האנרגיה שמאיצה יותר מאי פעם מאפשרת לנו להיפתח, לשחרר דפוסים ישנים ולפרוח.
כל מה שכוסה על ידינו בערפל של פחד, תסכול, בושה ואשמה מתחיל להיחשף. מה שהפריד ביננו לבין הרמות הגבוהות מתחיל להתמוסס, מה שהפריד אותנו מהאמת מתחיל להישבר ואנחנו מתחילים לשוב לעצמנו יותר ויותר.
באופן קולקטיבי ואישי אנחנו נחשפים לאמת של עצמנו, שהולכת מעבר לזרמים של מחשבות וזה מה שמאפשר לאינטואיציה ולרגישות שלנו לגדול בעת ובעונה אחת.
כל כך הרבה קורה עכשיו כשספק וצלילות נפגשים, כשאנחנו מסתכלים אחורה ונזכרים לפתע במצבים או באנשים כדי שנסתכל עליהם מנקודת מבט חדשה.
עידנים של התנגדות, הכחשה והרבה מאוד רעש לא נתנו לנו גישה למידע נסתר, למרות שידענו באופן מודע ולא מודע שהוא שם.
אך האנרגיה החדשה מסייעת לנו להיזכר, לנקות, לשוב למצב של ידיעה והתנסות עמוקה המאפשרת לדברים להתגלות ולהשתחרר בקלות ובחסד.
דברים נחשפים ומבקשים שוויון עם הכל כי אנחנו נפתחים לקבל ושבים למקור של כל מה שיש, שאין בו שום דבר חוץ מאשר ניטרליות.
שנת 2021 זו שנה שהולכת מעבר לקוטביות של טוב רע, אחורה קדימה, ימין ושמאל - ועוברת למרחב של נוכחות. רק במצב של נוכחות 'כאן ועכשיו' דברים מתרחשים. זה היכן שאנחנו מבחינים בקיימות שלנו. הקיום הנצחי שלנו נחווה כשאנחנו לא לכודים ברשת המגנטית או בתפיסות הקוטביות של המסה הקולקטיבית.
זו תקופה של הרס ושל בנייה וזה ניכר במה שאנחנו רואים וחשים פיזית ואנרגטית בפנים ובחוץ. המצב הטבעי שלנו הוא מצב של שינוי מתמיד ושעה שהאור גדל בפלנטה הוא ממיס תפיסות של הישרדות וסבל.
האנושות כעת חווה ריפוי עמוק כדי שנבחין שיש הרבה יותר, שאנחנו לא נמצאים כאן במקרה.
באנו להשתנות ולחיות.
נשאל כמה נאפשר לעצמנו להיפתח להרבה יותר? כמה נאפשר לעצמנו להשתנות? כמה נאפשר לעצמנו להיזכר? כמה נאפשר לעצמנו יצירתיות והגשמה? כמה נאפשר לעצמנו לעצור, להקשיב ולחוות? האם נאפשר את עצמנו?
שרונה פומס על שחרור מדפוסים
שרונה פומס, פנג שואי
