"אני אחות, ובן הזוג שהיה לי - רופא", מספרת רותם (שם בדוי, כמו כל שמות המרואיינים בכתבה). "עבדנו יחד במחלקה שבה גם הכרנו. מטבע הדברים, במסגרת עבודתנו יש לו סמכות לתת לי הוראות ולי יש מחויבות לבצע אותן. כמובן שאני צריכה גם לפנות אליו בכבוד ובנימוס". אם מאזן הכוחות הזה נשמע לכם מחרמן, לא, זה לא רק הראש הכחול שלכם – גם רותם ובן הזוג ראו במקצוע הזדמנות לתיבול היחסים.
כתבות נוספות למנויים:
השניים ניהלו יחסים בדס"מים שהשתלבו באופן מושלם עם השגרה. "יכולנו לתבל את הזמן הבנאלי עם משחקים קטנים משלנו. אף אחד לא הבין, לא ידע ולא ניחש שהם חלק מקשר שליטה. לפעמים נוצרו סיטואציות מצחיקות ומביכות, שאחרי שהן הסתיימו החלפנו מבטים רבי רושם וכמעט שצחקנו. מסביבנו צוות שלם שלא מעלה על דעתו".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
הסיפור הזה אולי מדהים את השומע הממוצע. למה, בעצם? רופאים ואחיות פרנסו מאז ומעולם פנטזיות מיניות, ואם כן, לא כל כך מפתיע שגם הם נדלקים מהתפקידים של עצמם. אבל לא ממש נעים לחשוב על זה. לא באמת. נוח לתפוס הרופאים והאחיות שמטפלים בנו כאנשי מקצוע גרידא, אולי אפילו א-מיניים. מופת של מקצועיות נקייה, לבנה ונייטרלית. אנחנו רוצים לחשוב על האחות שמטפלת בנו ככזו שמרוכזת בהחדרת המחט בלבד, ועל האחות שבדמיון כמרוכזת בחדירה אחרת, ואין לערבב בין השתיים. אנחנו אוהבים את האנשים סביבנו ברורים לנו ונאמנים לתפקידם - ובצדק. הגבולות שומרים עלינו.
6 צפייה בגלריה
אחות ורופא במסיבה. למצולמים אין קשר למרואיינים בכתבה
(צילום: כתריאל קראוס, מתוך מסיבת DecaDanceTLV )
אולי בגלל זה משחקי תפקידים נחשבים, בגדול, לקטע של ווירדוז. האנשים החריגים האלה, ילדי הסנטר שלא התבגרו בזמן, שלא התיישרו על פי דרישות החיים הבוגרים. אבל מדי שנה מוכיח לנו פורים על תחפושותיו שכולנו קצת הווירדוז האלה. לצד זה, הוא מגלה לנו שאנחנו גם חרמנים. תחפושות החתולה הסקסית, החייזר העירום והבן-שהוא-בעצם-בת שוטפות את הרחובות מדי חג, מזכירות את הקשר ההדוק בין התחפשות למיניות מוחצנת: שתיהן לא מקובלות חברתית, ושתיהן כיפיות בסך הכול.
אבי הוא שחקן קוספליי מיומן. למי שלא מכיר את המונח, הכוונה היא לאנשים שנוהגים להתחפש לדמויות שונות, ולא רק בפורים. הוא טוען שהפער בין משחקי התפקידים של הקוספליירים לאלו השובבים הוא לא כל כך גדול. "אלה חוויות דומות כי שתיהן קשורות לפנטזיה ולאסקפיזם. שתיהן קשורות ללהיות משהו שאנחנו לא יכולים להיות בפועל", הוא מסביר. בבסיס שתי הפנטזיות עומד מבחינתו צורך רגשי, ילדי, לשחק בכאילו - צורך שפחות ופחות מקבל מענה בחיים הבוגרים.
לפני כמה שנים הגשים את שתי הפנטזיות כשהשתתף בכנס "אייקון". "פגשתי שם מישהי מחופשת לדמות אנימציה מסוימת של מכשפה גותית שמאוד אהבתי", הוא נזכר. "אני הייתי מחופש לדמות אחרת, שהיא במקרה מאוד נמשכה אליה". באותו יום הכוכבים הסתדרו בשורה, והתברר כי בזמן שאבי פנטז על לשכב עם הדמות של אותה בחורה, לה הייתה פנטזיה לשכב עם הדמות שלו. "מצאנו פינה מבודדת בחניון, ולא הורדנו את התחפושות אבל עשינו הרבה".
