"בעלי שותה המון, אבל טוען שאינו אלכוהוליסט"
"הוא לא מוכן אפילו לשקול ללכת לגמילה. האם טיפול זוגי יכול לנו לעזור? לחילופין, האם אני יכולה לבוא לבד לטיפול כדי לקבל כלים להתמודד?" על טיפול יחידני וזוגי בבעיית התמכרות
שאלה:
בעלי שותה המון, לפעמים הוא אומר שהוא "הולך לשתות כוסית אחרי העבודה" וחוזר שפוך בבוקר. הוא טוען שזה בשליטתו, שהוא לא אלכוהוליסט והוא יכול גם לא לשתות בכלל ימים שלמים (מה שנכון). הוא לא מוכן אפילו לשקול ללכת לגמילה. האם טיפול זוגי יכול לעזור ומה יקרה בטיפול כזה? לחילופין, האם אני יכולה לבוא לבד בטיפול כדי לקבל כלים להתמודד עם המצב?
תשובה:
למרבה הצער, זיהית נכונה את הבעיה. גם אם קיימות תקופות קצרות בהן הוא מסוגל להימנע משתייה, הוא עונה על פרמטרים רבים המאפיינים התמכרות לאלכוהול, בין היתר שתייה מרובה ותכופה, שלא באירועים חברתיים. למעשה, במובנים רבים בן הזוג שלך מצא "שותפה" לחייו, בדמות הטיפה המרה. היא זו השולטת ומנתבת את חייו, כל הדרך למטה.
בדומה למכורים אחרים, גם הוא נמצא בשלב הקשה של ההכחשה; הוא אינו מכיר במציאות ומסרב להודות בקיומה של בעיה. לצערנו, לעיתים קרובות מתמכרים עוברים דרך ארוכה, והם והקרובים אליהם משלמים מחירים כבדים מנשוא לפני שיהיו מסוגלים להודות שהפכו לעבדים של ההתמכרות: האלכוהול, הסמים, הפרעות האכילה ועוד.
טיפול זוגי עלול להיות לעיתים מוגבל מאוד ביעילותו, בעיקר אם רמת ההכחשה של המכור גבוהה מאוד והוא אינו מוכן להכיר בכך שקיימת בעיה. המכור עשוי לטעון שיש לו שליטה על המצב והוא יכול להפסיק בכל רגע נתון. עם זאת, הטיפול עשוי לשמש מנוף חשוב ומשמעותי בתהליך הגמילה והשיקום.
מה בכל זאת ניתן לעשות?
ראשית, אם בעלך מוכן להגיע לטיפול זוגי או לכל טיפול אחר יחד איתך, ייתכן שנפתח כאן צוהר לשינוי. פנייה לאיש מקצוע שהוא מטפל זוגי ומומחה בהתמכרויות תאפשר להעריך באופן מעמיק ומקיף יותר את אופי הבעיה ולהציע מסלולי טיפול מתאימים. לעיתים לסמכות מקצועית עשויה להיות השפעה רבה בשבירת חומות ההכחשה ובתחילת תהליך הגמילה.
גם אם בן זוגך ימשיך לגלות התנגדות לטיפול, לך כבת זוג מגיעה עזרה ותמיכה, לפיכך ההמלצה היא לפנות ולקבל טיפול יחד, ואם לא ניתן - אז בנפרד. הטיפול במקרה זה יתמקד בך, בקשיים שלך כבת הזוג שחיה לצידו של אדם מכור, וכמובן יסייע לך לעודד אותו להגיע לטיפול משותף.
יש להבין שהמשך המצב ללא טיפול עלול לשאוב אותך פנימה עמוק אל תוך המערבולת. עם הזמן את עלולה למצוא עצמך מפסידה שוב ושוב להתמכרות – במישור הכלכלי, החברתי, התעסוקתי, וגם הרגשי.
באילו מצבים טיפול זוגי עשוי להיות יעיל?
יש מספר גורמים שיכולים להכריע אם טיפול זוגי יצליח כאשר אחד מבני הזוג מכור. בין היתר, יהיה צורך להעריך את רמת ההכחשה, רמת המוטיבציה והיכולת של בן הזוג "הנקי" לתמוך ולעזור למכור, וכן את מידת העברת ההתמכרות מ"דור לדור" במשפחה.
