במסע חיים פראי ובלתי צפוי, למזל יש תפקיד קריטי במסלול חיינו, שנאמר "הכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל", ובאופן אוניברסאלי הוא נחשב אחד הכוחות המסתוריים והגחמניים ביותר ביקום.
מאז שחר האנושות ועד ימינו בני האדם נושאים עיניים חקרניות לשמים ומהרהרים באלוקות. כמו אז, כך גם היום נוכחנו לדעת שמחשבה רציונאלית לא תוכל לחשוף את כל האמת על היקום ויש דברים שאי אפשר לדעת ואמיתות שלא ניתן להסביר, וכאן בדיוק האמונה בעל טבעי נכנסת לתמונה.
העולם מציג מציאות שופעת תעלומות והמוח שלנו בנוי כך שינסה להכניס בהן היגיון. אבל מכול התעלומות יש תעלומה אחת שמתעלה על כולן - איך ניתן לאלף ולשלוט במזל. מה עומד מאחורי תהפוכות מזל ועיוותי גורל יוצאי דופן, האם ניתנה לנו היכולת והאפשרות ליצור את מזלנו בעצמנו, או שהמזל יוצר אותנו?
מאז פרץ לעולם הרעיון המונותאיסטי הוא סיפק לרבים מטרה להאמין בו, ולרבים אחרים הוא סיפק סיבה להתנגח בו. המאמינים יאמרו שהמזל מגיע משמים והכול מכוון מלמעלה בכוונת מכוון, בעוד שמבוגרים רבים דוחים באופן מודע הסברים הקשורים לבריאה ולאלוקות. אבל בליבה שלנו אנו נוטים להאמין שכל הדברים נעשים מסיבה כלשהי ולכן עולה בנו הצורך לחפש משמעות.
חכמת הקבלה מלמדת שמגיל צעיר אנחנו מעדיפים הסברים מבוססי מטרה לתופעות טבעיות מכול סוג. לבני אדם יש נטייה טבעית לחפש כוונות, או סיבתיות לכל תופעה שמתרחשת סביבם. תכונה אנושית מגלה שהסקה לגבי מטרות וחשיבה על דברים שתוכננו או נגרמו באופן מכוון מובנים לנו בקלות רבה מאוד.
אולם כאשר האדם מאתגר את מוחו איך לאחוז את המזל בגרונו, מחשבה מאומצת מגויסת לשווא לפרוץ חזית חידתית בלתי עבירה, שלדברי מקובלים מעידה על עצם היותנו בני תמותה שלא נועדו להבין הכול, שהרי כבר נאמר: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות" (חגיגה, יג א).
אך אנשים לא אוהבים לחיות באי וודאות והם חייבים להסביר לעצמם את המתרחש סביבם. כאשר ההסברים הללו נמצאים מחוץ להישג ידם או הבנתם, הם צריכים לחפש הסברים במקומות אחרים. הפניה לאל או כוח על טבעי אחר, היא ברירת המחדל לכל תופעה שאין לה הסבר.
אלוקים הוא מושג מרכזי בדת, בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובתרבות. כוח רוחני שלמעלה מן האדם, ישות מופשטת המזוהה עם השלם המוחלט, עם מידת החסד והרחמים, עם הסיבה הבסיסית לקיום העולם ברצונו, על שלל התהליכים המתרחשים בו. האל הוא ישות מרכזית הנוכחת בכל התרבויות לאורך ההיסטוריה ועדויות עתיקות מעלות אפשרות, שבני האדם עסקו בדת ופיתחו טקסים פולחניים למזל טוב מאז יומם הראשון.
למעשה, כל הטקסטים הדתיים, כולל התנ"ך, מלמדים שישות אלוקית יצרה אל כל מה שסביבנו למטרה מסוימת ונדמה שכך אנחנו חושבים על העולם באופן מולד. לכן, הסברים שקיימים בדתות רבות קשורים מאוד להיבטי הליבה אודות החשש האנושי מהרעת מזל כביטוי לשכר ועונש משמים.
לאורך ההיסטוריה היהודית לימדו חכמי ישראל שמזל הינו שפע הנקצב לאדם טרם ביאתו לעולם ונועד לאפשר לו למלא את תפקידו ותיקונו במערכת הבריאה, לכן מזל הוא תופעה אמיתית, קובעים חז"ל.
אף על פי שפירוש המילה "מזל" היה קבוצת כוכבים שמופיעה בספר מלכים "...אֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם", אט אט התלווה לו המשמע החדש המוכר לנו, שעניינו קביעת עתידו של האדם, לשבט או לחסד. אך מכיוון שלא ירדה משמים נוסחה המארגנת את רצף או את תדירות המקרים החריגים בחיינו, הרי שהמזל יכול להיתפס ככוח בלתי מרוסן, היוצא באופן חריף נגד רעיונות אנושיים של שליטה ותכנון העתיד, והשפעתו מטיחה בפנינו את המציאות הכאוטית.
