יאללה מכות
ג'ון וויק נותן לרעים מכות עם כל מה שבא ליד - ואנחנו מתים על זה
כבר בתוך הסצנה הראשונה של ג'ון וויק החדש אני חושב לעצמי - אלוהים אדירים, איך זה שלא כולם רואים ג'ון וויק? ואם להיות יותר ספציפי, ויסלחו לי אלוהי הפוליטיקלי קורקט, איך זה שלא כל הגברים רואים ג'ון וויק? כלומר, יש צופים ויש דיבור, אבל לא כמו סרטי מארוול, למשל, ועם כל ההנאה מסרטי מארוול, התענוג של ג'ון וויק הוא לא ייאמן.
אימא שלי, שהיא דוגמא טובה ללא בן שאוהבת דברים שבסטריאוטיפ הם של בנים, קראה לסרטים כאלה טרזן נגד מצ'יסטה. סרטים שסבא שלי היה סופר בהם הרוגים ואם לא היו מספיק הוא היה דורש את הלירה שלו חזרה. בג'ון וויק הוא היה משאיר את הלירה שלו בקופה בכיף.
המהות של הסרט היא המכות והמטרה של העלילה היא לתת סיבות למכות. ולא סתם מכות, אלא מכות עם כל מה שבא ליד, כשהכל בכוריאוגרפיה שמעלה בך התלהבות של ילד בן 11. זה התחיל עוד בסרט הראשון, שם יש סצנת יריות במועדון שהיא פשוט ריקוד שאוהד נהרין היה מוחא לו כפיים על כמה שהוא מדויק. בסרט השני כבר יש עשרים סצנות שכאלו. ובשלישי? יא רבנאן, הקהל לא הפסיק למחוא כפיים בכל פעם שמישהו החליט להרביץ למישהו.
כן, העלילה מהבולית, אבל בואו, זה לא שהסדרה הזו עם הדרקונים היא בדיוק מופת של גאונות, גם שם כולם מחכים לציצים וחרבות. בג'ון וויק אין ציצים, אבל יש, למשל, נינג'ות על אופנועים, אז למי איכפת מה הוביל אותן לשם?
אם חשוב לכם לדעת אז ג'ון וויק, אותו מגלם קיאנו ריבס, שכאילו נולד לשחק דמות שכל הבעות הפנים שלה אינטנסיביות, הוא רוצח שכיר ממש ממש ממש מעולה. כה מעולה שבסרט השלישי, כששולחים את כל רוצחי העולם להרוג אותו, מישהו אומר "זה כל העולם מול ג'ון וויק, אז יש להם סיכוי של חמישים אחוז". וויק קורא סיטואציה, משתמש בכל כלי שיש לו כדי להרוג, ודקירות ויריות לא מפילות אותו.
בסרט הראשון הוא פורש ואז חוזר לעשות את מה שהוא הכי טוב בו כנקמה באנשים שהורגים לו את הכלב. בסרט השני מישהו מכריח אותו להרוג בשבילו בגלל משהו שקרה בסרט הראשון, ובשלישי המון רוצחים רוצים להרוג את וויק כי יש פרס על ראשו.
ברקע יש עולם שלם של רוצחים שכירים ומטבעות מיוחדים שאיתם ניתן לקנות כל מה שרוצח שכיר צריך, כולל חליפה עמידה לכדורים, למשל.
בשלישי, פראבלום שמו, העלילה המטופשת נהיית לעתים מעיקה עם רגעי עלילה שמתפתלים סביב עצמם יותר מדי אבל זה לא מציק כי תפקיד העלילה הוא אחד - להביא עוד אנשים שיעמדו מול וויק, ושהאנשים האלו יהיו טובים בלתת מכות כדי שהמכות יהיו מעניינות. והאל שיעזור כמה הן מעניינות. וויק רץ לאורווה? אתם יכולים להיות בטוחים שהסוסים יעזרו לו להרביץ. להאלי ברי, שמרביצה אקשן מדהים לא פחות מריבס, יש שני כלבים? חכו שתראו אותם נכנסים בבאד גאייז. חוץ מזה, לא מעט מדמויות המשנה שמרביצות מקבלות זרקור לרגע, ומכיוון שהכל כיף, גם הן כיפיות ויוצאות מהשבלונה של איש-רע-מרביץ.
אלמנט כיפי אחרון שמיועד למעריצי סרטי המכות מופיע בצורת המון מחוות לסרטי טרזן נגד מצ'יסטה השונים: ברוס לי, סרטי נקמה קוריאניים ואפילו המטריקס, אקשן המכות הגדול האחר של ריבס. בניגוד למטריקס, לוויק אין פילוסופיה והמכות הרבה יותר אמיתיות מכל דבר אחר שיש. יש סירטון ביו-טיוב שמראה את ההבדל בין סרטי "נחטפת" של ליאם ניסן לסרטי ג'ון וויק. בשביל סצנה אחת טובה של ניסן היו צריכים לצלם מהמון זויות ולערוך, כי ניסן אינו אמן לחימה אמיתי.
ריבס, לעומת זאת, התאמן על המון אמנויות לחימה, וגם בארי, שרק בשביל לאלף כלבים עבדה חצי שנה. כלומר: המכות הן אשכרה אנשים שהולכים מכות. שוטים ארוכים של אנשים שיודעים לזוז ונותנים לכל מכה ולכל הריגה את הכבוד הראוי לה.
מה בן יכול יותר לבקש?
כשקיאנו ריבס מגיע לראיונות ומספר על סצינה מופרכת, לדוגמא שימוש מאוד ייחודי בספר ענק על מנת להרביץ לאיש ענק, המנחים תמיד המומים מאורגיית האלימות שריבס מתאר. ואז ריבס מחייך ואומר "זה ג'ון וויק בייבי!" כאומר - אין פה עומק, יש פה כיף. זה קולנוע. שבו עם פופקורן ענק, ותיהנו מהמון המון כיף.
בסוף הסרט החדש, וזה ספויילר רק אם אכפת לכם מהסיפור, היוצרים מבהירים - אנחנו פה כדי לתת עוד סרטים. כשראיתי את הסוף חשבתי על סדרת סרטים שאימא שלי אהבה - סרטי משאלת מוות של צ'ארלס ברונסון. הרעיון בסדרה שם דומה בסך הכל - ברונסון הורג אנשים בדרכים יצירתיות. היו לפחות חמישה סרטים כאלו. אמן שיהיו לפחות שמונה ג'ון וויק.
לפנייה לכתב/ת 
