לא לשכוח כובע
קונדומים זה מבאס, אבל כנראה שהם הולכים להישאר איתנו לפחות עד שתצא מהמשחק
במשך תקופה ארוכה הוא חיזר אחריי באדיקות. התעניין בשלומי, הציע את עזרתו מדי פעם. באחת השיחות שלנו אפילו התוודה בפניי שהוא זוכר לפרטי פרטים את הפעם ההיא שראה אותי לראשונה בחיים עצמם, אלה שמחוץ לרשתות החברתיות: "עישנתי סיגריה מחוץ למשרד ופתאום את עברת שם, רכובה על האופניים שלך.
לא יכולתי להסיר ממך את המבט. אני זוכר שגם את הסתכלת עליי וחייכת, למרות שנראה לי שלא זיהית אותי", הוא כתב בכנות נדירה.
הוא צדק, באמת לא זיהיתי אותו. אני ממש גרועה בזיהוי פנים, בטח כשזה מגיע לאנשים שאני מכירה רק מהעולם הווירטואלי. ובכל זאת, התרגשתי מדבריו היפים, והחלטתי שלמרות שהוא לא הטעם המדויק שלי מבחינה פיזית, אני נותנת לו צ'אנס.
התחלנו לצאת והכימיה הייתה טובה משציפיתי. השיחות היו נעימות ומעניינות, הוא הותיר בי רושם חיובי, והנשיקות היו לוהטות. ואז הגיע הדייט השלישי או הרביעי וכבר היה ברור שנשכב. אנחנו אוכלים פיצה אצלו בדירה, העניינים מתחממים, הבגדים יורדים, הוא ממהר לענג אותי אוראלית ולבסוף מתקרב אליי כדי להיכנס לתוכי. "רגע", אני עוצרת אותו מתנשפת, "אתה יכול להביא קונדום?".
במצב רגיל הבחור היה מתבאס מעט, מותח ידו לעבר השידה שליד המיטה ושולף ממנה קונדום דורקס או R3 סטנדרטי. לא הפעם. המחזר לא מתח ידו לשום שידה ולא פתח אף מגירה. הוא שתק לרגע ארוך ולבסוף אמר, "אההה, אני לא עושה קונדומים — אבל נשבע לך שאני נקי. באמת! נבדקתי ממש לא מזמן". וואלה.
את טיפות העצבים שהחלו לחלחל בתוכי בלעתי בבת אחת, מכריחה את עצמי לדבר אל לבו ואל ייצרו ברכות. "אני מצטערת", אמרתי. "אני לא על גלולות, ואתה לא רוצה תינוק קטן עכשיו. וגם אני נקייה, כמובן, אבל זה באמת לא אומר כלום כי אתה עדיין לא מכיר אותי בכלל".
שתיקה מביכה.
סרבן הקונדומים מביט בי בעיני עגל ואומר, "לא יודע מה להגיד לך, לורי. אני לא עושה קונדומים". הו לא. נהר החרמנות שהצטבר לי בין הרגליים הפך באחת למדבר צחיח ויבש. איך ייתכן שהבחור הזה, שחיזר אחריי במרץ כל כך הרבה זמן, מסרב לנסות אפילו להלביש על עצמו קונדום? מה לעזאזל קורה פה? הוא לא רוצה לשכב איתי? הוא לא רוצה להרגיש אותי מבפנים? הוא באמת מעדיף שלא נשכב בכלל מאשר לנסות לשים על עצמו קונדום ולראות מה יקרה?
