המשטרה נכנסת לבתי הספר

טיוטת חוזר מנכ"לית משרד החינוך, שאמור להיות מופץ בחודש הקרוב ל- 3400 בתי הספר בישראל מתפרסמת לראשונה כאן ב-ynet.

ההנחיות מערבות את המשטרה על מרכיביה השונים, קציני נוער מחוזיים, קציני נוער בתחנות ואנשי מטה ארצי בצורה חסרת תקדים. המשטרה היא שותף לרוב הגדול של ההנחיות. ההנחיות, שהן בגדר כללי 'עשה' נוגעות, למרבה האבסורד, לתלמידים החל בגיל שש.

החוזר יפורסם לאור הלחץ הציבורי לאמץ את מסקנות ועדת וילנאי, שניתנו לפני שנה, בנוגע לטיפול באלימות ולא יושמו עד היום.

בדו"ח ישנן המלצות חדשניות ואף מהפכניות בכל הנוגע ליחסי הצוות בבית הספר עם התלמידים. אחד החידושים הבולטים הוא, שצוות בית הספר יכול לערוך חיפוש על גופו של תלמיד שיש בסיס להניח כי יש ברשותו, על גופו או בחפציו כלי-נשק.

חידוש נוסף המופץ בחוזר הוא ההמלצה של משרד החינוך לצוות בית הספר, שלאחר מקרה אלימות "רצוי להימנע ככל הניתן מתגובה לתקשורת". כמו-כן, רשאי מנהל או מורה להפעיל כח פיזי 'סביר' כדי להפריד בין תלמידים ניצים, כשמהתלמיד או מהוריו נשללת הזכות להתלונן במשטרה על תקיפה נגד הגורם המפריד. אלה עיקרי הדו"ח, המתפרסם כאן לראשונה:

המנהל

למנהלים יוענק חופש לקביעת מדיניות הטיפול, להרתעה וענישה. הבהרה זו באה בעקבות מורת רוח של מנהלים, בעיקר, על מחסור באוטונומיה לנקוט בצעדי תגובה נקודתיים נגד אלימות. כך למשל, רשאי מנהל להחתים את התלמיד ואת הוריו על 'אמנת התנהגות מחייבת'. אם יסרבו לחתום, רשאי המנהל למנוע כניסתו של התלמיד לבית הספר, תוך דיווח לרשויות המוסמכות.

כמו-כן, בסמכותו של מנהל או מורה להתערב בריב אלים בין תלמידים ולהפריד בין הניצים, "תוך הפעלת כוח סביר להפרדה ביניהם, כשלתלמידים הניצים או להוריהם לא תהיה עילה לתלונה במשטרה על תקיפה".

בנוסף, אם עד היום יכול היה המנהל להשעות תלמיד עד ארבעה ימים מלימודים, הרי שעכשיו ניתנת לו היכולת להשעות המקרים של אלימות חריגה עד עשרה ימים.

אפשר לחפש על גופו של תלמיד או בכליו

על פי נוהל חיפוש, שייקבע בתיאום עם המשטרה, יוכל מנהל בית-הספר או סגנו להתיר חיפוש בכליו או על גופו של תלמיד ובתנאי ,שהתעורר חשד מבוסס, שתלמיד פלוני מחזיק בכלי נשק, ולא נמצאה דרך אחרת לאתר את הנשק". אמנם מובהר כי החיפוש יעשה על ידי שני אנשי צוות שלא מלמדים את התלמיד, "תוך שמירה על כבוד התלמיד ועל זכויות הפרט שלו".

סימנים מוקדמים להתנהגות אלימה בבית הספר

למרות שהחוזר עצמו מסייג את הדברים ומבהיר כי "יש להשתמש בסימנים אלה באחריות ובזהירות, להימנע מתיוג ומייחוס סטריאוטיפים", מוצגים בו הנחיות שנויות במחלוקת.

בין השאר, מופיעים ברשימת סימנים לזיהוי מוקדם של התנהגות אלימה: "תלמידים הממעיטים בקשרים חברתיים, תלמידים המגלים חוסר סבלנות וקוצר רוח בעת ישיבה בכיתה או בשיחה, תלמידים הסובלים מבדידות חברתית (אי קבלה, דחייה, חרם), תלמידים שהיו בעצמם קורבנות לאלימות או קורבנות להתעללות פיזית, מינית ורגשית. תלמידים המגלים דפוס חוזר של מעורבות בקטטות ובהצקות, תלמידים שמבצעים פגיעה עצמית או מאיימים בהתאבדות".

לגבי חלק מהמאפיינים, מומלץ לבית הספר לפנות לעיתים גם לגורמים משטרתיים אבל גם במקרים בהם התלמיד מציג תוכנית מפורטת "לפגוע או להרוג אחרים, במיוחד כאשר לילד היסטוריה של התנהגות תוקפנית או כאשר ניסה לממש את איומיו בעבר, וכאשר התלמיד נושא כלי נשק חם ומאיים להשתמש בו".