טיפול זוגי יכול להועיל למכור רק אם יש רמת מוטיבציה גבוהה, כוחות, ורצון של בן הזוג האחר להוות עוגן ועזר לבן הזוג המכור. הצורך "להתעמת" ו"לאמת" את המכור עם הבעיה עלול לגרום לבן הזוג האחר שרשרת אינסופית של ייאוש, תסכול, כעס, עייפות, וכו' כתוצאה מניסיונות כושלים בעבר להביאו לטיפול ו/או לגמילה.
עצם המילה "גמילה" מעלה לעיתים אסוציאציות של ניתוק ממושך מהבית, אשפוזים, רופאים, תרופות. חשוב להבין שמסגרת הטיפול הזוגי שונה במרכיב משמעותי, מעצם היותה מסגרת משותפת של ההתמודדות עם הבעיה.
אם קיימת מוטיבציה גבוהה אצל בן הזוג "הנקי", טיפול זוגי בהחלט עשוי להצליח, אפילו במקרה שרמת ההכחשה של המכור עדיין גבוהה. בן הזוג ו/או בן המשפחה של המכור יכול להוות אמתלה לפנייה לטיפול, מתוך הצורך שלו לקבלת ייעוץ, עזרה, וכלים כיצד להתמודד עם הבעיות. כך גם במקרה שהמכור כלל איננו מעוניין לשתף פעולה בטיפול. במקרה זה ינחה המטפל את בן הזוג "הנקי" כיצד לעזור למכור להגיע לטיפול, או יסייע להתחיל ולהניע את השינוי דרך בן הזוג שאינו מכור.
ההתמכרות כ"טנגו בשניים"
הטיפול הזוגי יאפשר לזהות ולשנות דפוסי ההתנהגות בעייתים, אצל המכור ואצל בן הזוג. אחד הדפוסים הנפוצים ביותר אצל בן הזוג "הנקי" נוצר כאשר באופן מודע ולא מודע הוא נהנה מרווחים משניים: התחושה שהוא "מציל" את המכור מחזקת את השליטה, את הדומיננטיות ואת הכוח שניתן לו במערכת הזוגית והמשפחתית. הוא בעל הסמכות ההורית, הוא מנהל את הבית ואת המשפחה, בעוד המכור הופך להיות דמות שולית בעלת משמעות מועטה וחסר יכולת השפעה ממשית.
לשבור רצף התמכרויות שעובר במשפחות מדור לדור
טיפול זוגי עשוי לשבור את רצף ההתמכרויות שעובר במשפחות מדור לדור. בת שגדלה במשפחה בה האב מהמר, אלכוהוליסט או מכור לסמים, עלולה להפנים דפוסי התנהגות, מערכות יחסים ואווירה רגשית כפי שחוותה בעיקר בין הוריה, ואותם תשחזר גם כשתינשא. אם היא גדלה בצל אמא דומיננטית שמתפקדת כאמא-ואבא, אמא שמסתירה ומשקרת על מנת לחפות על האב כשהוא נמצא בגילופין, היא עלולה לשחזר התנהגות דומה עם בן הזוג וילדיה שלה.
בת שגדלה עם אב שמידי פעם "לא מתפקד" בגלל האלכוהול ו/או התמכרויות אחרות, יכולה בבגרותה לבחור באופן בלתי מודע גבר בעל נטיות דומות - גבר עם צורכי תלות גבוהים, המאפשר לאשה שלצידו לתפוס הרבה מקום ותפקידים, בעוד הוא לא נגיש ולא מעורב רגשית במשפחה.
בתת-מודע, נשים או גברים כאלה מזהים דפוסי התנהגות/מחשבה/התמודדות שהזכירו את מה שהכירו בעבר, מתוך ההתמודדות של ההורה "הנקי" עם ההורה המכור. ייתכן שאותה אשה מזדהה ואף מכירה היטב את דפוס התנהגות של "אשת מכור". בדומה לאמה, גם היא הופכת לאשה חזקה בעלת שליטה בקשר ובניהול חיי המשפחה. כך גם החשיפה שלה כילדה להשלכות הפיזיות והנפשיות של תהליך ההתמכרות עלולה להותיר צלקות טראומטיות שישפיעו על יכולת ההתמודדות שלה בעתיד.
