בפוקר, להפוך מאלמוני למפורסם ברגע זה לא דבר חריג במיוחד. אופי המשחק מעניק סיכויי הצלחה גם לשחקן החובב או למקצוען הלא מוכר. וכך, במחי תוצאה מרשימה אחת — כמו זכייה באחד מהטורנירים הגדולים במסגרת סבב אליפות העולם ועדיף כמובן כזה ששודר בטלוויזיה — אלמוני מוחלט יכול להפוך למיליונר ולשיחת היום של מאות אלפים.
עוד כתבות על פוקר למנויים:
מייק פוסטל, שחקן פוקר אמריקאי, ראה איך ברגע אחד אור הזרקורים מופנה אליו מסיבות אחרות לגמרי. ממקצוען ותיק אבל לא מפורסם במיוחד, פוסטל הפך בחודשים האחרונים לשחקן המדובר ביותר בעולם — והכל בגלל האשמות רבות שהושמעו נגדו על רמאות לכאורה.
מילת המפתח בסיפור הזה היא לכאורה. בפרשת מייק פוסטל הוטחו האשמות קשות, הוצגו ראיות מטרידות, ועלו שאלות רבות שלא זכו למענה. אבל אף אחת מההאשמות טרם הוכחה. עד שהפרשה התפוצצה, פוסטל היה שחקן שמתפרנס מפוקר מאז 2004 ואחד מבאיו הקבועים של הסטונז גמבלינג הול, קזינו מוכר בקליפורניה. הסטונז ידוע בכך שהוא מעביר בשידור ישיר ליוטיוב חלק ממשחקי הפוקר שנערכים אצלו.
בניגוד לרוב שידורי הפוקר בארה"ב המתמקדים במשחקי ההיי-סטייקס, בסטונז גמבלינג הול העבירו בשידור ישיר גם משחקים על סכומים נמוכים יחסית. המשחקים האלה, עם אנשים מהשורה לצד מקצוענים, התנהלו באופן משוחרר למדי, עם שחקנים שאוהבים להמר ולשחק המון ידיים. ייתכן שהפורמט העממי הזה הוא מה שקנה את לב הציבור.
פוסטל, כאמור, היה אחד מהשחקנים שהופיעו בקביעות בשידורים האלה. התוצאות שלו היו מדהימות. למרות שאין רישום מסודר של תוצאות במשחקי קאש, הטענה היא שבזמן קצר יחסית הרוויח פוסטל רבע מיליון דולר.
מי שהחלה לחשוד בכשירות התוצאות הייתה השדרית ורוניקה בריל. מעבר לתוצאות המטורפות שלו, בריל הבחינה שפוסטל היה מתייצב באופן קבוע למשחקים המצולמים, אבל לא שיחק בשאר המשחקים שהציע הסטונז. יותר מזה, ברגע שהשידור היה מסתיים, הוא היה עוזב את השולחן וממהר לגשת לקופה למשוך את הכסף שהרוויח. בריל שיתפה את האחראי על השידורים בסטונז בחשדות שלה, אבל הוא דחה אותן וטען שפוסטל הוא פשוט שחקן מצוין.
בסדרת ציוצים בסוף ספטמבר שיתפה בריל את עוקביה בחשדות שלה — עדיין בלי לציין את שמו של פוסטל (בתמונה הקטנה, בכובע לבן). בריל כתבה כי אינה בטוחה שהשחקן המדובר אכן מרמה, אבל שקיים סיכוי לכך ושכמה שחקנים נוספים שיתפו אותה בחשדות שלהם כלפיו.
סדרת הציוצים של ורוניקה ברילIf someone is displaying a probability of cheating on a live stream you don't make the entire room not be able to use their cellphones in an attempt to reduce everyone's anxiety and then still promote the player as one of the best.
