אם תיישמו את המאמר הזה, יש סיכוי טוב שתפסיקו לפחד. אבל לפני שניגש לעניין הריפוי מהפחד, הרשו לי לשאול אתכם, ממה בדיוק אתם מפחדים? אם תהיו כנים עם עצמכם סביר להניח שהרשימה תכיל מספר לא מבוטל של פריטים.
יש אנשים שמפחדים ממחסור כלכלי, או מטיסות, ממקומות גבוהים או מקומות סגורים, ממים, מלהיות דחויים על ידי אחר, יש כאלה שמפחדים מסמכות או מלאבד את הסמכות שלהם. כל פעולה אנושית ואינטראקציה אנושית טומנת בחובה את האפשרות של לפחד ממנה, ולכן רשימת הפחדים יכולה להיות כמעט אינסופית.
כבני אדם אנחנו לא נולדים עם רשימה ארוכה של פחדים. אלה מתווספים בהמשך החיים שלנו, בין כתוצאה מהיזכרות באירועים שהטביעו בנו בעתה (פוביה) מגלגולי חיים קודמים, או כתוצאה מחוויות טראומתיות בחיים אלה שנחרטו בתת מודע שלנו כחוויות מבעיתות וטראומתיות.
כשתינוק נולד יש לו רק 2 פחדים מובנים: 1. הפחד מנפילה ו-2. הפחד מרעשים.
כל שאר הפוביות האנושיות הן תוצאה של חוויות נרכשות בין בחיים האלה או בחיים קודמים. בגיל 3 לערך הילד הקטן מתחיל להיזכר בחוויות עבר רחוקות שהוא "סוחב" מגלגולי חיים קודמים והוא עלול לפתח פוביות לכאורה לא מוסברות מדברים יום יומיים. על כל אלה יתווספו חוויות טראומטיות חדשות בחיים האלה, כמו התעללות, בריונות, פגיעות ועוד ועוד.
כמו שריטה בתקליט - הרעש חוזר על עצמו
פוביה (בעתה), היא כמו שריטה בתקליט ויניל. מאוד קל "להישרט" כתוצאה מחוויה טראומטית. אחרי חוויה מפחידה במהלך טיסה האדם יכול לפתח פוביה מטיסות, למשל. אפילו עקיצת דבורה אחת יכולה לגרום לפוביה מדבורים להרבה מאוד שנים.
בשונה מתקליט שרוט, שם הפגיעה תגרום לקול של הזמר לחזור על צליל של השיר פעם אחר, בלי יכולת לתקן את השריטה, המוח האנושי הוא שונה במובן זה שניתן להירפא מפוביה באותה המהירות שבה היא הגיעה.
זאת בעצם ההנחה המוצהרת של "התכנות העצבי לשוני" או שכמו שכולם מכירים אותו כיום –ה- NLP.
ד"ר ריצ'רד באנדלר, שפיתח את ה-NLP במהלך 40 שנה טען מתחילת דרכו שכל פוביה (פחד) ניתן לרפא במהירות, בלי צורך לצלול אל מעמקי הסיבות שגרמו לאותה טראומה ובלי צורך לפשפש ב"פסולת" של אותה חוויה טראומתית.
באנדלר טען שהמודעות והתובנה לגבי מקור הטראומה לא ממש עוזרת להיפטר ממנה. אנשים הרי יודעים למה הם מעשנים, אבל זה לא גורם להם להפסיק לעשן. הבעיה לא טמונה ב"להבין" מדוע אני נוהג בצורה כזאת או אחרת. ההתנהגות הזאת לא מבוססת על החוויה שחווה אלא על מה שהוא או היא עשו עם אותה חוויה. לכן, הבעיה טמונה בהרגלים שפיתחנו כתוצאה מאותה חוויה, הרגלים של לפחד, במקום שזה לא מחויב במציאות. הפחד הזה גורם לאדם להתרגל להתנהג בצורה הרסנית עבורו.
