האם נוכל לדמיין עולם בלי כאוס, בלי מאבקים ובלי מחשבות מגבילות? עולם שמשלב חיים והולך מעבר למוות, עולם שבו אף ממשלה ושום דבר מבחוץ לא ימנעו חופש מאף אחד אחר? האם בכלל נרצה בזה, או? כמה ואם בכלל נרצה חופש?
דווקא עכשיו כשהעולם משתנה הגיע הזמן לעצור ולשאול שאלות גדולות, דווקא עכשיו כשאין דרך ואין עקבות, כשדפוסים ישנים מתמוטטים ונבראים מחדש. כשיש כאוס נוצרת בריאה חדשה, כמו לידה של תינוק, עד שההורים והתינוק מסתגלים למצב החדש, נדרשות התאמות.
כמה יופי יש בזה שבנט קיבל את החפיפה הקצרה ביותר מראש הממשלה היוצא, חצי שעה סך הכל, שעה שנתניהו קיבל משמעון פרס חפיפה של ימים ושל שעות. כשהעולם משתנה לא יהיה לנו עוד צורך בניסיון העבר המבוסס על הישרדות, חמדנות ותאווה לשלטון של מנהיג אחד.
בזמן של כאוס נשתוקק להשיב את הריבונות האישית יחד עם אפשור וקבלה של שפע תפיסות שונות, עם תמימות ורעננות בעתיד הפתוח לרווחה.
כאוס זו אנרגיה בתנועה, שהמיינד מתקשה לראות וזו האנרגיה שנחווה בשנים הקרובות כי העולם משתנה לאין הכר.
עוד על כאוס, איך נרצה לחיות איתו ולצדו וגם עם סדר חדש - בסרטון:
שרונה פומס על כאוס
שרונה פומס, פנג שואי