— Veronica 2.0 (@Angry_Polak) 28 בספטמבר 2019
מי שלקח ברצינות מאוד את הציוצים של בריל היה ג'ו אינגרם, אחד מבלוגרי הפוקר המפורסמים בעולם. אינגרם שמנהל ולוג (בלוג וידאו) פופולרי מאוד על תעשיית הפוקר הוא טיפוס דעתן שלא חושש מעימותים. בעבר האשים מול המצלמות אתרי פוקר גדולים ברמאות ובחוסר הגינות כלפי הלקוחות שלהם.
אינגרם החליט לחקור את הטענות של בריל ושיתף את תוצאות החקירה בווידאו בן חמש שעות, שבו ניתח שלל ידיים מצולמות שפוסטל לקח בהן חלק. הידיים שאינגרם שיתף היו מטרידות, ולכל הפחות העלו סימני שאלה.
קחו לדוגמה את היד הבאה: פוסטל החזיק ב־4־5 אוף סוט — בקיצור, יד זבל. זה לא מנע ממנו להכניס ערימת צ'יפים ענקית באול אין עוד לפני הפלופ. למה ששחקן מנוסה כמוהו יבצע מהלך כל כך גרוע? ההסבר היחיד המתקבל על הדעת הוא שפוסטל ידע איכשהו ששני השחקנים האחרים מחזיקים ב־K־A, ידיים חזקות מאוד אמנם אבל לא ידיים עשויות, וחשוב מכך, ברגע ששניהם מחזיקים באותה היד — הם חוסמים זה את זה. הסיכוי שהדילר יפתח על הלוח כעת A K צונח, בעוד הוא מחזיק בשני קלפים חיים — משמע, כל פגיעה ב־4 או 5 תשלש לו את הערימה בתנאי שלא ייפתח A או K. פתאום ההימור המופרך הופך להרבה יותר משתלם.
ביד אחרת, פוסטל שיחק עם 2־5. שוב יד גרועה, רק שהפעם גם שני האחרים החליטו לשחק עם ידיים גרועות. למרות שהפלופ נפתח עם שלושה יהלומים, והוא החזיק בסך הכל ב־2 יהלום, הוא שילם להימור בקופה של שלושה שחקנים. בטרן נפתח 2 שהעניק גם לו וגם ליריב שלו זוג 2 (היריב עדיין הוביל שכן הקלף השני שלו היה 9). היריב הימר 475 דולר, למרות שעל פניו היה פוסטל בסיטואציה מאוד פגיעה עם זוג נמוך וקיקר (קלף שני) בעייתי מאוד — הוא ביצע העלאה להימור של היריב ל־6,300 דולר וגרם לו לקפל את היד.
יד משוגעת או שתיים, כזו שחורגת מכל תיאוריה של פוקר, היא עדיין לא אינדיקציה לרמאות. לכל אחד יצא פעם לשחק יד אך ורק על סמך האינסטינקטים שלו או של שטן שלחש לאוזנו, ולא על סמך תיאוריית משחק. לא מן הנמנע גם ששיחקתם יד באופן גרוע והרווחתם באופן נקודתי. בטווח הקצר אפשר להרוויח בפוקר גם ככה. עם זאת, רצף הידיים הכה ארוך שאינגרם הציג יצר תמונה מטרידה מאוד. היה מי שהגדיר זאת כך: "או שמדובר בשחקן הכי טוב בהיסטוריה שמשום מה מעדיף לשחק בסכומים נמוכים, או שמדובר ברמאי".
הסרטון של אינגרם יצר מחול שדים של ממש. קהילת הפוקר היא גם ככה קולנית ודעתנית — והסיפור החדש היה בשבילם דליקטס אמיתי. הרשת התמלאה בהאשמות וממים על פוסטל, ואתרי הפוקר הגדולים דיווחו במשך ימים על כל התפתחות בפרשה. ולא רק הם. אפילו במהדורת חדשות הספורט של רשת ESPN, שלא מדווחת בימים כתיקונם על פוקר, הסיפור זכה לאזכור. גם הרשת הכלכלית CNBC פרסמה ידיעה על הפרשה.
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה עד היום היא לא רק אם פוסטל רימה, אלא איך הוא עשה זאת. לאף אחד עדיין אין תשובה ברורה, אבל כבר עלו כמה השערות. רובן מפנות את האצבע המאשימה אל מצלמת הקלפים.