אבי, בדומה לרותם, הוא חלק מקהילת הבדס"מ. הוא סבור שכל משחק שליטה כולל בתוכו גם משחק תפקידים: משחקים בשולט-נשלטת או שולטת-נשלט. האם זה אומר גם את ההיפך - שכל משחק תפקידים כולל בתוכו יחסי שליטה? לא בהכרח. "היו ימים ששיחקתי משחקים ללא דינמיקת כוח", הוא אומר. "עם אשתי שיחקתי ששנינו זרים, ואנחנו נפגשים בבר ומתחילים אחד עם השני".
שי שפיצן, עובד סוציאלי, מנכ"ל ומייסד המרכז למיניות אלטרנטיבית, מסכים שלא כל משחקי התפקידים כוללים יסוד של שליטה - אך רובם כן. "עובדה שאנחנו בוחרים בדוקטור, מורה - תפקידים בעלי כוח כלשהו", הוא אומר. "המשחק לא צריך להיות מאוד אגרסיבי, אבל עצם הסמל מבטא יחסי כוחות מסוימים".
לדבריו, לא כל משחק תפקידים מכתיב יחסי שולט-נשלט מובנים, ועדיין, יש סיכוי גדול שהמשתתפים יטעינו את המשחק בדינמיקה כזו. "בתסריט שבו מגיע שרברב או טכנאי והאישה בוגדת איתו בבעלה, על פניו אין משחק כוחות, אבל יכול להיות למשל שהשרברב מפעיל עליה כוח". אם כן, הסיפור נתון לפרשנות.
גם במשחקים שבהם יחסי הכוחות ברורים לכאורה, רבים נמשכים דווקא להיפוך העמדות. אבי, למשל, נהנה לתפוס את עמדת בעל הכוח, אך לאו דווקא להתחיל ככזה: "אני יכול להיות תלמיד מול מורה, אבל אני סוחט את המורה ומכניע אותה. אני אוהב להתחיל כנשלט ולסיים כשולט".
איתי, חובב בדס"מ נוסף, נמשך גם הוא להיפוך התפקידים - ויש לו אפילו תסריט. "התרחיש שאני עובד עליו עכשיו הוא של סופרגירל הנופלת בשבי נבל-על מרושע", הוא מספר. "היא תהיה הנשלטת עד שתבחר שמספיק, תתגבר על השפעות הקריפטונייט ותביס אותי. כמו בקומיקס, תמיד מוצאים איזה כוח פנימי נסתר ומתגברים על הנבל".
לטענתו, היפוך התפקידים לא נועד לשרת צורך מיני. "זה יותר נכון עלילתית", הוא מסביר. כאוהב קולנוע, חשוב לו נרטיב מוצלח גם בין הסדינים. "יש משהו נכון בזה שהרע לא מנצח ומיליוני אנשים לא מתים וכל זה. וכמובן, יש את האפקט המעצים של הניצחון שלה. זה לא תרחיש מקטין ומזלזל, היא האישה החזקה ביותר בעולם".
איתי לקח את הפנטזיה ברצינות, וכבר צבע לצורך העניין חבלי קשירה בצבע ירוק. "אלה יהיו חבלי קריפטונייט", הוא מספר בהתרגשות, והתמונות שנשלחות אליי מגלות כישורי יצירה שלא יביישו רשג"דית בצופים ערב הפורימון. כמו היפוך התפקידים שבסוף המשחק, גם התפאורה אומנם מספקת ריגוש, אך לא מיני. "אני לא צריך את זה כדי להידלק", הוא מבהיר. "משחקים הם כיף בפני עצמם, וכיף להכין ציוד ולתפור תרחיש".
התחפושות והתפאורה מסייעים גם להרחיק את התרחיש מהמציאות. "זאת לא את שמושפלת, לצורך העניין, זאת תרצה הלוי-באום", מסביר איתי בדרכו היצירתית.
האם הצורך במשחקי תפקידים במיטה הוא מיני בכלל? לאו דווקא, אומר שפיצן - לעיתים קרובות, המיטה רק מספקת את הבמה. "כמו אצל שחקנים, גם אנשים רגילים שמתחפשים רוצים להתנסות בזהויות שונות", הוא אומר. "המיטה בסך הכול מאפשרת את המרחב למשחק הזה. בתוך מיניות הזהות שלנו מתממשת בגוף, ואם באותו רגע אני מגדיר את עצמי כדוקטור או כחולה, ואני מרגיש את זה בגוף שלי באופן מאוד עוצמתי, זה הופך את המשחק למאוד אמיתי עבורי באותו רגע".
