הכינור הוא הכלי שלנו
מיקי פייגין, 6, ומרקו קרלינסקי, 8, כנרים צעירים מישראל, זכו בפרס מרכזי בתחרות בבולגריה. זה לא אומר שבמשרדי החינוך והתרבות מסכימים לתמוך בהם. בינתיים המורה אנה רוסנובסקי תמשיך להסתמך על תרומות שיאפשרו לגדל דור חדש של כישרונות
את השתתפות הילדים בתחרות, כמו גם בקונצרטים ובסיורים בעולם, מממנים באופן פרדוקסלי מתנ"ס המושבה מגדל בה פועל הפרויקט של ונגרוב, וגם תורמים פרטיים, בנקים ונותני חסות. על הפרויקט, שמאפשר לכישרונות צעירים נבחרים ללמוד כינור ללא תשלום, מאיימת מזה זמן סכנת סגירה ולמרות הצלחתו הפנומנלית ביצירת ארסנל של כוחות חדשים בתחום, הוא אינו נתמך על ידי משרד החינוך או משרד התרבות.
ילדי הפרויקט בתחרות בבולגריה (צילום: אנה רוסקולבסקי)
בראש הפרויקט עומדת רוסנובסקי, סולנית לשעבר בתזמורת הפילהרמונית הישראלית שפרשה ממנה אחרי 30 שנה ומקדישה את זמנה לדור המחר. בבית הספר לומדים לנגן על כינור ילדים מגיל ארבע ואילך. כשמטרת הפרויקט להשיב מלחמה מול גל הנגנים האסייתיים ששוטף את המערב ולחנך דור חדש של כנרים צעירים בישראל, נראה שלמרות דלות האמצעים ובזכות כוח הרצון. במגדל מקווים כי הניצחון בתחרות היוקרתית בבולגריה יעורר תומכים פוטנציאליים בישראל לסייע להמשך קיומו של הפרויקט.
"אף אחד לא ציפה שנזכה. מולנו התמודדו עשרות נגנים בכל מיני גילאים ומכל העולם", אמרה רוסנובסקי, שזכתה בפסטיבל בציון לשבח על הצטיינות בהוראת כינור, שעה קלה לאחר נחיתתה בישראל, "הילדים שלנו היו הצעירים ביותר מכל המשתתפים וזכו בציון המרבי על פי חוות דעתם של כל השופטים".
בחבר השופטים, בראשותו של מנהל הפסטיבל רוברט קנטי, ישבו בין היתר פרופסור ולדימיר איבנוב, ראש הפקולטה למיתרים באקדמיה ע"ש צ'ייקובסקי במוסקבה; לנהארד פלוריאן, מבוני הכינורות המפורסמים בעולם והכנרים קיאן ז'ו מסינגפור ומינצ'ו מינצ'ב מבולגריה. חבר השופטים כולו נשבה בקסמם של פייגין וקרלינסקי הצעירים. "הפסטיבל הוא מקום מפגש לנגנים צעירים. יש בו כיתות אמן, סדנאות, קונצרטים ותחרויות. בתחרות הגראנד פרי יכולים להשתתף כל באי הפסטיבל כשהתנאי הוא נגינה במשך שש דקות לפחות. יש מעט מאוד תחרויות בעולם שמיועדות לילדים מתחת לגיל עשר וזו אחת מהן. כיום משום מה מקובל להתחיל בגילאים מאוחרים אבל העובדה היא שהילדים שלנו ברמה גבוהה מאוד. הבאתי שלושה ילדים מהפרויקט לתחרות ושניים נוספים השתתפו בכיתות האמן. זה עוזר להם להיות באווירה שכזו, עם ילדים מוכשרים אחרים. אני חושבת שזו דחיפה חיובית מאוד ואת ההשפעה אפשר יהיה לראות בעתיד".
ז'ניה גרצ'יקוב (9), מרקו קרלינסקי (8) ומיקי פייגין (6) בבולגריה
איפה שיש ילדים יהודים, יהיו כישרונות
ניצחונם של פייגין וקרלינסקי הוא ניצחונה של רוסנובסקי, שבזכות כוח רצן בלתי מתפשר ומחויבות מוחלטת לילדים הצליחה להעניק להם בהתנדבות חממה שהממסד עצמו אינו מספק. "זה ניצחון קטן בדרך ארוכה להחזיר את כבודו של הכינור לארץ ישראל", אומרת רוסנובסקי. למרות הקשיים לקיים את הפרויקט היא לא מתלוננת. כשאני שואלת אותה איך עושים את זה מבחינה כלכלית היא אומרת: "בהתנדבות ועם הרבה אנשים טובים".