קצת רקע: בשולחנות פוקר מצולמים, השידור מועבר בדיליי. הסיבה לכך פשוטה — לו היה השידור מועבר בזמן אמת, צופים היו יכולים לגלות לשחקנים באילו קלפים מחזיקים היריבים שלהם. השידור הדחוי אמנם מקטין משמעותית את הסיכוי לרמאות, אבל לא מחסל אותו לגמרי. ברגע שיש מצלמות, זה אומר שעוד מישהו מלבדך יודע בזמן אמת באילו קלפים אתה מחזיק — הגורם שנמצא בחדר הבקרה ומפקח על עיבוד המידע שמגיע מהמצלמות אל התצוגה הגרפית על המסך. החשד במקרה של פוסטל הוא שאדם מבפנים דיווח לו על הקלפים של היריב באמצעות מכשיר שפוסטל החביא בכובע שלו.
פרשת פוסטל פגעה בבטן הרכה של הפוקר. בעבר הרחוק, רמאות הייתה חלק בלתי נפרד מהמשחק. מי שהוגדרו במאה ה־19 כשחקני פוקר מקצועניים — או כפי שהם כונו אז, Sharps (חדים) — היו לא יותר מנוכלים שהתמקצעו בשיטות רמאות שונות וניצלו שחקנים תמימים שנקלעו לשולחנם.
הסיפור המפורסם ביותר על רמאות בעידן המודרני של הפוקר הוא זה של ראס המילטון, אלוף העולם ב־1994. בספטמבר 2008, מועצת ההימורים של קנאווייק הודיעה שהיא מחזיקה בראיות חזקות שהמילטון שיחק באתר הפוקר UltimateBet תוך שהוא משתמש בתוכנה שהראתה לו את הקלפים של היריבים — והרוויח כך 6.1 מיליון דולר. הפרשה אף תועדה בכתבה של תוכנית התחקירים הנחשבת "60 דקות".
המקרה של המילטון הוא כמובן חריג שאינו מעיד על הכלל. משחק הפוקר השתנה לבלי היכר מאז ימי הרמאים של המאה ה־19. כיום, מקצועני פוקר מובילים הם שחקנים שמשקיעים אינספור שעות בלימוד המשחק וניתוח מהלכים. בתי הקזינו נוקטים אמצעי אבטחה משוכללים כדי להגן על עצמם ועל המהמרים מרמאים.
הפוקר נמצא במלחמה תמידית על תדמיתו. גם כיום, כשטורנירים מועברים בשידור ישיר בערוצי ספורט גדולים והמשחק נהנה מפופולריות עצומה ברחבי העולם — עדיין רבים מחזיקים בדעה קדומה שלפיה מדובר במשחק מזל מפוקפק עם שחקנים ששולפים אס שהחביאו בשרוול. פרשת רמאות לכאורה שזוכה לכאלה הדים לבטח לא עושה טוב במאבק על המוניטין של המשחק.
יותר מכך, שחקני פוקר מקצוענים שנוהגים לשחק באופן קבוע בשולחנות מצולמים הביעו חשש גדול מהאמינות של המשחקים האלה באופן כללי — ולא רק בסטונז. מהר מאוד, מקומות שנוהגים לערוך בהם משחקים מצולמים, מיהרו להוציא תגובות מתגוננות ולהבהיר שהם עובדים על פי פרוטוקולים מסודרים ונוהלי אבטחה מחמירים.
מרגע שהתפוצצה הפרשה הדף פוסטל את ההאשמות הקשות נגדו. הוא טען שמאשימים אותו בציבור על סמך מספר מצומצם של ידיים, שהוא משחק בסגנון הייחודי שלו כבר 16 שנים ושבנוסף לכך הוא התברך באינסטינקטים טובים. הוא גם שיתף מספר ידיים שבהן נראה כי אינו מחזיק ביתרון על פני השחקנים האחרים.
