קורונה ביט: הראפ בלייב מבעיר את הרשת
אגדות היפ הופ נפגשות לבאטלים מטורפים וראיונות ייחודיים בלייב צ'אט באינסטגרם - ואנחנו מקבלים את השיט הכי מבדר שראינו בטלפון אי פעם, ועם קצת מזל גם טוורקינג
בשבוע שעבר הייתי בהופעה של צמד אגדות היפ הופ. די.ג'יי פריימיר (שהפיק לבערך כל ראפר גדול מאז שנות ה-90) וריזה (הראש והאוזן מאחורי הוו טאנג קלאן), הרולינג סטונז והביטלס של מפיקי ההיפ הופ, שעמדו אחד מול השני בקרב הפקות צמוד ורווי קלאסיקות.
שיר מול שיר, ביט מול ביט, ועל הדרך סיפורים ואנקדוטות שמעולם לא נשמעו מצמד אנשים עם יותר מ-30 שנות קריירה מאחוריהם. צפיתי במופע הזה מנוחיות ביתי, בשידור חי באינסטגרם, יחד עם עוד כ-200 אלף אנשים בכל רגע נתון, רבים מהם אנשי תעשיית ההיפ הופ שלא הפסיקו להגיב בצ'אט במהלך השידור החי.
התגובות רצו כל כך מהר שבמהלך חמש דקות ניסיתי לספור את כל הראפרים שאני מכיר מבין המגיבים ועצרתי בערך אחרי ארבעים. סנופ דוג, טראוויס סקוט, אל אל קול ג'יי, קיו טיפ, אל פי וקילה מייק מראן דה ג'ולז, וויל.איי.אם, דה וויקנד ואפילו אידריס אלבה, משום מה לא הפסיקו להגיב בהתלהבות ניכרת של מעריצים.
השעתיים האלו, ששודרו בשידור חי במצו"ש ב-4 בבוקר (בסדר, בארה"ב זה היה 9 בערב), היו אחת ההופעות הכי מהנות שראיתי מזה שנים - והעובדה שזה בסך הכל היה צ'אט מצלמה של שני אנשים ששידרו מביתם לא שינתה לי. המפיק אדריאן יאנג ניסח את זה מצוין באחת מתגובות הצ'אט: "זה השיט הכי מבדר שאי פעם ראיתי בטלפון שלי".
קרב ראפ
הקרב המיוחד הזה נערך במסגרת יוזמה חדשה בשם Verzuz של המפיקים טימברלנד וסוויס ביטס, שחשבו להפגיש בין מפיקים מפורסמים לקרבות כבר לפני שלוש שנים. הרעיון נזנח באותו הזמן, חזר בזכות ימי הבידוד והפך ללהיט עצום – הקרבות החיים מגיעים למאות אלפי אנשים בשידור חי, ועוד מיליונים באינספור ההקלטות שהועלו באופן בלתי רשמי ליוטיוב.
אחרי שבעה קרבות בין מפיקים שונים, שכללו בין היתר את ליל ג'ון, סקוט סטרץ', היט בוי ועוד, מספרי הצופים גדלים באופן אקספוננציאלי (היי תראו! השתמשתי במילה נכון בכתבה, אני זוכה בבונוס היומי), והקרב האחרון שנערך, בין צמד מפיקי הארנ'בי האגדיים טדי ריילי ובייביפייס, משך יותר מ-4 מיליון צופים במצטבר, מספר חסר תקדים ששבר את האינטרנט. לא כביטוי, אלא באמת.
כן, מערכת הלייב של אינסטגרם קרסה בשלב מסוים, מה שדרש ממטה אינסטגרם לטפל באופן אישי בנושא. יש כבר שמועות שהקרב הבא יערך בין ד"ר דרה לפאף דדי או בין קניה ווסט לפארל וויליאמס. בהצלחה אינסטגרם.
קרבות ה-Verzuz הם רק דוגמה אחת לאופן האפקטיבי שבו כוכבי היפ הופ מנצלים את פלטפורמת הלייב כדי לשרוד את ימי הקורונה. אם גם ככה כולם תקועים בבית ולא יכולים לצאת ולשלם כסף להופעות, למה שלא נביא את ההופעות אליהם הביתה?
