איך להפסיד בפוקר כסף של מישהו אחר

בפעם האחרונה ששיחקתי פוקר אונליין על כסף אמיתי הכנסתי את כל הסחורה פנימה עם גאט שוט מול מישהו שישב על זוגות מהפלופ, מתברר, ושלושה ימים מאוחר יותר חזרתי להתגורר בבית אבי. אבל עכשיו אני במקום אחר. סחי רוב הזמן + 2, כמעט לא מפספס שום יום של פעילות יזומה בגנים, עבודה מסודרת, וצועד בדרך מסוימת שמשום מה רוב האנשים מחשיבים להגיונית.

אבל הנה, שולחן של שישה שחקנים. חצי מהבנקרול שלי משחק, יד ראשונה, אני בביג, ג'ק־שלוש סוטד, לפני רייז מעמדה מוקדמת וכל השאר נפילות - והכרית של האצבע הלוחצת מתחילה לעקצץ, כאילו מבקשת להשוות. אין לי יותר מדי סיבות לעשות את זה. היד שלי חלשה, אין לי עמדה, השחקנים בשולחנות האלה הם לרוב טייטים, וסביר להניח שרק פגיעה בזוגות ומעלה תאפשר לי להמשיך להכניס את הכסף בביטחון. וחוץ מזה, הספרים אומרים שתמיד עדיף לזרוק שתיים־שלוש ידיים ראשונות, להכיר את השולחן ברגוע. אבל הספרים שלי עכשיו בקצה השני של המדינה, זרוקים באיזה מחסן, והקלפים שלי סוטד. אני משווה. כצפוי, כל קשר ביני ובין הפלופ מקרי בהחלט, ואני נזרק מהיד על ידי הימור המשך.

(איור: רני ברגר)

אחרי יד הפתיחה הזאת החלטתי להדק קצת את המשחק שלי, תדמית וזה. החזיק חצי סיבוב. הייתי בדילר וקיבלתי ג'ק-שתיים אוף, עד אליי היו רק נפילות, אז ניסיתי רייז גניבה סטנדרטי מהכפתור. הסמול עשה רי־רייז די גדול מעליי, ואני החלטתי להשוות. זה הזמן אולי לספר שהכסף ששיחקתי איתו ניתן לי על ידי חבר שהאמין בכישורי הפוקר שלי וסבר שאת מאה הדולרים ששם עליי (שהפכו ל־92 אחרי עמלת ה"פוקר הוא משחק לא חוקי אצלך במדינה") הוא יראה חזרה.

הפלופ נפתח: ג'ק-אס-תשע, עם שלושה יהלומים. לא להאמין, יכול להיות שהיד שלי טובה! אני עם זוג שני, ויש אפילו יהלום מיניאטורי לגיבוי. הוא מהמר אליי את הקונטיניואיישן שלו, ואני עושה קול סטנדרטי. בטרן נפתח ארבע יהלום. אוקיי, יש לי את הצבע הנמוך ביותר האפשרי ועכשיו אני מתכנן להשתמש ביד שלי כתופסת בלופים, בשאיפה שאצטרך להשקיע כמה שפחות כדי לעשות את זה. הוא מצ'קצ'ק אליי, וזה מתאים לי לתוכניות. אני מצ'קצ'ק בחזרה. הריבר נפתח שמונה עלה, והוא מהמר אליי קצת יותר מרבע קופה.

פתאום הראש שלי מתהפך. הבלוקינג בט הזה משכנע אותי שהיד שלו חזקה עליי - כנראה זוג בינוני ביד עם יהלום - אבל שהוא יזרוק לרי־רייז שלי. אני יורד מהרעיון של לתפוס בלוף, ובעוד אני מנסה לחשב מה צריך להיות גודל הרייז המדויק, האצבע שלי - ההיא עם הכרית שמבקשת פלופים - מטיסה את העכבר לאול אין. באמת שאני לא בטוח עד כמה זה היה מכוון ועד כמה זה קשור לסרבול שלי בפלטפורמה החדשה, אבל ככה יצא, ולי נשאר רק להבטיח לאלוהי הפוקר שאם הם יגרמו לבחור לזרוק את היד, אני אהיה סופר טייט עד סוף הסשן ואכניס את הכסף רק כשאני טוב בהגזמה.