דקה נוספת של שתיקה שהרגישה כמו נצח, והלכתי לסלון להתלבש. "אתה יודע", ניסיתי, מסרבת להאמין שככה עתיד להסתיים הדייט הרומנטי שלנו, "אני יודעת שאם מתיזים מעט חומר סיכה על אזור העטרה, הגבר מצליח ליהנות ולהרגיש הרבה יותר למרות הקונדום". "הממ, לא שמעתי על זה אף פעם, אבל אולי אנסה מתישהו", השיב באדישות וגרם לי להתפוצץ מבפנים. מה זה מתישהו?! למה לא עכשיו? מה יש לך, לעזאזל? לצערי, לעולם לא אדע מה באמת היה לו, כי לא נפגשנו שוב מאז. סרבן הקונדומים כתב לי למחרת שכנראה זה לא יעבוד בינינו, והפעם אפילו לא טרחתי להגיב לו. הייתי המומה מדי.
אתם שונאים קונדומים, אני מבינה את זה.
באמת. המחזר הסרבן הוא ממש לא הראשון שעשה לי פרצופים כשהעליתי את עניין הקונדום, למרות שהוא כן הגבר הראשון שהעדיף לוותר בגלל זה על זיון.
לאורך השנים כיניתם אותו "מעיל גשם" או "מטרייה" והודיתם בפניי ששימוש בקונדומים פוגע בהנאה שלכם ומפחית אותה, מתנקש חזיתית בספונטניות של הסקס, קוטע את התלהטות היצרים ומעביר את התודעה ואת התחושה שלכם למקום שהוא יותר רציונלי ופחות אמוציונלי. יש מי שסיפר לי שזה לוחץ לו על האיבר עד שהוא מאבד זקפה, שהוא לא מרגיש ככה את הכוס שלי, שהוא מאבד תחושה בכיפה שלו, שקונדום גורם לכל האקט המיני להפוך לקר ומנוכר, ושקשה עד בלתי אפשרי עבורכם לגמור עם קונדום.
התחושות האלה משותפות לרבים. מחקר שפורסם בארה"ב ב־2017 מצא שבין השנים 2011 ל־2015 רק 23.8% מהנשים ו־33.7% מהגברים בגילאי 15־44 משתמשים בקונדום כאמצעי מניעה. מחקר אחר שנערך בשנה שעברה מצא שאחת הסיבות הנפוצות לאי שימוש בקונדום, שכמעט לא מדברים עליה, קשורה דווקא בגודל.
מתברר שהגודל הממוצע של הפין הזכרי, לפחות באמריקה, עומד על 14 סנטימטרים, בזמן שהקונדום הסטנדרטי דורש אורך של 17 סנטימטרים.
עורכי המחקר טענו שמתוך 1,661 גברים אמריקאים שהשתתפו במחקר, לא פחות מ־83% הודו שהאיבר שלהם קטן מדי לרוב הקונדומים. הפערים האלה מייצרים אי נוחות בקרב גברים ונערים, ורבים מהם מתלוננים שהקונדום פשוט נופל או מחליק להם מהזין, דבר שמעצים עוד יותר את אי הנוחות שהם חווים.
הפתרון במקרה הזה פשוט להפליא: להזמין מהאינטרנט קונדום בגודל שמתאים לכם — יש היום עשרות חברות שמציעות קונדומים במבחר גדלים — ותמיד להסתובב עם אחד או שניים עליכם כדי להימנע ממצבים מביכים.
אמנם אין לי זין (ולפעמים אני קצת מתבאסת על זה), אבל חשוב לי לציין שגם לנו, הנשים, קונדום הוא לא בדיוק להיט. ברור שאין דבר נעים יותר מלהחדיר פנימה את הזין שלכם ולהרגיש אותו ממלא אותנו מבפנים, אבל בואו, זה הכרח.
קונדום הוא אמצעי המניעה היחיד שגם שומר על שנינו מהיריון לא רצוי (בכוונה כתבתי "על שנינו", כי היריון הוא בעיה משותפת ולא רק של הצד הנשי), וגם מגן על שנינו מפני שורה ארוכה של מחלות, כולל נגיף האיידס.