נכון, גם הערוצים המסחריים כבר קפצו על הקטע של הופעות בסלון, אבל אף אחד עוד לא הבין את פורמט הלייב כמו ראפרים. הופעות הן רק אחד מהאספקטים של הלייב, וראפרים ומפיקים שמבינים עד כמה הקשר עם הקהל חשוב, במיוחד בתקופה שכזו, עושים לייבים בהם הם עונים על שאלות המעריצים, משוחחים עם ראפרים אחרים במעיין ריאיונות באווירה ביתית, עושים פריסטיילים, משמיעים שירים גנוזים, מלרלרים את עצמם לדעת בכל נושא אפשרי או סתם מבלים עם האנשים שאוהבים אותם יותר מכולם.
זו לא מקריות שהראפרים תפסו פור באינסטגרם – הדור האחרון שנכנס לתחום ההיפ הופ הביא איתו אסכולה שלמה שכוללת קשר הדוק וישיר עם הקהל דרך רשתות חברתיות, ולייבים באופן ספציפי.
ראפרים מעוררי מחלוקת כמו טקאשי סיקס ניין או XXXTentacion צברו את קהל המעריצים שלהם דרך אותם לייבים עקביים, קארדי בי עדיין מספקת תכני לייב שהופכים לכותרות ואפילו רון נשר הישראלי נשען על חשבון האינסטגרם הפופולרי שלו כדי לקדם את המוזיקה שלו. אצל רוב האמנים האינסטגרם הוא לא העיקר, אבל הוא בהחלט כלי נפלא לשדרוג הקריירה.
הדוגמה המצוינת ביותר היא האינסטגרם של טורי ליינז, שהגדיל להרים תוכנית לייב קבועה שהוא כינה Quarantine Radio Live, כולל תחרויות טוורקינג, אתגרי עישן מריחואנה, שאלות חטטניות לחבריו הראפרים ובידור מצויין באופן כללי.
גם הלייב הזה הפך ללהיט, והצליח לשבור את השיא של אינסטגרם לכמות צופים ברגע נתון, עם 315 אלף צופים שהצטרפו כשדרייק נשאל על ידי טורי ליינז אם הוא נדבק בקורונה. השיא הקודם היה שייך בכלל לטיילור סוויפט, עם 156 אלף צופים בלבד. כל זה, אגב, היה בכלל טריק שיווקי מאולתר לקידום המיקסטייפ החדש (והממש מוצלח) שלו, שיצא לפני שבועיים, "The New Toronto 3".
התקהלות לא מסוכנת
כמו שבטח אפשר לנחש מהשם שלי, את המימונה אני לא חוגג באופן קבוע, אבל בשבוע שעבר רבחתי (אם כי לא סעדתי) בשני אירועים שונים – בשמונה בערב הצטרפתי לחגיגת מימונה של להקת לוסיל קרו, שהרימו מפגש זום עם עשרות משתתפים שרקדו לצלילי סט מאת הלהקה והקרנת בכורה של קליפ חדש.
בערך בתשע וחצי נטשתי את המסיבה לטובת קרב ביטים בין מיכאל כהן ושקל, שני ראפרים-מפיקים שלקחו השראה מ-Verzuz וניגנו במשך שעתיים ממיטב הביטים שהם מעולם לא שיחררו (והיו שם כמה דברים מדהימים שמי שלא היה בלייב לעולם לא ישמע). לוסיל המשיכו עד אחרי חצות.
דווקא באותו ערב עמוס סוף סוף הבנתי למה הלייב תפס דווקא בקהילת ההיפ הופ, כשמילת המפתח היא "קהילה". עם כמה שהיפ הופ הפך לז'אנר המצליח בעולם, הוא עדיין מבוסס בעיקרו על הדבר המסוכן ביותר בימים האלה – התקהלות.
בהיעדר הופעות ומסיבות ללכת אליהן, קהילת ההיפ הופ העתיקה את עצמה ללייב. ההרגשה שאתה חווה כרגע את ההופעה במקביל לעוד אנשים, ממעריצי היפ הופ מרחבי העולם ועד אידריס אלבה, עדיין חזקה יותר מכל הקלטה. מאז אני לא מפסיק לרבוץ בלייב ולהרגיש הכי קרוב שאפשר, בהתחשב במצב, לחיים נורמלים שכוללים הרבה מוזיקה, אנשים אחרים ולפעמים, עם קצת מזל, גם טוורקינג.
לפנייה לכתב/ת 