אז יש לנו יחסי כוחות, הרחקה, בדיקת גבולות וחקירת זהות - אבל אלה נמצאים בכל משחקי התפקידים כאחד. מה גורם לאדם להימשך דווקא לכבאי, משרתת או חמור (וכן, יש גם כזה)? אלכסי יגיב, בעל חנות הפטיש "FetishDeal" בתל אביב, מסביר שמאחורי כל בחירה עומד צורך רגשי אחר. אחרי הכול, במערכות יחסים עסקינן.
בבחירת החשמלאי, לדבריו, יש מן היומיומיות. רבים מלקוחותיו, הוא אומר, מפנטזים על סקס שמתפתח מתוך אינטרקציה קז'ואלית בין שני זרים. אם היא כוללת מברגה, מה טוב. "אנחנו לא רוצים סקס עם גיבור-על או דמות מהאגדות, אלא עם מישהו שאנו עשויים לפגוש במציאות. לכן חשוב שהתחפושת תהיה ריאליסטית". את זנב הסנאי תשמרו לפעם אחרת.
על הפנטזיות המיניות שלנו משפיעים במידה ניכרת דימויים שספגנו בילדות. ליאור, רווק ירושלמי צעיר, שואב השראה מהעולם הדתי שממנו הגיע. "היו לי גם משחקי תפקידים עם דתיות ודתל"שיות כמוני", הוא מספר. "למשל, מדריך בבני עקיבא וחניכה. במקרה אחר היא הייתה תלמידה ואני ראש האולפנה - שתופס אותה מתחככת בפינת השולחן ומעניש אותה על כך". תחושת המעשה האסור גם היא, כמובן, תורמת להתססת ההורמונים.
פנטזיות על רופא-חולה עשויות לנבוע גם הן מתוך חוויות הילדות שלנו, שבהן נותרנו חשופים וחסרי אונים מול רופא כל-יכול. "לרופא אנחנו נותנים גישה אינטימית מאוד לגוף שלנו", מסביר שפיצן.
עכשיו הפנטזיות מתודלקות על ידי הקורונה, ששמה את הרופאים והאחיות במרכז הבמה. כך קרה לליאור, שמציאות הקורונה הולידה עבורו משחק תפקידים ספונטני. "הייתי באמצע סשן בדס"מי, לא של משחק תפקידים", הוא מספר. "הנשלטת המקסימה שהייתה איתי היא אחות במקצועה, ותוך כדי הסשן התקשרו אליי מהעבודה ואמרו לי שאני צריך להיכנס לבידוד, כי שבוע לפני כן הייתי במגע עם חולה מאומת. בתור אחות, היא התחילה לקחת לי מדדים ולבדוק אותי". פרקטי.
לעיתים קרובות, המעוניינים בבדיקה אינטימית על ידי רופא או אחות בוחרים בהם משום האופי הטיפולי של תפקידם. בשונה מהמפקד הקשוח והמחוספס, הרופא מביא איתו לכאורה מטען רך ומגונן יותר. "כך גם מחנך, מטפלת, גננת או דמות הורה, כאשר בצד השני זה המטופלים - חולים, תלמידים, ילדים ותינוקות", מסביר יגיב. "אנשים שאוהבים להיות מטפלים או מטופלים יכולים הרבה פעמים למצוא את עצמם משחקים בזה באופן אורגני, בלי להתחפש ולא כחלק ממשחק".
שפיצן מוסיף כי כל משחקי התפקידים בין מטפל למטופל מגלמים בתוכם הפרה בוטה של הקוד האתי. זו מחזקת את תחושת הנגיסה בפרי האסור, וגורמת למי שבתפקיד המטופל להרגיש נחשק במיוחד. "זה בעצם להגיד: 'עכשיו אתה תפסיק את מה שאתה עושה ותתרכז בי ובסקס מרוב שאני יוצא דופן ומעניין וסקסי'", אומר שפיצן. "במקום ללכת להציל חתול, הכבאי יציל עכשיו אותי". מעין פנטזיה ילדית-נרקיסיסטית.
מי שלוקחים את הפנטזיה הילדית הזו כמה צעדים קדימה הם מגלמי הילדים והתינוקות. בשמו המקצועי נקרא הפטיש "אינפנטיליזציה". במילים קצת פחות מקצועיות: גברים או נשים, בדרך כלל נשים, שמתהלכות עם מוצץ וקוקיות, משחקות בבובות ומדברות בקול תינוקי.