שמעתם למשל על כלמידיה שעוברת במגע מיני לא מוגן ועלולה להביא להתפתחותן של דלקות כואבות בחצוצרות ובשופכה, צריבה, כאבים במתן שתן ולעתים גם לנפיחות ועיוות של האשכים? ומה בנוגע להרפס שמתבטא בפצעים על איברי המין שעתידים ללוות אותנו בהתפרצויות פתע לכל אורך חיינו? או חיידק הזיבה, שיוצר הפרשה מוגלתית מאיברי המין ועלול להתבטא בדימומים חריפים בפי הטבעת, לייצר דלקות מסוכנות בצוואר הרחם ואפילו להביא לעקרות ולפגיעה בבלוטת הערמונית? גם נגיף הפפילומה הידוע לשמצה עובר במין לא מוגן, והוא מתבטא ביבלות באיברי המין ויכול להוביל לסרטן בצוואר הרחם ובמקרים חמורים אף למוות.
אתם מבינים, גם הזיון הכי מטורף בעולם לא שווה את כל המחלות האלה,
שיכולות להימנע אם רק תשתמשו בקונדום מסכן כשאתם שוכבים עם מישהי שאינה בת הזוג שלכם. הסירוב הזה מכעיס עוד יותר כשמסתכלים על כמות אמצעי המניעה שקיימים בשוק לנשים לעומת ההיצע הכמעט אפסי שעולם הרפואה מציע לגברים.
נשים יכולות להגן על עצמן מפני היריון לא רצוי בעזרת גלולות הורמונליות, ואז להסתכן בשלל תופעות הלוואי שמגיעות איתן, ביניהן כאבים ורגישות בחזה, יובש בנרתיק, מיגרנה, דיכאון, השמנה, הקאות, מצבי רוח, דימומים לא סדירים, עלייה בסיכון לקרישיות יתר ואפילו להגדלת הסיכון לשבץ מוחי — שהוא, כידוע לכם, כיף גדול לכולנו.
נשים יכולות לבחור להשתמש גם בדיאפרגמה, טבעת, מדבקה, התקן תוך רחמי הורמונלי, התקן תוך רחמי לא הורמונלי, קונדום נשי, זריקת פרוגסטרון או דף מתמוסס עם קוטל זרע. לכל אלה יש סיכונים, סיבוכים ותופעות לוואי, בזמן שתופעת הלוואי היחידה שעוברת על הגבר בעת שימוש בקונדום היא, ובכן, תחושה פחות מגניבה בכיפה של הפין.
אגב, בזמן שלנשים יש כמה ימים מדי חודש שבהם הן יכולות להיכנס להיריון, והן פוריות למספר שנים מוגבל בהחלט, גברים מסוגלים, לפחות תיאורטית, להכניס מדי יום עשרות נשים להיריון ולהישאר פוריים עד יום מותם. אם גברים יהיו אקטיביים יותר במניעת היריון ויקפידו על שימוש בקונדומים, הם יוכלו לשאת בנטל שבו נושאות הנשים, ולעזור באמת להפחית את שיעור ההריונות הלא מתוכננים, שעומד על כ־40% ברחבי העולם, לפי נתוני מכון גוטמאכר.
הבעיה היא שהן גברים והן נשים כבר התרגלו שהנטל מוטל על האישה, ושהנטל היחיד שמוטל כיום על הגבר — לחבוש קונדום — נתקל בתירוצים, פרצופים ואלוהים ישמור, אפילו סירובים. בדיוק כמו שקרה לי עם המחזר המאכזב.
גם תופעות הלוואי שנשים רבות מוכנות להתמודד איתן באמצעי המניעה שהן לוקחות פחות קוסמות למין הגברי. רק תסתכלו על חוסר האונים של הגבר הממוצע כשהוא נאלץ להתמודד עם מחלת השפעת ומשוכנע שהוא תכף עומד למות, ותמצאו לי גבר אחד שיסכים לצרוך מדי יום גלולה שתעניק לו מיגרנה ותגרום לו לבכות בהפסקת פרסומות. איכשהו, אני לא רואה את זה קורה.