התקשורת עויינת

במקום שנושא האלימות יזכה לפרסום ויעלה שוב ושוב על סדר היום הציבורי, מציע משרד החינוך לבתי הספר לטמון את הראש בחול ולטאטא את מקרי האלימות מתחת לשטיח ורצוי, שאף אחד לא ידע. "יש והאירוע מגיע לעיתונות הארצית או המקומית. אין להגיב ללא היוועצות וקבלת אישור מנהל המחוז ודובר משרד החינוך. רצוי להימנע ככל הניתן מתגובה לתקשורת". הנחיות דומות חלות גם כשנחשפת התנהגות אלימה של מורה נגד תלמיד, כך שמשרד החינוך מעדיף לטייח כמה שרק ניתן.

המשטרה כל הזמן בתמונה

החוזר מונה תשעה מקרים שמחייבים פניה למשטרה, ביניהם נשיאת מכשירים מסוכנים (אולרים, אגרופנים, סכיני גילוח , חומרי הצתה) שהתלמיד סירב למסרם, מעשי אלימות או השחתת רכוש הנעשים תוך שימוש במכשירים ובחומרים מסוכנים, אלימות קבוצתית שבה אדם נפגע, או חשש לאלימות כזאת, בין אם מדובר בתלמידים או בקבוצות מעורבות של תלמידים ושל זרים.

אם בית הספר מגלה התעללות חוזרת ונשנית בבעלי חיים, הוא מחויב לפנות למשטרה. במקרה זה, מבהיר החוזר - אין מקום ל"כלים חינוכיים", אלא חד וחלק - "יש לדווח למשטרה".

במקום אחר מובהר, כי על בית הספר לדווח לקצין הנוער המרחבי או התחנתי במקרים של נשיאת נשק חם, נשיאת סכין או אולר שאורך הלהב שלו עולה על 10 ס"מ, או בכל מקרה שנעשה שימוש או איום בכלי נשק כלשהו.

אפשר לפנות למשטרה נגד ילד גם בלי לספר להוריו

למנהל בית הספר נתונה הזכות לשקול אם לדווח להורים על אירוע אלים או שלא ליידעם על מעורבות המשטרה. החלטה זו, "במקרים שטובת הילד דורשת שלא לדווח להורים על כך", כלשון החוזר, היא חסרת תקדים במערכת החינוך. בפועל, ייתכן מצב בו בית ספר יפנה למשטרה נגד תלמיד המעורב באירוע אלים, בלי שהורי הילד ידעו על כך.

משרד החינוך נגד ההורים

גם ההורים הופכים לעבריינים פוטנציאלים, אם הגיעו לבית הספר כדי לנהל בירור נוקב עם המנהל או אחד המורים. "השגת גבול של הורים באופן המפריע לפעילות החינוכית השוטפת של המוסד החינוכי או תוך איומים בפגיעה בתלמידים או בצוות המוסד - תחייב הזמנת משטרה, וזאת לאחר הודעה מתאימה של מנהל המוסד האוסרת עליהם להיכנס לבית הספר".

אם הורה מסרב לשתף פעולה עם בית הספר בנשיאה באחריות ובטיפול בילדו המעורב באירוע אלים, יישלח לו מכתב התראה לפני פניה לפקיד סעד להפעלת חוק הנוער. החוק מאפשר גם את הוצאתו של הקטין מרשות הוריו, במקרים חריגים, בהם מתרשם בית-המשפט שההורה לא ממלא תפקידו ומחויבותיו הבסיסיות.

התלמידים בשירות ההנהלה

החוזר מבהיר, כי דיווח על נשיאת נשק על ידי תלמיד "מהווה התגוננות מוצדקת בפני אלימות, והדיווח לגורמים המוסמכים אינו מהווה הלשנה". ברוח דברים אלה, מומלץ לאפשר לתלמידים לדווח על נשיאת נשק על ידי חבריהם בצורה אנונימית או גלויה, לכל אחד מאנשי הצוות בבית הספר. אם היוודע על תלמיד שנושא נשק מחוץ לשטח בית הספר, שוב יש אפשרות להעביר את המידע ליחידת הנוער של המשטרה באותו יישוב.

אלימות המורים כלפי התלמידים

לראשונה, בצורה גלויה, מפרסם משרד החינוך התייחסות לבעיית אלימות של מורים כנגד תלמידים. המשטרה ברוב המכריע של המקרים, תישאר מחוץ לתחום כשמדובר באלימות של מורה כלפי תלמיד. רק במקרים חמורים במיוחד, כלשון החוזר, יש לשתף את הפיקוח, נציגי המורים ולשקול התערבות המשטרה.

מבחינת משרד החינוך, אלימות של ילד כנגד ילד חמורה הרבה יותר מאלימות של מבוגר או מורה כלפי תלמיד. המורה המכה זוכה במערכת החינוך ליחס מועדף: "לאורך כל תהליך הבירור והענישה יש לשמור על כבודו של המורה".