בסוף זה הסתדר אפילו יותר טוב ממה שחשבתי. הוא השווה את האובר-בט המוגזם שלי (בערך פי 2.5 קופה) עם אס־קינג לב. כולה טופ טופ כשארבעה יהלומים פתוחים על הבורד - כמה בלפן חולה הוא חשב שאני יכול להיות? ולחשוב שעוד טיפחתי תדמית טייטית במשך כמעט 2/3 סיבוב.

טוב, אני מוכן, בפוקר ובכלל, לספוג פגיעות תדמיתיות מסוימות בתנאי שהכסף שלי יוכפל. שיחקתי זהיר קרוב לעשר ידיים עד ששוב נקלעתי לסיטואציה. שמונה־עשר סוטד (עלים, מישהו פעם אמר לי שאסור אף פעם לוותר על היד הזאת כשהיא בעלים) מעמדה אמצעית. עשיתי רייז למרות שלא הייתי חייב, וקיבלתי שתי השוואות, מהדילר ומהביג.

הפלופ נפתח: ג'ק-שבע-שש, עם שני עלים. צ'קצ'קתי אחרי שהביג צ'קצ'ק אליי, אולי מתוך איזה רצון להפתיע מאחור ולמרות ששנייה אחת של מחשבה הייתה מבהירה לי שהימור פה הוא פשוט בגדר חובה. הדילר הימר במקומי, הביג השווה, ואני הכנסתי אול אין למרות שיכולתי להסתפק גם ברייז יותר קטן. למה? אולי כי הכסף שהיה בקופה הספיק לי, אולי כי ידעתי שיש לי אאוטים מול כל יד ורציתי להימנע מהחלטות קשות בטרן. אולי כי קול פנימי אמר לי שלפוצץ את הכסף בערב אחד דווקא ישרת טוב את המדור. אז עשיתי את האובר-בט השני לערב, כשהפעם לכרית האצבע אין כל יד בעניין, והלכתי להוציא משהו מהמקרר. הלוואי שגם בלייב פוקר הייתי כזה קז'ואל עם כל הכסף בפנים. בכל מקרה, קיבלתי השוואה מהדילר, והביג נפל, אחרי שמשך את זה עד לשנייה האחרונה.

היד של הדילר נחשפה. מלכה-ג'ק. בחיי, איזה כבש! עם זה הוא משווה אותי? בטח התלהב מזה שיש לו שתי תמונות. ואם הייתי קינג-ג'ק? הוא היה כמעט מת. אבל בזמן שהטרן והריבר נפתחים ואני נשאר עם עשר גבוה (אגב, ההוא שאמר לי שאסור לוותר על היד הזאת כשהיא בעלים התגלה כמנחוס כבר לפני שנים) - אני נאלץ להודות שההשוואה שלו הייתה מתבקשת. עם בורד מלא בריצות ההימור הגבוה שלי הריח כמו סמי־בלוף מקילומטרים. כתבתי לו nh והוא החזיר לי ty. יאיי, איזה כפר גלובלי נפלא.

את הביי-אין השני שלי הפסדתי די מהר. זה התחיל דווקא טוב: עשיתי צ'ק־קול בריבר עם אס גובה להימור די חזק, כי על הבורד היו פתוחים שני זוגות גבוהים, וידעתי שהשחקן שהימר יושב על פול או שני קלפים נמוכים וחסרי כל ערך - וברוב המקרים האופציה השנייה תהיה הנכונה. צדקתי, היה לו זוג שלוש ומישהו בצ'ט כתב לי שזו הייתה קריאה יפה. אחר כך נתתי עוד יד או שתיים עם ואליו בטים מדויקים, והפלתי יד עם זוגות כשהרחתי שמישהו מולי יושב עם פלאש. מדהים איך מוח הפוקריסט עובד, צריך לשמר אחד כזה ליד המוח של איינשטיין וללמוד. עדיין לא החזרתי את ההפסד של הביי-אין הראשון וכבר הרגשתי כמו ניאו שעוצר את הכדורים במטריקס. קלפי היריבים היו כאילו פתוחים מול העיניים שלי, הכל היה פשוט. ואז כמובן התחילו הבעיות.

