חלומות שהתכווצו בכביסה
"אז מה אם החלומות של הילדה שהייתי פעם/ התכווצו בכביסה בגלל שימוש יתר/ בטמפרטורה לא נכונה. הייתי צריכה/ לקרוא את ההוראות אבל אז טרם ידעתי/ צורת אות". שיר מאת שרה מלול
חלומות שהתכווצו בכביסה
הַבָּתִּים לָבְשׁוּ גַּגּוֹת אֲדֻמִּים הִרְעִיפוּ
נְשִׁיקוֹת לַשָּׁמַיִם וְהַתִּקְוָה שֶׁלָּנוּ שָׁבָה
לִפְרֹחַ בֶּעָרוּץ הֶחָרֵב.
"הבתים לבשו גגות אדומים הרעיפו נשיקות" (צילום: GettyImages)
מָחָר יִהְיֶה מִי שֶׁיִּבְנֶה בָּתִּים לְבָנִים
בְּלִי גַּגּוֹת אֲדֻמִּים נְטוּשִׁים בַּמֶּרְחָב.
כְּשֶׁיַּבְּלִיּוֹת צְהֻבּוֹת עֲטֶרֶת יְנַצְנְצוּ בֵּין אַדְמַת הַלֶּס,
דַּקּוֹת שׁוּלִיּוֹת קִוִּיתִי שֶׁאוּכַל לְעוֹקְרָן
מִן הַיַּבָּשָׁה וְלִנְטֹעַ
פְּרָחִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן .
אָז קִוִּיתִי...
וְזֶה בְּעִנְיַן הַחֲלוֹם
שֶׁיֵּרֵד מָחָר גֶּשֶׁם.
סְתָם תַּחֲזִית קוֹדֶרֶת.
אָז מָה אִם הַחֲלוֹמוֹת שֶׁל הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי פַּעַם
הִתְכַּוְּצוּ בַּכְּבִיסָה בִּגְלַל שִׁמּוּשׁ יֶתֶר
בְּטֶמְפֶּרָטוּרָה לֹא נְכוֹנָה. הָיִיתִי צְרִיכָה
לִקְרֹא אֶת הַהוֹרָאוֹת אֲבָל אָז טֶרֶם יָדַעְתִּי
צוּרַת אוֹת.
אֲנִי שֶׁהָיִיתִי הַתִּקְוָה שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי,
וְהַסְּמַרְטוּט שֶׁל הַשְּׁכֵנָה
לִכְלוּכִית וּקְרוּעָה
סִיּוּט לְאִמָּא שֶׁלִּי.
מְדַפְדֶּפֶת,
מְגַמְגֶּמֶת, מְרוּחָה
בְּשׁוֹקוֹלָד וּבֹץ,
כִּתְמֵי יָדַיִם, זוּג חֲלוֹמוֹת מְרוּטִים, לֹא הָפַכְתִּי לעו"ד
וְלֹא מַיִם אַחֲרוֹנִים,
וְאֵין אַף אֶחָד שֶׁיָּמֵס אֶת הַשֶּׁלֶג עַל כַּדּוּר
הַצֶּמֶר הַוָּרֹד בַּחַלּוֹן, מַקְפִּיא אֶת
הֶחָתוּל, שֶׁלֹּא הָפַךְ
אֶת תָּכְנוֹ שֶׁל פַּח הָאַשְׁפָּה,
וִילָדִים לֹא יִקְשְׁרוּ אֶת זְנָבוֹ לְלַפִּיד
וִיחַכּוּ בְּמַבָּטִים כְּלוּאִים שֶׁיּוֹסִיף זוּג
גֵּרְשַׁיִם לִשְׁמֵךְ. אִמָּא
מֵתָה, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה.
לִימוֹן בֵּיצַת הָעַיִן נִשְׁבָּר. קָשׁוּר בְּחוּט
אֶל הַלֶּחֶם הַמָּרוּחַ חֶמְאַת זַעְתַּר,
וְדִמְעוֹת נַעֲלַי הַגְּדוֹלוֹת בְּמִדָּה.
בְּגָדַי הַמֻּנָּחִים בְּרִשּׁוּל
מְסֻכְסָכִים עִם תָּוֵי הַמִּתְאָר שֶׁל
דִּמְיוֹנִי.
אֵינִי גּוֹלָה בַּחֲזָרָה
מִלִּים אֶל מְנִיפַת הַשִּׁנַּיִם.
הַלָּשׁוֹן
נִגְלֵית שׁוּב
בְּחֵי"ת וְעַיִ"ן לֹא רֶלֶוַנְטִיּוֹת.
אֶפְשָׁר לְסַמֵּן וִי
עַל חֲבָקֵי הַצְּלָעוֹת.
שׁוּב תְּלוּיָה הַיַּלְדָּה
שֶׁמְּשַׁנָּה אֶת חֻקֵּי הַמֶּרְחָק.
שׁוּב תָּבוֹאִי חֶשְׁבּוֹן
עִם עַצְמֵךְ שֶׁהָיִיתִי חַיָּה בְּבוּעָה,
שֶׁרוּחוֹת חֲזָקוֹת הֵעִיפוּ,
וְשֶׁהָיִיתִי טִפְּשָׁה לְהַאֲמִין
שֶׁקַּיִן לֹא אָהַב אֶת הֶבֶל.
הָעֶרְגָּה הִיא אַחַת.
הָיִיתִי הַסִּיּוּט שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי.
שרה מלול, הנדסאית מיכשור ובקרה בעבר ומורה לאנגלית בהווה, בעלת תואר ראשון ושני בחינוך, כותבת שירים וסיפורים ומשתתפת בסדנת כתיבה בהנחייתו של המשורר רוני סומק בדימונה.