אנשים שמפחדים, ולא משנה מה היה הגורם של אותו פחד ראשוני, התרגלו עם הזמן לחשוב במונחים של פחד ולחפש את התוצאה הגרועה ביותר בדרכם: "מה יכול להשתבש עכשיו?". אנשים שמפחדים התרגלו לראות בדמיון שלהם תמונות של התוצאה הגרועה ביותר האפשרית שקשורה לפחד שלהם.
הפחד הזה יצר הרגל של לחשוב בצורה של פחד, להרגיש את הפחד ולראות תמונות של פחד. וכמו כל הרגל, גם את הרגל הפחד ניתן לשנות בהרגל אחר – הרגל של רוגע ושמחה.
הרבה פעמים אני נתקל במטופלים שבמשך רוב חייהם חוו קושי, התעללות, אלימות והשפלה וכתוצאה מכך פיתחו הרגלים שקשורים לאותן חוויות, הרגלים של לחשוב במונחים של אותו פחד, והרגלים של פעולות שמביאות להרס עצמי.
כשאומרים לאנשים כאלה משהו, כמו "אתה צריך לשנות את ההרגלים הרעים שלך בהרגלים של אושר", הם עלולים להסתכל עליך כאילו שנפלת מהירח. כי הרי כל חייהם סבלו. אין להם מושג מה זה אושר. אין להם שום חוויה בזיכרון הקרוב או הרחוק של איך נראה או מרגיש אושר שכזה.
אז מה עושים כדי לעזור להם? מתחילים לדבר איתם במונחים שהם כן מבינים, או במונחים שהם כן חוו בחייהם. כמו רוגע למשל. אפשר לגרום להם להרגיש רוגע, רוגע שהופך לשלווה, שלווה שגורמת להם להרגיש טוב ושבסופו של דבר יגרום להם לשאול את עצמם בכל בוקר משהו כמו "מה עוד אני יכול לעשות היום כדי להרגיש טוב עם עצמי?"
תהליך החשיבה צריך להיות תהליך אקטיבי ופרואקטיבי, משום שלהיות פסיבי בחשיבה זה כמו להשאיר חלון פתוח בזמן סופת טורנדו. לא ממש חכם, כי אז המחשבות "הרעות" יופיעו מכל עבר.
כשחושבים בצורה אקטיבית אנחנו לוקחים שליטה על החיים בשאלות, כמו "מה אני יכול לעשות כדי להרגיש יותר טוב? מה אני יכול לעשות כדי להפסיק לפחד ולהתחיל לחיות?"
הגוף שלנו הוא המחסן של כל החוויות בעבר ובהווה
חוויות טראומטיות הופכות לרגשות שליליים, ואותם רגשות שליליים מאוכסנים בסופו של דבר בגוף ועם הזמן יכולים לגרום לתקיעות אנרגטית ורגשית ולמחלות.
כשמישהו אומר לי משהו כמו "אני מפחד", או "אני מתוסכל", אני, לרוב, שואל אותו, איפה הוא מרגיש את הפחד או התסכול בגוף. לפחד יש בדרך-כלל מקום, צורה, גודל, נפח, צבע, מראה. מי שם אותו שם לדעתכם? המוח שלנו שם אותו שם על ידי פירוש מסוים של חוויה שחווינו. ואם המוח שם את הפחד הזה שם אז הוא גם יכול להוציא אותו משם.
בעזרת כלים של NLP נוכל לשנות את הצורה של הפחד בגופנו, את הצבע, הגודל, המראה שלו עד שיהפוך להיות קטן ובלתי מאיים לחלוטין.
תהליך לריפוי פוביות - התהליך הבא פותח על ידי ד"ר ריצ'רד באנדלר בספרו "Get the life you want" ונועד כדי להיפטר מפוביות (פחדים קשים). יחד עם זאת, על מנת שתהליך כזה יעבוד על כל אחד, יש צורך להתאים אותו לחוויה של כל אדם, להעדפות התקשורת שלו ולפתיחות שלו לקבל את ההנחיות במהלך הדמיון המודרך ולכן אני מציג רק אופציה אחת מתוך אפשרויות רבות להליך של ריפוי פוביות.