זה התחיל במהלך נכון שעשיתי. ישבתי עם קינג-ג'ק סוטד בדילר אחרי שהשוויתי רייז ורי-רייז לפני הפלופ. הפלופ נפתח אס-קינג-קלף-נמוך-כלשהו, ולפניי היה הימור והשוואה. זרקתי את היד. עם כזה אקשן לפני הפלופ ואחריו, לפחות אחד מהם יושב על אס, לא? אז כן, בסוף התברר ששניהם ישבו על אסים די גבוהים, רק שקינג נוסף נפתח בטרן, ומיד המוח שלי, זה שרק לפני רגע ריחף לו מעל למטריקס, חזר להיות מוח של כבש ישראלי מצוי בפארטייה בקריות. למה לא קניתי קלף? למה אלוהים שונא אותי? למה אני לא כבש?

כמובן שהלך הרוח הכבשי הזה הוביל אותי לבצע את הטעות שעלתה לי בהכל. ישבתי עם תשע-עשר אוף בדילר, עשיתי רייז קטן ושילמתי רי-רייז של הביג כי - נו, כי היה לי קינג, וזה. הוא צ'קצ'ק אליי פלופ של מלכה-מלכה-חמש, הימרתי וקיבלתי השוואה. בטרן הוא שוב צ'קצ'ק אליי, ואם אני באמת עם מלכה ביד אני בחיים לא מהמר פה, אבל למרות חוסר אמינות המהלך עשיתי אול אין (בערך קופה), כי הטרן היה שמונה שפתח לי גאט שוט ורציתי להכניס את הכסף כשאני לא מת לחלוטין. כמובן שהביג השווה עם מלכה ביד ובריבר לא קרה שום נס, כי זוהי לרוב דרכם של נסים. שוב הפסדתי הכל כשדחפתי עם גאט שוט. טוב, לפחות עכשיו אני לא צריך לחזור להתגורר בבית אבי. סך הכל שרפתי 400 שקל לחבר שהאמין בי. כנראה שהגיע לו השיעור.

אז איך אני מסכם את חוויית החזרה שלי לפוקר אונליין? היה נחמד, אבל כמו אצל בחורות, לא מדובר פה במחמאה גדולה. הממד הפסיכולוגי, המשמעותי כל כך במשחקי הלייב, מאבד כאן הרבה מכוחו, ואיתו יורד גם חלק מהריגוש. כי בינינו, אין כמו לחשוף לקשקשן של השולחן בלוף ולהכניס אותו לדממת אלחוט של כמה סיבובים. ואין תחליף ללהסתכל לשחקן שמולך בעין ואיכשהו לדעת איפה בדיוק אתה עומד. וכן, כמו כל שחקן פוקר גם אני חושב שהממד הפסיכולוגי/ אישי הזה נותן לי יתרון בשולחן. גם אני בוחן כמו מאסטר יוגי את דפוסי הנשימה של היריבים, גם אני זוכר איזו פעם שדובבתי שחקן להסגיר לי שהוא חלש, על מילה אחת קלטתי אותו. והפעם-פעמיים האלה שחשפתי את החולשה שלי? באמת שאז סתם לא הייתי מרוכז.

והיתרונות? נו, זה ברור. תמיד יש לך שולחן זמין ותמיד תראה יותר ידיים - אין ויכוחים, אין עסקאות ואין אנשים שתוקעים את היד כי הם צריכים לצאת לשליח של הפיצה. גם לפתוח את החשבון ולהזרים אליו כסף היה הרבה יותר קל ממה שהייתם חושבים. לא נגלה כאן הכל כדי שלא יחסמו לנו מהר מדי את הנתיב המבורך, אבל רק נרמוז שעם המטבע הנכון (ביטקוין) וחיפוש אינטרנטי קצר במקומות הידועים, לא תהיה לכם כל בעיה להתחיל לשחק אונליין גם מישראל. הבעיות יתחילו רק כשתקבלו ג'ק-שלוש סוטד, והכרית של האצבע שלכם תתחיל לעקצץ.