הדאואיסטים הביאו תפיסות מהפכניות שעסקו בסדר טבעי ולא תאמו תפיסות מציאות מזויפות או נורמות חברתיות. על פי תפיסתם, מצבנו הטבעי הוא לזרום, לצחוק וליהנות.
אחד מהדאואיסטים השנונים ויוצאי הדופן הוא צואנ'ג צ'ה, שבניגוד לחכמים ולפילוסופים המדברים על הכל ברצינות תהומית, מראה לנו מהי באמת אותנטיות ועד כמה פשוט לחוות חיים של קלילות. כאשר אנשים לכודים בתפיסות מנטליות אין שם תשוקה, שמחת חיים או צחוק.
לתפיסתו, האדם אינו נדרש להאמין בדבר, משום שאם היינו תמהים לגבי משהו שאנו יודעים, היינו מאפשרים לדאגה להיות.
במבוא לספר "קולות האדמה" נכתב: "אילו ידעה העז שהיא עז היו רגליה מסתבכות זו בזו, אילו ידע הדג שהוא דג הוא היה צולל למעמקי הנהר כגוש עופרת. רק האדם במוגבלותו 'מנסה' לדעת ולוקח על עצמו דאגות..."
הדאואיזם לא היה נגיש לכולם, לעומת קונפוציוס, שהציג באופן מסקרן תפיסה מנוגדת. כשהתפיסה נכנסה למערב ניסו באופן שגוי לסגור אותה בשיטות נפרדות ובקוטביות. התפיסה הדאואיסטית התאימה בזמנו לאנשים מבוגרים שכבר פרעו את חובם לחברה ויכלו לצאת לחופש. אך כעת, שעה שהאנושות מתקרבת לבשלות, יוצאת מגן ילדים של מאבקי אגו ותפיסות מוגבלות לעבר חופש תודעתי - המידע רלבנטי מאי פעם.
זה הזמן לשיבה לטבעי לקל ולפשוט מול המזויף המורכב והמתיש - עכשיו אפשר סוף-סוף לשכוח את מה שאינו חשוב, ולצחוק על הכל.