עלינו לזכור שפחד לא נובע מהדברים שלכאורה אנחנו מפחדים מהם. כי הרי יש אנשים שמפחדים ממטוסים ויש כאלה שלא. מה שגורם לפחד זה הסרט שאנחנו מריצים במוח לגבי אותו אובייקט והתוצאה שיכולה להיות לו. ככל שהסרט בראש שלנו יהיה מפחיד יותר, ככה הפחד מאותו אובייקט יהיה קשה יותר.
אדם שמפחד מטיסות, למשל, מתחיל להריץ את סרט האימה שלו כבר ברגע שהוא מקבל את כרטיס הטיסה מסוכן הנסיעות. יש לו מספיק זמן לכתוב תסריט אימים שלא היה מבייש אפילו את סופר ספרי האימה סטפן קינג. "מה יכול לקרות מהרגע שאעלה למטוס, ועם הכנפיים יישברו, או המנוע יתפרק, או ברק יפגע במטוס וישבור אותו לשניים"... הוא מסתכל על הסרט שהוא עצמו כתב, ביים ומשחק, ומה הכי גרוע? שהוא מאמין לו.
אז מה עושים? משנים את הסרט שיש לך בראש. אבל קודם כל תצטרך להגיד לעצמך "די! נמאס לי לפחד! מספיק!" וברגע שבאמת נמאס לך לפחד, אתה מוזמן ליישם את השלבים הבאים כדי להתנקות סופית מהפחד שלך.
- חשבו על פחד (פוביה) שיש לכם. חשבו על פעם בה חוויתם את אותו פחד.
- דמיינו את עצמכם יושבים בקולנוע, מסתכלים על הדמות שלכם על המסך חווה את החוויה המפחידה.
- דמיינו את עצמכם בחדר ההקרנה של הקולנוע מסתכלים למטה על עצמכם צופים בתמונה עם החוויה המפחידה.
- הריצו את הסרט עד הסוף, לנקודה בה שרדתם את החוויה הקשה, ואז דמיינו את עצמכם צפים אל תוך הדמות שלכם בסרט.
- כשאתם נמצאים בתוך הדמות שלכם בסוף הסרט המפחיד, דמיינו את הסרט רץ לאחור כך שכל האירועים חוזרים אחורה - הולכים לאחור, מדברים לאחור ושומעים את הצלילים בכיוון הפוך, כמו מוזיקה של קרקס בראשכם, עד הנקודה שבה מתחיל האירוע הטראומתי. חשבו על הפוביה ותראו שאתם מרגישים שונה.
- חזרו על שלבים 1-5 מספר פעמים.
- שימו לב להבדל בהרגשה שלכם כשאתם עושים זאת וחושבים על הפחד - תרגישו שהפחד כבר איננו.
אולי אתם מכירים את הסיפור על הנזיר הזקן שצעד עם נזיר מתלמד. בדרכם לחצות נהר פגשו באישה שביקשה מהנזיר הזקן לעזור לה לחצות את הנהר כי היא מפחדת להיסחף.
הנזיר הזקן הרכיב אותה על גבו והעביר אותה כך אל הגדה השנייה של הנהר.
לאחר כמה זמן שאל אותו הנזיר הצעיר: "למה סחבת את האישה הזאת? אתה אדם זקן, לא היית צריך לסחוב אותה"
על כך ענה לו הנזיר הזקן: "אני סחבתי את האישה על גבי בדיוק 2 דקות. כבר עברו כמה שעות ומשום מה אתה עדיין סוחב אותה על גבך".
טראומות ופחדים הם כאלה. אנחנו חווים אירוע פעם אחת וממשיכים לסחוב אותם איתנו בראש כמעט כל החיים.
הגיע הזמן להיפטר מהמשא המיותר ולהגיע לגדה השנייה של חייכם רק עם משא של תקווה, סליחה ושמחה.
לאונרדו דניאל – מומחה לכירולוגיה אבחונית וטיפולית, מאסטר NLP. הכוונה לקריירה, יחסים והגשמה אישית