קבלו צינור
לא השתכנעתם ואתם עדיין סולדים מהגומי? עולם הרפואה עמל בשנים האחרונות על שלל דרכים שאמורות לעזור לכם להיות אקטיביים יותר ולמנוע מהאישה שאיתכם להיכנס להיריון. אחת הדרכים האלה היא לערוך וסקטומי — ניתוח כריתת צינור זרע, שמומלץ בעיקר לגברים מבוגרים שכבר לא רוצים להביא יותר ילדים לעולם, או לגברים צעירים יותר שלא מעוניינים בילדים.
מדובר בניתוח קל למדי שנערך בהרדמה כללית או מקומית, ובו כורתים את הצינור שאחראי על הובלת הזרע מהאשכים אל השופכה. הניתוח לא מצריך אשפוז, ותהליך ההתאוששות ממנו אורך כמה ימים בלבד. חיתוך צינור הזרע לא פוגע בתפקוד המיני, לא פוגע בייצור הורמוני המין באשך, ולא משנה את מראה נוזל הזרע ומרקמו, למרות שהוא כבר לא יכלול יותר תאי זרע חיים. יש מדינות שהניתוח הזה הולך והופך לפופולרי בשטחן, ואני תוהה — מתי בישראל?
זורעים בדמעה
הפיתוחים החדשים שיעבירו את האחריות למניעת היריון מהנשים לגברים. החדשות הטובות? אתה כנראה תצא מהמשחק הרבה קודם
1) הגלולה הגברית. פיתוח שמדברים עליו כבר שנים רבות. לגלולה למניעת היריון לגברים יש היסטוריה די משוגעת, שמתחילה בשנות ה־50 של המאה הקודמת, כשמדענים בחברת תרופות סנתזו קבוצת כימיקלים שהובילה לעקרות זמנית אצל חולדות ממין זכר.
המדענים הבינו שהם עלו על גיים צ'יינג'ר והחליטו לבחון את הכימיקלים האלה על אסירים בבית הסוהר של מדינת אורגון. התוצאות היממו אותם. בתוך 12 שבועות בלבד קרסה ספירת הזרע של האסירים, וכשהם הפסיקו לקחת את התרופות, ספירת הזרע שלהם חזרה לרמתה התקינה והנורמלית.
המדענים לא ידעו את נפשם מרוב אושר והיו בטוחים שהם אוטוטו מתעשרים בטירוף, עד שאחד המשתתפים בניסוי ירד על בקבוק וויסקי שהוברח לתא הכלא, וחלה מאוד. מתברר שכשמערבבים אותה עם אלכוהול, התרופה גורמת להזעה, לדפיקות לב מואצות, לבחילות והקאות. במקום לאסור על המשתמשים בה לשתות אלכוהול, בדיוק כמו שנשים שצורכות גלולות נאלצות להימנע מעישון סיגריות עקב החשש לקרישיות הדם, המחקר על הגלולה הגברית נזנח.
מאז, במשך שנים חזרה ההבטחה שפריצת הדרך בפיתוח אמצעי מניעה לגברים נמצאת ממש מעבר לפינה, אך שוב ושוב נכשלו המאמצים. מעבר על הידיעות שהצטברו על כך בעשור האחרון בהחלט חושף שבכל פעם שיש הבטחה לייצר אמצעי מניעה חדש לגבר, החוקרים שעובדים עליו מבטיחים שנותרו להם חמש שנים בלבד לסיים את המחקר — והפלא ופלא, זה לא קורה.
סיבה נוספת שמעכבת את פיתוח התרופות והזריקות שעובדים עליהן היום קשורה במגבלות הרגולטוריות ובדאגה לזכויותיהם של הנסיינים והנסייניות, שפחות אפיינה את שנות ה־50 של המאה שעברה. ניסויים כמו אלה שנערכו על אסירים באורגון לא היו מאושרים היום, וכך גם ניסויים מוקדמים שנעשו בגלולה לנשים וכללו ריבוי תופעות לוואי והרבה מאוד סיכונים בריאותיים.
