דברים שאני לא מבין, מהדורת 2020

(איור: איתמר דאובה)

1) למה אנשים שחוזרים מחו"ל מביאים שוקולדים למשרד? מה קשור שהעברתם שלושה ימים בפרימארק־ברלין לשקית הניילון המסורתית עם הטוויקס והסניקרס שאספתם בדיוטי פרי דקה לפני הבורדינג? איך הרצון שלכם לראות עולם, לשבת במשחק של ברצלונה, או לאכול מרק בויאבז במארסיי מתחבר עם הרצון שלי להפסיק לטחון שטויות בעבודה כדי שאוכל לטחון שטויות בבית בלילה כמו בנאדם נורמלי?

רוצים גליון בלייזר הביתה במתנה? לחצו כאן

בכלל, למה המחווה הזאת נחשבת לגיטימית אחרי שני לילות ברודוס ולא אחרי שלושה לילות בצימר גלילי? להביא שוקולדים למשרד אחרי חו"ל זה בדיוק כמו לקנות למישהו גיפטקארד ליום ההולדת — כלומר, פעולה שבעצם אומרת "לא היה לי זין לחשוב עכשיו על משהו מיוחד, אז קח את זה ושחרר אותי". הרי אם באמת הייתם רוצים לפרגן לי על זה שישבתי בשקובית שלי בזמן שאתם ירדתם לקפה בשאנז אליזה, הייתם חוזרים עם משהו שקשור איכשהו ליעד הטיול שלכם. נגיד, מביאים לי וויסקי מהנסיעה שלכם לאירלנד, או קשקבל מהטיול שלכם לאנטליה, או מה שזה לא יהיה שמביאים מקרואטיה. בטח רכז עם יד רכה מחוץ לקשת, או משהו כזה. אגב, אם כבר פותחים את זה, אז אני בהחלט גם לא מבין מי לכל הרוחות מדלג מעל הטוויקס במארזים האלה, עוקף את הסניקרס, ואשכרה בוחר באיך שלא קוראים לזה עם הקוקוס.

2) למה נשים דופקות הופעה כשהן הולכות להופעה? רגע נו, אני אסביר. המון פעמים כשהלכתי להופעות — מוזיקה, סטנד־אפ, מחול, סתם מה לי ולמחול — שמתי לב שהמון המון נשים מגיעות לשם לבושות, מאופרות, מפונפנות ומתוקתקות כאילו מינימום באמצע ההופעה גם הן עולות לסולו קטן. אני מדבר ממש על שמלות מטורפות, נעלי עקב, וכאלה. עכשיו, אני האחרון בעולם שיתלונן על נשים שנראות טוב, אבל נשבע שאני לא מבין את ההשקעה. קיבינימט, את הולכת לשבת עכשיו שעתיים על כיסא, מה קשור שמלה עם שסע בגב? את מי בדיוק את מתכננת להרשים מהאוטו ועד שתיכנסי לאולם? נכון, זה לא שאשתי היפה והאופה הולכת להופעות עם טרנינג משובץ בכתמים של סלט טורקי, אבל היא פשוט מתלבשת כמו שהייתה מתלבשת אם היינו קופצים לאכול פסטה באיזו מסעדה. לא יודע, יכול להיות בכלל שגם היא הייתה מעדיפה לדפוק אאוטפיט של שטיח אדום, אבל מבינה כמה מעפן זה ייראה לצדו של בעלה, שבמקרה הטוב החליף את החולצה שאיתה הלך היום לעבודה.

3) למה יש קומקום בחדרים של בתי מלון? מישהו אי פעם השתמש בדבר הזה? אני באמת ובתמים חושב שיש יותר סיכוי שאשתמש במפה המאוירת ההיא שיש על הדלת של החדר מבפנים (נו, זאת שמסבירה לי לאן לרוץ במקרה של שריפה), מאשר בקומקום הזה.

4) למה בסרטים אמריקאים תמיד רואים שמישהו שרוצה למכור את הבית שלו, שם שלט למכירה על המדשאה בחוץ, ואז אחרי שהבית נמכר מניח על השלט עוד שלט קטן שעליו כתוב Sold? לא יותר הגיוני פשוט להוריד את השלט הראשון?

5) למה טחינה לא קיבלה מעמד של "אוכל מנחם"? איזה עוד אוכל אומר לך "אחי, זה לגמרי סבבה שאין לך כוח לעבוד עכשיו יותר משלוש דקות על ארוחת הערב שלך. יודע מה, אפילו אל תערבב אותי עם מים, ולימון ושום וכל זה. פשוט תאכל ככה נשמה, הכל טוב"? בחייאת, אם זה לא אוכל מנחם, אני לא יודע מה כן.

6) איך העובד שמשקפי הראייה שלו נמצאו בקפיטריה אמור לקרוא את המייל ממשאבי אנוש שמודיע לכולם על משקפי ראייה שנמצאו בקפיטריה?

7) איפה היו כל הילדים האלרגיים האלה כשאני הייתי קטן? תשמעו, באמת שאני לא מסתלבט או משהו. אני יודע עד כמה הדברים האלה יכולים להיות מסוכנים. יש לילדים שלי כמה וכמה חברים שאסור להם לאכול כל מיני דברים, לנשום כל מיני דברים, או להסתובב באותו אזור חיוג עם כל מיני דברים. ואני כבר לא מדבר על זה שבכניסה לבתי ספר או גני ילדים יש היום יותר אזהרות ממה שתמצאו בכניסה לכור בדימונה. אני פשוט באמת תוהה איך כשהייתי ילד לא שמעתי אפילו על ילד אלרגי אחד. ותאמינו לי שהייתי זוכר, כי אני זוכר המון דברים דביליים מהילדות, כמו החבר הזה שלאמא שלו קראו אניטה, אז כל יום הייתי בא אליו ואומר "צלצלתי אליך אתמול, למה לא אניטה?".