לא יודעת, אני מרגישה חנוקה

כיתת חרמן

איך זה שלנשים יורד החשק אחרי תקופה מסוימת, אבל גברים נשארים חרמנים גם אחרי 20 שנות נישואים? חוץ מזה, איך ייתכן שלנשים יש תמיד תירוצים למה הן לא רוצות סקס - כמו עבודה, עייפות או שגרה - לעומת גברים, שגם אחרי 14 שעות בערבוב בטון עדיין יש להם חשק? (עודד, רעננה)

סבבה עודד, תתלונן בכיף, אבל שיהיה לך ברור: לא היית מחזיק מעמד אפילו יום בתוך העור של החברה שלך. נכון שהיא נראית יותר טוב ממך? ברור. ובכל זאת, היא זאת שמתפדחת להתפשט לידך אם היא עלתה קילו, או כשיש לה שלושה קוצים על הרגליים, ולא להפך. וכן, זה קשור לענייננו.

נתחיל בזה שהכל יחסי. יחסית אליכם, יצורים נטולי ביקורת עצמית שכמוכם, לנו יש בעיה של דימוי עצמי גם אם אנחנו דרופ־דד־גורג'ס. אתכם לא מעניין כלום: תחת שעיר, כרס קטנה, ידיים גרבצניות - שום דבר לא מפריע לכם להסתובב ערומים בבית באור יום מלא, ולהשמיע קולות דוחים של לעיסה ומצמוץ בסבבה שלכם. בו בזמן, היא - שבע ליגות מעליכם, למקרה ששכחתם - שוכבת מאובנת על הספה בפוזה מחמיאה (על הגב, עם תחתונים שלא חותכים בשמנמנים וחזייה שלא נותנת לציצים ליפול לצדדים) ונמנעת מלנשום.

אתה מבין, עודד, לכם קל: המודל לחיקוי שלכם הוא אל בנדי. לנו יש את לינדה אוונג'ליסטה, מדונה ובר רפאלי (ואני מוכנה לחתום לך שגם בני הזוג שלהן מתלוננים על אותה בעיה). אם זה לא מספיק, אנחנו גם תאונת רכבת הורמונלית. הגוף שלנו משתנה בכמה קילו למעלה ולמטה בערך כל יומיים: שבוע לפני המחזור, אחר כך עוד חמישה ימים במהלך המחזור, אחר כך ארבעה ימי התאוששות ומיד ביוץ לעוד ארבעה ימים, וחוזר חלילה. לך תשמור על עקומה יציבה של חשק מיני כשאתה לא יודע איך התחת שלך הולך להיראות בעוד שנייה.

כשחושבים על זה, נשארים לנו שמונה ימים בחודש שבהם שום דבר לא מפריע לנו. תוריד יומיים (כי אתה יודע, חיים וזה, ותמיד מישהו עושה משהו מעצבן), ונשארו לנו שישה. עכשיו, פייר: נכון שבששת הימים האלה אנחנו מזדיינות כמו שפנות?

סלטי צוואר

עד לפני חצי שנה היתה לי חברה שמאוד אהבה סקס אגרסיבי. למשל כשהייתי חודר אליה בדוגי וחונק אותה קצת, או מושך לה בשיער בעדינות. עכשיו יש לי חברה חדשה, והיא ממש לא בקטע הזה. אם אני מנסה לעשות משהו קצת אחר אז היא מיד נעלבת ונרתעת. איך אני יכול לגרום לה להיפתח קצת יותר בסקס, ולהשתחרר ולנסות דברים אחרים? (שוקו)

תראו תראו: הקרקס הגיע לעיר, נסע, והותיר אותנו עם מאלף אריות קטן ומתוסכל. הוא רוצה לחדור אליה בדוגי, לחנוק אותה, להביא לה לטמה - והיא, נעבעך, לא רוצה. אולי ליצנים מלחיצים אותה.

אדון שוקו היקר, האם אתה מכיר את הביטוי "הפוסל במומו פוסל"? אז הוא אומר שכשאדם מצביע על דפקט אצל מישהו אחר, הוא מיד צריך לשוב ולהביט בעצמו, כי סביר להניח שהוא סובל בדיוק מאותו פגם. הנה עוד ביטוי שאומר משהו דומה: "היושב בבית של זכוכית, אל לו לזרוק אבנים". המשפט הפלילי הזה אומר שאם מישהו סובל מנקודת תורפה כלשהי, לא כדאי לו להיכנס לקרב שבו היא תיחשף לעיני כל. בקיצור, מה אתה רוצה ממנה? אז מה אם היית חובט בחברה הקודמת שלך? את מי לעזאזל זה מעניין? בטח שלא את החברה הנוכחית שלך, במיוחד אם אמרת לה פעם כמו דביל ש"לנוני לא היה אכפת לקבל בראש אלת בייסבול. להפך. טוב, היא היתה משהו מיוחד". תמיד רעיון טוב להציע לנוכחית להיפתח למשהו שעשתה האקסית.

אין יותר אקסית, שוקו. היא הלכה, ואיתה הלך גם פסטיבל הכאפות הקטן שלך. עכשיו יש לך מישהי אחרת, ומאחר שסקס הוא פעילות המבוססת על חיבור בין מה שאתה אוהב למה שהיא אוהבת, אתם צריכים להיפגש באמצע.