מנגד, המכור עלול להרגיש חסר אונים לנוכח מה שהוא תופס ככוחניות של בת/ן הזוג ולמצוא בהתמכרות פתח מילוט מפני התמודדות עם בן הזוג.
איך מתנהל הטיפול הזוגי?
הפגישות הראשונות יהיו בעיקר פגישות של העברת מידע – אם מדובר באלכוהוליזם, מה היא מחלת האלכוהוליזם, מי הוא אלכוהוליסט, מאפייני המחלה, הסימפטומים, האם אפשר לטפל במחלה הסמויה שבבסיס ההתמכרות: לרוב דיכאון, חרדה, הפרעות אישיות קשות שהן המצע עליו צומחת התלות באלכוהול.
לעיתים, המטפל צריך לדעת איך "לשווק" את שלב הניקיון הגופני, הגמילה הפיזית, שהיום אפשרית גם בבית, בליווי והשגחה של 24 שעות של אחד מבני המשפחה וכמובן גם בליווי רפואי צמוד של רופא מומחה. הגמילה יכולה להימשך שלושה שבועות עד חודש.
הכרחי לשנות דפוסי התנהגות ודפוסי תקשורת זוגיים
ה"גמילה" מהתלות הפיזית אינה חוויה נעימה, אבל היא נמשכת זמן מוגבל. לא כך הגמילה הנפשית, שעוברת דרך ארוכה וקשה. הגמילה הנפשית מחייבת טיפול רגשי פסיכולוגי. סיכויי הריפוי גבוהים באופן משמעותי אם בן הזוג ו/או בן המשפחה מעורב בתהליך הטיפולי, מסייע נפשית ופיזית ויכול לתרום בפריסת רשת הביטחון ההכרחית.
שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות ושינוי דפוסי תקשורת זוגיים הכרחיים להצלחת התהליך של הטיפול זוגי, ולשינוי בכלל. בן הזוג "הנקי" יכול ללמוד להכיר בתהליך הטיפול מתי נוצרים "מצבי סיכון" שמתוכם המכור בורח מהתמודדות תקינה וחוזר להתמכרות. לדוגמה: אם בכל הזדמנות אשתו של המכור מזכירה לו, או מוכיחה לו, שהיא זו ש"לובשת את המכנסיים" במשפחה, שהיא המצליחנית והחזקה, הוא נסוג לתוך הקונכיה שלו, ממורמר, מבוייש, חסר ביטחון, מושפל, ומתנחם בשתייה.
המחשבה ש"אם בעלי היה הולך לטיפול, הכל היה נראה אחרת" יוצרת אשליה שמטילה את כל האחריות על צד אחד בלבד ואינה מאפשרת עבודה משותפת על דפוסים זוגיים לא יעילים בהתמודדות עם הבעיה.
חשוב ששני בני הזוג יקבלו תמיכה ועידוד בפורמט של טיפול זוגי. במהלך הטיפול יכירו בני הזוג את "מצבי הסיכון"; מהם הרגשות שהמכור אינו יכול לשאת בתוכו ושעליהם הוא שופך את האלכוהול כדי למוססם; אילו "פצעים" מן העבר משוחזרים בקשר עם בן הזוג.
לא ניתן לצמצם את "בעיית ההתמכרות" ולראות בה בעיה מבודדת של המכור. כך גם אי אפשר לדרוש מהמכור החי במערכת זוגית ו/או משפחתית לעבור גמילה ולחזור לאותה המערכת כשהוא "מתוקן". טיפול מתמקד לא רק בבן הזוג המכור, אלא גם מערכת היחסים הזוגית, שמחייבת שינוי.
חשוב לא להשתהות בפנייה לטיפול זוגי. המשך המצב הקיים טומן בחובו סכנה להתדרדרות פיזית ונפשית, שתוביל לאומללות ושקיעה, בעוד תהליך הטיפול עשוי לסייע בגמילה, בשיקום היחסים ובבניית זוגיות וחיי משפחה בריאים ומתפקדים.
- ד"ר גלית לזר היא מטפלת זוגית ומשפחתית. בשמת שלגי היא מטפלת זוגית ופסיכותרפיסטית, מומחית לטיפול בהתמכרויות – מכון איזונים.