חברת המתנ"סים הארצית העמידה לטובת הפרויקט מבנה שמשמש ללימודים. הבנק הבינלאומי תרם פסנתר כנף. האקדמיה בירושלים משלמת לה מזה מספר חודשים את שכר הדירה. מקסים ונגרוב ערך מספר קונצרטים שההכנסות מהן הועברו לפעילות השוטפת. הוא גם תרם כינורות שיעמדו לרשות הילדים. תורמים מאנגליה וממקסיקו עושים גם הם את המקסימום על מנת שכל זה לא ירד לטמיון.
אז למה למעשה משרדי החינוך והתרבות אינם לוקחים חלק בפרויקט?
"במשרד החינוך אומרים שהפרויקט שלנו הוא לא 'חינוך פורמלי' ואין להם עסק איתנו. הם לא יודעים איך לשבץ אותנו בתוך הפעילות שלהם. המסגרת היחידה שתומכת באופן שוטף היא החברה למתנ"סים שהקימה לנו את האקדמיה הקטנה אבל אין להם יכולת לשלם משכורות וזו הסיבה ששאר המורים עזבו".
רוסנובסקי בשיעור במגדל. "יש בין הילדים האלה כשרונות גדולים"
הילדים של רוסנובסקי באים ממשפחות קשות יום. הכינור בשבילם הוא קרש קפיצה לעולם טוב יותר. "הם באים מהאזור הכי קשה מהבחינה הסוציו-אקונומית", אומרת רוסנובסקי ומכוונת לטבריה וסביבותיה, "אני מדברת על משפחה של שלושה ילדים עם אבא שעובד במפעל תמורת 17 שקל לשעה ואמא מובטלת שמנקה בתים. אני מדברת על משפחה של חמש נפשות שחיה בחדר אחד. כל 18 הילדים שלומדים בפרויקט באים ממשפחות שלא קל להן לגמור את החודש ואני מאמינה שביניהם יש כישרונות גדולים".
נגד כל הסיכויים החליטה רוסנובסקי לעקור מתל אביב למגדל ולחפש את אותם הכישרונות. "אמרו לי שזה פרויקט לא מציאותי. אמרו לי: 'ומה אם לא תמצאי שם אנשים מוכשרים', אבל אני ידעתי שאיפה שיש ילדים יהודים, יהיו כישרונות. הכינור הוא הכלי שלנו", היא אומרת. רבים הפנו עורף לעגלה שונגרוב ורוסנובסקי ביקשו לסחוב על גבם. מעטים נרתמו לעזרתם וכל אחד מהם משמעותי. "אנחנו חיים על רצונם הטוב של אנשים. לא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות כינורות, ונגרוב נתן לנו פסנתר אנגלי שלו. אבל הכשרונות באו מהשמים, הם מצאו אותי וגם הכסף יבוא", אומרת רוסנובסקי.
חלון הראווה של הגליל
בין אלה שנחשפו לפרויקט, התרגשו ממנו והחליטו לעמוד מאחוריו עומד השר יעקב אדרי שאחראי על תיק הקליטה ועל המשרד לפיתוח הנגב והגליל. "אנה היא אישה יוצאת דופן וזה לא מפתיע אותי שהילדים זכו בפרס הראשון בבולגריה", הוא אומר ל-ynet, "מדובר בפרויקט חריג באיכויות שהוא מוציא מילדים. מתוקף תפקידי התחייבתי לעזור לפרויקט ולפתח אותו. אני מאמין בחינוך למצוינות ואין כמו מוזיקה לגשר על הפערים, התרבויות והבעיות היומיומיות של הגליל ובכלל.השנה, הוריתי לרשות לפיתוח הגליל לסייע לפרויקט בכמה עשרות אלפי שקלים. בימים אלה עמלים על תוכנית עסקית עם חזון לשנים הבאות ובכוונתנו לוודא שהפרויקט הזה ימשיך להתקיים ולגדול. הילדים האלה הם העתיד וחלון הראווה של הגליל ושל מדינת ישראל ועכשיו קיבלנו חיזוקים גם מהקהל האירופי".
אדרי הצליח לרתום לפרויקט גם את קבוצת IDB שתומכת בו החל מהשנה והתחייבה להמשיך את תמיכתה גם בשנת 2009. "זה נכון שבשנה שעברה כשרצינו לנסוע לקונצרט של הפילהרמונית בתל אביב לא היה לנו מספיק כסף לאוטובוס, אבל בסופו של דבר הכל מסתדר. אני מרגישה שיש לי תמיכה מלמעלה", אומרת רוסנובסקי. את כרטיס הטיסה שלה לבולגריה מימנו כיתות האמן שהעניקה בפסטיבל. את הטסת הילדים שילמו הוראות קבע של אנשים טובים שחתומים על הוראות קבע לעמותה. "אני יודעת שמה שאני עושה הוא הדבר הנכון. הפרסים הם משניים אבל המשמעות שלהם היא הכרה מקצועית".