יגיב מסביר שמדובר באחד הפטישים הנפוצים בקהילת הבדס"מ, ויש לו גם צד שני - פנטזיית הדאדי: "הרבה דאדיז או מאמיז נדלקים מתחושת הכוח ומההתיילדות". עבור השומע מהצד זה יכול להישמע קצת קריפי ואפילו מדאיג, אבל הבה נזכור שמדובר במשחק, ובמשחק מוסכם שעושה טוב לשני הצדדים. הבגירים.
"כשאני ליטל (דמות של פעוטה בשפת הבדס"מ), אני צופה איתו בסרטים מצוירים כמו אנימה ודיסני, יש לי שעות ציור, אני משחקת בצעצועים ומדברת באופן תינוקי", מספרת אנה, חובבת משחקי תפקידים מהצד הנשלט. החיבור שלה לדמות התינוקית נולד מתוך טראומת ילדות, והיא מוצאת במשחק ערך תרפויטי. "מעבר לעובדה שזה משחרר אותי מחשש שאני לא בסדר כי אני ילדותית או לא בוגרת יחסית לגילי, זה גם נותן לי לעבד את הטראומות שלי מבלי שזה יזלוג לחיי הבוגרים", היא מספרת. "במשחק אני חוזרת לגיל שלפני הטראומה ונותנת לעצמי להבין שאני הייתי הבסדר בסיפור, כי לילדה בגיל הזה לא היו הכלים להבין מה קרה ולמה זה קרה".
בעוד יש שנהנות להתיילד, אחרות מעדיפות להפוך לחיות. גם בפוזיציה הזו אפשר למצוא נשלטות וחוסר ישע, אלא שאלה מגולמים בצורה קצת אחרת. סביר להניח ששפן, למשל, יהיה עדין ומתוק, חתולה תהיה סקסית ושובבה וכלב יהיה ממושמע, מרצה ומושפל. "במקרה הזה, לא פעם הקולר לוקח בתחפושת חלק משמעותי, ואפשר לחבר אליו גם רצועה", מספר יגיב.
חמור יכלול אולי אקט של רכיבה, וסוס גם - אך סביר להניח שיהיה מרדן יותר מאחיו. אם חשקה נפשכם לגלם בהמה, לעיתים קרובות יתפסו הפרטנרים שלכם את תפקיד המאלף/ת ויצטיידו בשוט רכיבה. כשמדובר ביחסים בין אדם לחיה, נראה שכמו בטבע, ידו של האדם על העליונה. אך כאמור, החוקים האלה אינם חקוקים באבן, וכל חיה יכולה להתהפך על בעליה - ממש כפי שחתולים הולכים להשתלט על העולם.
פטיש פופולרי נוסף הוא קרוס דרסינג - אישה שמתחפשת לגבר, פעמים רבות בתוספת סטרפ-און, או גבר שמתחפש לאישה. הקרוס דרסינג מאפשר להתנסות בזהויות מגוונות יותר על הקשת המגדרית. הוא לא תמיד כולל משחק עם פרטנר, ויש שמסתפקים בדבר עצמו: התחפשות לבן המגדר השני. אפשר להרים גבה, אבל נסו לצאת החוצה בפורים ותגלו שכולנו קרוס דרסרים.
לא רבים מוצאים את האומץ להחליף מגדר או להפוך לשפנפנים, גם אם הם רוצים מאוד. לאותם חוששים ממליץ שפיצן לזכור בראש ובראשונה כי משחק תפקידים מבוסס על מערכת יחסים: "ההתנסויות הן משותפות, ולכן הרבה פעמים גם הפרקטיקה המינית מותאמת לפרטנרים שלכם". לאלו שנמצאים במערכת יחסים זוגית, שפיצן מציע קודם כל לשוחח ולתאם ציפיות. "לרוב נשים מדברות על זה, אז גברים - קחו יוזמה, יכול להיות שהן יעריכו את זה", הוא פונה לציבור.
שפיצן מזכיר כי שיתוף בפנטזיה שלנו לא בהכרח אומר שהפרטנר ירצה לקחת בה חלק, וזו זכותו. כל אחד מאיתנו שונה, וכך גם הפנטזיות המיניות שלנו. "לא תמיד לפנטזיות שלנו יהיה מענה אצל האדם השני, אבל חשוב לתת להן לגיטימציה, קודם כל בפני עצמנו. מיניות היא כל כך מגוונת. עם כל המחקרים שעושים, מסתבר בסוף שרק מיעוט זעום הם סטרייטים שאוהבים לעשות את זה במיסיונרית".
