נראה שכיום אנחנו מחוברים לכל מה שרק אפשר: לאינטרנט, לטלפון, לחדשות ולכל מה שקורה , חוץ מלעצמנו. איך זה מרגיש בעולם בו אנחנו לא מחוברים לדבר החשוב ביותר מכל אי פעם, לעצמנו? לא נוכל לדעת ולא נוכל לחוש עד שלא נתחבר.
רק כשנחבור לליבה של עצמנו, נגלה שהלכנו בעולם הזה בלי האנרגיה שלנו באמת. אנחנו הולכים לרופאים שיתחברו אל מה שקורה בגוף שלנו והולכים לשפע יועצים שיגידו לנו מה צריך לעשות כדי להצליח, להיות בעלי משמעות והגשמה. כל כך הרבה מהאנרגיה שלנו נתנו בחוץ, כל כך הרבה אנרגיה נדרשת להשקיע במה שהוא לא אנחנו באמת, במה שאינו טבעי.
להתחבר לעצמנו זה לדעת רק עבור עצמנו מה נכון לנו ברגע הזה. כאשר נחווה חיבור עם כל מי שאנחנו באמת, ניתן לכנות זאת - גוף של תודעה. אז גם המונח הזה יהיה שגור יותר ויותר.
כל הבעיות וכל המאבקים, כל המלחמות וכל האתגרים שאנו חווים, קשורים לאי הידיעה שלנו את עצמנו, והרצון לדעת, לרצות, להוכיח או להצדיק אחרים, לזהויות שגויות שלקחנו על עצמנו שהם לא באמת שלנו. כל האנרגיה הישנה הזאת שהפנינו החוצה שירתה אותנו במשך עידנים, אך היא כבר לא עובדת יותר.
אנחנו מגלים יותר ויותר שכל עוד נתנתק מעצמנו באמת, מהחלק היודע, האלוהי והחומל שלנו, הרי מעולם לא נחווה אושר, סיפוק או הגשמה אלא לזמן קצר בלבד.
החלק היודע שלנו רדום, מחכה לנו בזמינות ובסבלנות שנתעורר. עוד על חיבורים בסרטון:
שרונה פומס מחוברים 2021
שרונה פומס, פנג שואי
