טיוטת פרידה

רומן טוב הוא כמו בניין. הוא מחייב מבנה מדויק, שיחזיק מעמד זמן רב. לספר האחרון של ישראל סגל אין את המבנה הראוי. יש בו תובנות ביקורתיות רבות, סיטואציות אירוניות, מצחיקות, שפה מחדשת ("היֵה ישר והגון ויֶקֶה פוץ בצאתך, ועקום ונוכל בביתך ועם עצמך"), אבל עדיין אנו נותרים עם חלקים שרירותיים ולא מובנים.

באחרית הדבר מציין עורך הספר כי "כמה שבועות לפני פטירתו שלח לי ישראל סגל את כתב היד של הרומן "זוגות בודדים". חלקים ממנו הכרתי היטב – ליוויתי את כתיבתם; חלקים אחרים לא הכרתי כלל. בין שני סוגי החלקים חתכה תאונה ... בתוך כל התוהו הזה של החלמה, אזר ישראל כוחות וסיים את כתיבת הטיוטה הראשונה (עמ' 257)".

פולחן המוות

קשה להניח כי הוצאת הספרים "כתר" (או כל הוצאה אחרת) הייתה עושה חסד זה עם סופרים אחרים, למרות מות מחבריהם ואי סיום העבודה על הספר. במקרה הזה היה מדובר בישראל סגל, ואולי זהו חלק מפולחן החיים התרבותיים של אחרי המוות, שלעיתים היא מיטיבה עם הקוראים, כמו בקשתו של פרנץ קפקא ממקס ברוד להשמיד את כתביו. במקרה זה היא אינה מיטיבה עם הקוראים.

סגל. לא גמר את הרומן בחייו 

הרומאן בנוי מארבעה חלקים. הראשון, "חלומות יקיצה", מספר את סיפורו של יואל ברנשטיין "עורך דין נחות דרגה. פעם לא היה כזה. פעם היה שותף מרכזי במשרד עם מזכירה אישית צמודה, בקומה העשרים ואחת בגורד שחקים. אבל אירע מה שאירע, השותפות התפרקה, הוא הידרדר, וזה שנים הוא מוצא את פרנסתו בביצוע צווי הוצאה לפועל שמועברים אליו מהמשרד שבו הוא שותף בכיר" (עמ' 9).

דמויות לא מפותחות

יואל חי בהרס עצמי, משתכר ואובד בלילות ובימים מתפקד כעורך דין וכאיש משפחה. אשתו שלומית הופכת לעזר כנגדו, אך לא מפותחת בסיפור לכדי גיבורה שיכולה לעמוד ולהתמודד עם הגבר המתפרק. גם דמות אימו של יואל היא דמות לא מפותחת (בהלימה לדמות של שלומית) ולא ברור מדוע היא נעלמת מהעלילה ולא חוזרת אליה.

לקראת אמצע החלק הראשון של הספר נפרסת הביוגרפיה המשפחתית הכפולה של יואל ברנשטיין ושל חברו, אחיו "המאמץ" והעורך דין המצליח, מארק גרובר. דמותו של גרובר היא מעין דמות ארכיטיפית של עורכי הדין החזקים במדינה, הוא קרוב לראש הממשלה (בדיחות רבות על אריאל שרון), הוא אכזר, ציניקן ומשתוקק לכוח, והפעילות העסקית שלו גדלה ללא הרף.

החלק השני, "צ'יקט", הוא החלק החזק ביותר ואכן מרמז על ליבם של העקרונות הספרותיים שעליהם השתית סגל את מבנה הרומאן (ועל כך באחרית הדבר). ב"צ'יקט" אנו מתחקים אחר זיסל ("יוסי"), אביו של יואל ברנשטיין, שזוכה לכינוי "צ'יקט" מידי הקוסם צ'יקו. צ'יקט מתכונן לתפקיד חייו - להפוך את עצמו לניצול שואה על מנת לזכות בשילומים.

תחפושת בלב הספר

ההתחפשות שלו נתפסת כאן כליבו של הספר, אך גם אולי כחלק מביקורת חברתית על הניכוס של נרטיב השואה בידי הנרטיב הלאומי, בכדי להשיג טובות הנאה. לקראת סיום הפרק סגל גורם לנו להביט בהשתאות רבה במשפט ספק תיאטרון קומי-טרגי שנערך בגרמניה לבדוק את זהותו האמיתית של צ'יקט.

החלק השלישי, "חיות רעות", מתחקה אחר שתי עלילות משנה: החטיפה של יוד בידי יואל והחקירה שמנהל איבראהים חנא, מפקח המשטרה, והנסיעה של יואל ושלומית לקניה. הנסיעה של השניים מסתיימת בהיריון של שלומית ויואל חושד שהוא לא האב. אין אנו נשארים עם תחושה זו זמן רב, עד ששלומית מאבדת את הריונה בתאונה מסתורית.

הנסיעה לאפריקה נותרת קצרה מדי. דמותה של שלומית לא מתגלה לנו לעומק, ובכלל נדמה כי הסופר לא החליט מהו מקומו של יואל בסיפור. האם הוא מבקר אותו ואם כך מדוע אין אנו מבינים יותר את הדמויות סביבו ובראשן שלומית? מדוע היא נשארת עימו בכלל? חסרה דמות חזקה, גדולה, ושמניעיה גדולים יותר מאשר פיגום לחייו המתפרקים ונבנים של יואל.

מתנדנד מעל גרדום

החלק הרביעי "מילות פרידה" מגלה לנו את עיקר הקונפליקט בין יואל ובין מארק. ההרס העצמי שאוגר יואל בתוכו מתברר כדוגמת מראה של ההרס העצמי של גרובר. "הוא היה חייב ללַמד את יואל לקח, אחת ולתמיד, שיבין מאיפה הדג משתין. הדרך הטובה ביותר לעשות אותו שוב תלוי בגרובר, תלוי ומתנדנד מעל גרדום (עמ' 248)".

הפתרון של סגל לא באמת מייצר מאבק איתנים בין שתי הדמויות.

היו צריכות להיות משמעויות נוספות מאשר ניצול אכזרי בין האחד לשני כדי לייצר שיא שכזה. העליבות לא יכולה להיות מוסברת באירוניה. נדמה כי יש את יואל כאלטר אגו של המחבר, ומסביבו חג הסיפור, ואילו גרובר מיוצר רק כדי להתמודד מולו.

מאידך, ההפניה ליכולת הכתיבה של יואל לא עוברת חלק בסיפור. הניסיון גם לדבר על הכוח הטמון במשפט וגם על הספֵירה הפואטית לא מתחברת לכדי אחידות. יכולת הכתיבה של יואל הופכת לאותה קלישאה על הכותב הרומנטי, ואי העמידה של גרובר כנגד רצונו ללמוד היסטוריה לא מתרגמות לכדי הרחבת המטפורה אלא דווקא לשקיעתנו בתוכה.

האם פטירתו של ישראל סגל מנעה ממנו לשקוד על עריכת ספרו ובתוך כך להביא לנו יצירה טובה יותר? קשה לקבוע. הספר נשאר מעורר תיאבון, אך התיאבון לא מסופק.

זוגות בודדים, ישראל סגל, הוצאת כתר, 2008, 261 עמודים.