יש אגב מדענים שטוענים היום שהנוסחה המקורית של הגלולה לנשים לא הייתה מאושרת בימינו, מאחר שאותו דור ראשון של גלולות כלל מינון הורמונלי הגבוה פי עשרה מזה המקובל כיום.
2) מאיט זירעונים. לפני שנה דיווחו חוקרים מאוניברסיטת צפון קרוליינה כי הצליחו לפתח מרכיב בשם EP055, שנקשר לחלבונים שבזירעונים, מאט את תנועתם ובכך מונע מהם להפרות את הביצית. בניסוי שנערך ניתן עירוי של המרכיב החדש לקופי מעבדה זכרים מסוג "מקוק רזוס".
30 שעות בלבד לאחר מתן העירוי, לא נמצאה כל תנועתיות בזרעונים שלהם, ופעילותם התקינה חזרה רק לאחר 18 ימים. למרות שמדובר בפריצת דרך די מרעישה, החוקרים הדגישו שהמחקר עדיין נמצא בראשיתו ושיהיה צורך בניסויים רבים נוספים עד שיהיה אפשר לפתח על בסיס המרכיב הזה גלולה גברית למניעת היריון.
3) זריקת זין. פיתוח חדש שעדיין לא יצא לשוק הוא זריקה לגבר למניעת היריון. הזריקה מתבצעת פעם בחודש וגורמת לאי ייצור של תאי זרע במהלך החודש, כך שהגבר הופך זמנית לעקר. הזריקה גורמת להורדת רמת הטסטוסטרון ובכך להפסקת ייצור תאי הזרע באשכים.
לפי התיאוריה, מדובר באמצעי מניעה זמני, שכן כמה חודשים לאחר הפסקת הטיפול רמת הטסטוסטרון של הגבר אמורה לחזור לעצמה, והאשכים אמורים לייצר מחדש את תאי הזרע. זריקה זו עדיין נמצאת בשלבי פיתוח וטרם יצאה לשוק.
4) השיבר הגדול. קונטרליין, סטארטאפ משרלוטסוויל, וירג'יניה, עובד בשנתיים האחרונות על חלופה לא ניתוחית והפיכה לכריתת צינור זרע, אותה שיטה שכיום משמשת רק גברים שבטוחים שלא ירצו יותר ילדים. הטכנולוגיה מתבססת על הידרוג'ל שניתן להזריק לצינורית הזרע, ומטרתו לחסום את זרימת הזרע אבל לאפשר לנוזלים אחרים לעבור.
המטרה היא שכשהגבר כן ירצה להתרבות, הרופא יוכל למוסס את הג'ל ובכך לאפשר לו לחזור לפוריות תקינה. מכון פרסמוס, עמותה מברקלי, קליפורניה, מפתח מוצר דומה בשם וסאלג'ל, וגם הוא רחוק מלהיות מוכן.
הלאה. גם בבריטניה עובדים במרץ על אמצעי מניעה לגברים, הפעם על גלולת "דף חלק" שאמורה למנוע מגברים לפלוט זרע במהלך האורגזמה. טכנולוגיה דומה נחקרת בימים אלה בגרמניה, כשחברה תכננה שסתום שאמור לאפשר לגברים להפסיק את זרימת הזרע ולחדשה בלחיצה על מתג. זה נשמע כמו "מראה שחורה" של אמצעי המניעה, ותהיו בטוחים שכסף רב מאוד מושקע כעת בפרויקט העתידני הזה.
פחות סביר שמשהו מכל אלה יהיה זמין לשימוש מסחרי מתישהו בקרוב, למרות שהשמועה מספרת שקלמנס בימק, החוקר הגרמני שפיתח את השסתום, כבר הספיק להשתיל כמה אבטיפוסים בשק האשכים של עצמו. נשמע כואב.
לפנייה לכתב/ת 