התגובה המעניינת יותר הייתה של הקזינו. בסטונז הדפו תחילה כליל את ההאשמות, אולי מכיוון שהבינו כי לא מדובר רק בפוסטל, אלא גם בהטלת ספק באמינות המשחקים המצולמים אצלם. בהודעה רשמית הם טענו שכבר חקרו את הנושא בעבר ולא מצאו שום ראיה לרמאות, ושמדובר בהאשמות שווא.
התגובה הזו רק הגבירה את הלהבות. עוד ועוד דמויות בולטות ומשפיעות מעולם הפוקר הביעו את דעתן בפרשה, כשרובן הסכימו שאי אפשר לשחק כפי שפוסטל שיחק בלי לרמות. אפילו כריס מאנימייקר, אלוף העולם בפוקר ב־2003 ואחד היחידים שהגנו על פוסטל בהתחלה, הודה שלאחר שצפה באופן יסודי בחומרים, הוא כבר ממש לא בטוח שהשחקן המואשם חף מפשע.
כמה ימים לאחר ההכחשות הנמרצות, בסטונז גמבלינג הול כבר נשמעו אחרת לגמרי. הקזינו הודיע שהוא מקפיא את צילומי המשחקים ומתחיל לנהל חקירה חדשה בנושא. עורך הדין מייקל ליפמן ששימש בעברו כתובע של מחוז דרום קליפורניה מונה לנהל את החקירה הפנימית של הסטונז. ליפמן הוא אמנם עורך דין מוערך ועתיר ניסיון, אבל העובדה ששימש בעבר כעורך דינו של בעלי הקזינו העלתה תהיות בקרב קהילת הפוקר על מידת העצמאות והרצינות של החקירה.
בינתיים השחקנים עצמם החליטו לנקוט צעד משלהם. בריל, חושפת הפרשה, וכמה דמויות מוכרות נוספות מעולם הפוקר, הגישו תביעה אזרחית בסך עשרה מיליון דולר נגד פוסטל ונגד מנהל הטורנירים בסטונז. בתביעה מוזכרת דמות ששמה לא פורסם, שלטענת התובעים הייתה "האיש מבפנים". התובעים טוענים כי כשהאיש לא נכח בקזינו, פוסטל נעדר באופן חריג מהמשחקים.
עשר ידיים שנויות במחלוקת של מייק פוסטל
ההליך המשפטי עצמו עומד להיות מורכב מאוד. יש תהום עמוקה בין להיות משוכנע במשהו ובין להוכיח אותו בפני חבר מושבעים. חובת ההוכחה אינה על הנתבע אלא על התובעים — והם יצטרכו להתבסס על ראיות נסיבתיות בלבד, מה שהופך את העניין למורכב יותר.
מעבר לכך, חבר מושבעים מורכב כידוע מאזרחים אמריקאים מן השורה — ממש לא בהכרח שחקני פוקר מקצועיים או אפילו כאלה שיודעים את החוקים של המשחק. מאק ורסטנדיג, עורך דין המתמחה בדיני הימורים ומייצג את התובעים, יצטרך ממש ללמד אותם פוקר כדי לשכנע אותם שפוסטל רימה באופן שלא משתמע לשתי פנים. חלק מהידיים הבעייתיות הן מורכבות ומסובכות להבנה, בטח למי שלא שיחק פוקר מעולם. וכשמדובר בחבר מושבעים שצריך להקשיב לשעות ארוכות של עדויות וחקירות עדים, ולא תמיד מרוכז, זה כבר עסק מסובך מאוד.
התביעה כאמור היא אזרחית, כך שגם אם פוסטל יימצא אשם, הוא לא יישלח לכלא אלא יצטרך לפצות את השחקנים בסכום שיקבע בית המשפט. בנוסף הוא יוקע לנצח ממשחק הפוקר שהיווה עבורו מקור פרנסה בלעדי. לטענתו של עורך הדין ורסטנדיג זו בהחלט הדרך הנכונה לעשות צדק בפרשה הזו: "מבחינתנו אנחנו מחפשים צדק בדרך הכי אמריקאית שיש — הדרך הכלכלית".