חכמי הקבלה לא נותרו אדישים ובשילוב ידיים נתנו דעתם והציגו לנו את הדרך כיצד ניתן לשנות ולנווט את מהלך העניינים בשיעור חשוב מאין כמוהו: "הרשות נתונה לאדם במעשה". הווה אומר, ישנן תקופות בחיים שאנו מרגישים ברי מזל. הכוכבים מסתדרים בדיוק בסדר הנכון והכול זורח.
אך לעיתים קורה שהמרחק בין הרצון למילוי הולך וגדל ובייאוש אנו עוצמים עיניים ופשוט מתמסרים לאותו מנגנון אוטומטי-הרסני אשר חוזר על עצמו שוב ושוב, ולמעשה מתבטא בכרוניקה של מחשבות ופעולות שחוזרות על עצמן ולא מקדמות לשום מטרה.
באובססיביות עיוורת כמעט אנו מטיחים ראשנו בקיר ונתפסים לאותו דפוס התנהגותי שוחק ותוקע ומקיימים היטב את שנאמר "רק הכסיל בחושך הולך ולא יראה הפתחים לצאת" (ל.מוה' קיב)
המילה 'חושך' תפקידה כאן להביע תפיסת מציאות חד מתסכלת, מייאשת ועכורה המכניסה את הנפש לוורטיגו כאילו המזל מתרחק מאתנו, בעוד שלאמיתו של דבר הבחירה להפנות עורף למזל תלויה לרוב בנו.
חכמת הקבלה מלמדת שהבחירה החופשית שהוענקה לאדם הראשון מצד בוראו, גובה מאז את מחיר האחריות המתלווה - כולנו אחראים למעשינו ובעקיפין קובעים את מזלנו ומפלסים את עתידנו.
בחסידות ברסלב מוצעת פרוגרמה מעניינת שמעמידה דווקא את האדם במרכז ומתארת את המחשבה החיובית ככוח עיקרי ליצירת מזל טוב. בתורה קצ"ג מובאים דבריו הנפלאים של ר' נחמן שגורס "דע כי המחשבה יש לה תוקף גדול מאוד ואם האדם יגבר מחשבתו על איזה דבר ועניין שבעולם יוכל לפעול שיהיה כך ואפילו אם יחזק מחשבתו על ממון בוודאי יהיה לו, וכן בכל דבר", ובהשלמה ממשיך ואומר: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות".
רוצה לומר שבכוחה של המחשבה לראות מבעד לחלונות המציאות המתרחשת והיא המנוע לצמיחה והתחדשות המזל.
מציאות חיי האדם מורכבת תמיד משלושה גורמים: מחשבה, דיבור ומעשה. כך ששינוי של אחד מהם לפחות, יוכל לברוא מציאות חיים שונה. אז אם 'הכול מתחיל בראש' אז למחשבה תפקיד ראשי וקריטי ביצירת המציאות, ואם נעמיק לחשוב נגלה לבסוף שרבנו התכוון שמזל פירושו להאמין שאתה בר-מזל.
האדם עומד כל יום בפני דילמות מוסריות והחלטות מאתגרות. זהו תהליך דינמי ומתמשך של בחירה בין אפשרויות. כולם נדרשים לבחור באופן חופשי ולכל אדם אוטונומיה ואחריות אישית למעשיו. בכול זמן נתון כל אדם בוחר להאמין במשהו נשגב, יהא זה הבורא או חוק הטבע.
אך אסור לו לאדם לשכוח לרגע להאמין תחילה בעצמו, ובשום מקרה לא להתמסר באופן עיוור לחסדי המזל. חכמים תיקנו וקבעו נוסחה פשוטה וקבועה: מזל מתלווה למטרה מוגדרת. מטרה לשמה היא משהו שבונים ולא משהו שמוצאים והחתירה המתמדת והבלתי מתפשרת אליה, תביא קרוב לוודאי להגשמתה, כמאמר חז"ל: "יגעת ומצאת תאמין" - מזל הוא ידיד קרוב של עבודה קשה, התמדה ושאיפה.
סוף דבר, הדיון הסוער על מידת החופש שיש לנו לבחור את מזלנו מתפלמס ביהדות בשאלה אם יש או אין מזל לישראל. כך שבין אם אנו יוצרים את המזל או שהמזל מעצב אותנו תמיד נהיה מוכרחים לשאול - למה זה קורה? ובהיעדר תשובה מניחה את הדעת תמיד נכון לפעול ליצירת שינוי, כי אפילו אם המזל שלנו קבוע מראש לעולם לא נדע מהו. בכול הדתות רואים בנוכחותו של המזל בחיינו מעין צינור דרכו עוברים חשבונות שמיים, בלתי צפויים ולא תמיד מובנים. אבל המזל כמו הבורא, חי בפערים המתמידים בהבנה שלנו ולנצח יישאר תעלומה אנושית בלתי פתורה.