לסיום, הנה עוד מסר מהנביאים הקדומים (שהוא בין החביבים עלי, כי הוא נאמר בטון עצבני קדום): "טול קורה מבין עיניך וקיסם מבין שיניך". ולא, זה לא אומר להרביץ לה עם הקורה ולדקור אותה עם הקיסם: זה אומר "פקח את עיניך, יא עוואר". פתיחות בסקס היא לעשות דברים שאתה לא רגיל לעשות. הצלפות יכולות להיות פתיחות בשביל אחד, וסגירות ובריחה מאינטימיות בשביל השני. אם אתה רוצה שהיא תיפתח, קודם אתה תיפתח ותנסה ליהנות ממיסיונרית. רוצה גיוון? תעשה שינויים מזעריים בזוויות של החדירה. תנוח קצת, תירגע. נשמע מתיש להיות במיטה שלך. לך תדע, יכול להיות שהאקסית שלך היתה נשארת אם רק היית נותן לה לשכב קצת על הגב.

התביישתי אז התייבשתי

החבר שלי מתלונן שאני לא יוזמת מספיק, והוא צודק: אני נורא מתביישת להגיד לו כשבא לי סקס, ולמרות שאנחנו יחד כבר שנה בקושי יוצא לי ליזום. אנחנו כל הזמן רבים בגלל זה, ואני לא יודעת מה לעשות. איך להתגבר על הביישנות? (יוליה)

יוזמה זה עניין נרכש, ובכל מקרה, הוא ממש לא הבעיה. ממתי גברים לא אוהבים נשים פסיביות? איזה שטויות. מה שמטריד אותי זה דבר אחר לגמרי: אם את ביישנית מכדי ליזום סקס, את בטח לא מצליחה להגיד לו גם דברים אחרים. למשל שאת אוהבת יותר חזק/ חלש/ מהר/ לאט/ הפוך, או שהלשון שלו גורמת לך להרגיש כאילו שמרביצים לך בדגדגן עם כרך ג' של האנציקלופדיה העברית (מצטערת על זה, פשוט חיפשתי מטאפורה למשהו מגושם ולא נעים וזה מה שהיה לי מול העיניים. אני עדיין חוסכת לכרכים האחרים).

הגברים של ימינו, יוליה, מצפים מנשים לעשות בשבילם את העבודה. כנראה שזה לא מתאים לך, אבל מצד שני יש גם יתרונות לזמנים המודרניים. למשל מגוון של אפליקציות תקשורת: אם את ביישנית מכדי לפתות אותו ישירות, תמיד תוכלי להתחיל מאי־מיילים, אס.אם.אסים ואייקונים גסים במסנג'ר. כל דבר כזה יעשה את העבודה, כי מה שבאמת מפריע לחבר שלך זה שהוא לא בטוח אם את נהנית איתו במיטה. בהיעדר קריטריון אחר להיתלות בו, הוא משתמש בחוסר היוזמה שלך כהוכחה לחשש שלו. כביישנית לשעבר (טוב, כולנו היינו ביישניות בגיל 14) שמכירה הרבה סוגי גברים, אני מודיעה לך שאף אחד מהם לא יודע לקרוא מחשבות. אז תתחילי לדבר - אם לא בשבילו, אז בגלל שזאת הדרך היחידה למקסם את ההנאה המינית שלך ולהימנע מפגיעות גופניות ונפשיות (מה, תסכול זה לא כואב? חופשי כואב). רק אל תעשי את הטעות שאני עשיתי ותיקחי את כל עניין היוזמה יותר מדי ברצינות. כבר יצא לי לשלוף אביזר רוטט מוקדם מדי, ותרשי לי להגיד לך: שחרור מיני או לא, בחיים לא ראיתי גבר נעלב כל כך ממשהו.

איזון הוא מילת המפתח כאן. לא משנה מה הוא אומר, אין מצב שתאבדי אותו בגלל שאת לא יוזמת; כל עוד את מגיבה בלחלוחית חיובית ליוזמות שלו, את על קרקע בטוחה. מודרניזציה או לא, יש דברים שלא השתנו. לא יודעת מה יהיה בעוד 30 שנה, אבל בינתיים גברים עדיין מעדיפים נשים פסיביות - ואם אפשר אז גם בולימיות, פגועות נפש ועם חובות. הכל בתנאי שהן כוסיות, כמובן. בקיצור, יוזמה נשית תתחיל להיות מוערכת כשגברים יתחילו לזיין תכונות אופי. קחי את הזמן. יודעת מה? קחי את הנצח.

טסטר: אוטו ארוטיקה

ביצים רוטטות

הטוב: זה הדבר היעיל ביותר שנתקלתי בו מאז הרוקט פוקט המקורי. מדובר בשתי ביצי רטט שמחוברות לאוטו קטן וכחול, שבתורו משמש כשלט וכבית־סוללות. כל ביצה מתחברת לאחד משני הגלגלים האחוריים שבאוטו, שגם שולטים על עוצמת הרטט. ולא סתם עולה עכשיו במוחכם תמונה של מירוץ - אם מתרכזים בעיקר, כל העניין יכול להיגמר תוך 45 שניות

הרע: זה אוטו כחול קטן, שמחוברים אליו שני חוטים כחולים, שמובילים לשתי ביצים כחולות. אני צריכה לכתוב עכשיו "נראה כמו צעצוע דבילי" או שהבנתם לבד?

המכוער: אה, כן. זה גם

המחיר: 207 שקל, להשיג ב"סיסטרס, רשת ידידותית לנשים", 5506678־03, www.sisters.co.il