עולם המטאפיסיקה הסינית, היה מהתחומים החשובים בחיי, והשקעתי בו את רוב ימי, מרצי ותשוקתי: האסטרולוגיה, הנומרולוגיה, הפילוסופיה, הפסיכולוגיה ונגזרותיהן. חיפשתי עוד ועוד קורסים, נסעתי ללמוד מעוד מורה, בכל מקום שרק אפשר היה, העמקתי בעוד ועוד נושאים, כדי לגלות עוד סוד גדול.
הייתי חוקרת, מתבוננת, מבחינה ומגלה מה עובד ואיך. הבחנתי שמידע רב היה בלתי יעיל או בלתי ישים, או יצר שיפור זמני בלבד, וסיננתי הסחות דעת לא רלוונטיות.
עולמי היה מלא בקבלה ונתינה של הידע הזה בכל דרך אפשרית, אינספור מפגשי יעוץ, הקמת בית ספר, ולימוד אחרים. הפכתי מומחית לקודים של תאריכי לידה, וגורלות של בתים. ההכרות עם איכויות מגוונות ומרתקות של אנרגיה, והתשוקה למומחיות הזאת, נבעה מהרצון להכיר ולהבין את עצמי. זו לא היתה 'עבודה', אלה היו חיי.
ב- 1.1.14 שמעתי לפתע קול פנימי שעלה מתוכי, כמו משום מקום, ושאל באופן ברור: "האם את מוכנה לעזוב את הפנג שואי ואת האסטרולוגיה הסינית"?
זה עלה בי באופן מוזר, בדרכי מחדר השינה לפינת העבודה. אך רק לאחר ששמעתי שוב את השאלה, עניתי בנחישות – "כן!"
מספר דקות לאחר מכן אבי התקשר, והצהרתי בפניו שהחלטתי להפסיק ללמד פנג שואי ולעזוב את מה שעשיתי.
"איך תלכי למכולת?" הוא מיד שאל. עניתי לו בהלצה שאינני דואגת. השאלה שלו הראתה לי מה רב כוחה של נחישות אלוהית.
הדבר הבא שעשיתי היה להתקשר לקבוצת הלימוד שעמדתי לפתוח, כדי לעדכן שאני לא פותחת את הקורס. הנרשמים לקורס היו כל כך מאוכזבים, עד שנמלכתי בדעתי, והחלטתי ללמד בכל זאת, אך בתוכי ידעתי באותו רגע, שזה יהיה הקורס האחרון במתכונת זו. מתוך כבוד והערכה למידע שכה אהבתי, ידעתי גם שאקליט ואעלה את הקורס לאתר האינטרנט שלי כקורס אינטרנטי, ומה שיהיה יהיה.
שנת 2014 היתה שנה מאתגרת ומטלטלת עבורי במיוחד. לפי התחזית האסטרולוגית, זה היה צפוי. ידעתי שזה יקרה והייתי מוכנה להשתבלל אל תוך עצמי, כמו שידעתי לעשות נהדר מאז ומעולם.
הקורס היה מהנה, והענקתי ידע ככל שרק אפשר היה, בידיעה שזה הקורס האחרון. תוך כדי הלימוד, שילבתי תפיסות של תודעה חדשה. התלמידים לא תמיד יכלו להבדיל בין החומרים המסורתיים של הפנג שואי והאסטרולוגיה סינית לבין המידע החדש, אך הם אהבו את כל החבילה, והיו גם הראשונים להמשיך ללמוד איתי את הנושא הבא.
תוך כדי עבודת עריכה אינטנסיבית של סרטוני הקורסים הרבים שלימדתי בנושא פנג שואי, שכללה שעות מרובות של העלאת מידע מרוכז ללימוד אינטרנטי, החל להופיע בפני מידע חדש. מיום ליום הבנתי שאני הולכת ללמד קורסים חדשים, אחרים לגמרי.
"ויהי אחר הדברים האלה, והאלוהים ניסה את שרונה, ויאמר אליה: שרונה. ותאמר: הנני... "
הקול, שקרא למשה, לאברהם, לשמואל וקרא גם לרבים אחרים, היה קול שאנשים הכירו, אך הם שכחו להקשיב לו. מי היה מאמין שקולו של אלוהים, הוא קול פנימי בתוכנו? בחרתי לסמוך על "הנני" - קולי האלוהי, הגבוה והאוהב, המדבר מתוכי.
עם הזמן נוספה אליו גם האיכות "אהיה אשר אהיה". כלומר, כל מי שאני, היכן שזה לא יהיה, לא משנה מה נדרש, ובמה זה כרוך - אני שם באלוהותי.
ב-12.8.11 כתבתי ביומני: "בימים האחרונים אני חשה, שהכלים האסטרולוגיים לא יכולים להסביר את הכבדות, הדיכאון, הכאב והבכי, כי התשובות כנראה במקום אחר, ואין לי שליטה על זה... עליי להרפות."
כאשר סוף סוף פתחתי את הדלת לקודש הקודשים של פנימיותי, היה לי ברור... הנני שבה הביתה. בית המקדש נבנה מחדש בתוכי.
