עובדה ראשונה: הרוב המוחץ של בני האדם בעולם אוננו בשלב כלשהו בחייהם. עובדה שנייה: אוננות היא נושא שיחה מביך.
בקשר לעובדה הראשונה, קשה לאסוף נתונים מדויקים על אוננות אבל אם אתם ממש מתעקשים, אז בסקר לאומי שנערך בבריטניה ב-2007 נמצא כי 95% מהגברים ו-71% מהנשים אוננו בשלב כלשהו בחייהם.
בקשר לעובדה השנייה, זה נכון שאנשים לא נוהגים לספר על הרגלי האוננות שלהם אבל היי, בשביל מה אנחנו פה?
ביקשנו מגברים ונשים לשתף אותנו בדרכים השונות והמשונות שבהן הגיעו לסיפוק מיני. למעט הלם קל, לא היו נפגעים ולא נגרם נזק.
היפרדו יפה מהילדות שלכם: ערן (כל השמות בכתבה בדויים), תושב המרכז בשנות ה-30 המוקדמות לחייו, גילה את מיניותו המוקדמת דרך בובת פיקאצ'ו. הוא היה ילד סקרן בכיתה ג', היא הייתה בובה עם חור לסוללות בתחת, והחור הזה בדיוק שימש את ערן לפורקן, כפי שאתם מדמיינים בניגוד לרצונכם. אם המחשבה על סופגניית הפרימיום הזו לא מצמררת דיה, בתוך הבובה הוטמן מנגנון מוזיקלי שמשמיע קול בזמן שלוחצים עליה, כך שפיקאצ'ו גנח את שמו לאורך כל האקט. "הייתי מוציא את הסוללות ומכניס את ה… ולפעמים לוחץ על הכפתורים שעושים את ה'פיקה פיקה'", הוא נזכר בנוסטלגיה.
אני מכירה את ערן רק בגלגולו הנוכחי, ה-30-פלוסי. לזכותו ייאמר שבאמת לא מדובר בקריפ מין הביבים, אלא באדם שמנהל מערכות יחסים בריאות, מיניות ולא מיניות כאחת. אם משקיעים בזה מחשבה נוספת, עניין הפיקאצ'ו הוא לא באמת כזה ביג דיל. ברגע שמפשיטים את פיקאצ'ו מפיקאצ'יותו (והפשיטו אותו), נשארת כרית עם חור. מי לא זיין כרית בחייו? יותר מזה, להשקפתו של ערן, כל בעל פין ניסה להחדיר אותו למגוון פתחים לא ייעודיים, בעלי מרקמים רכים בפרט. "רוב הילדים הכניסו את הזין שלהם לבובות", הוא פוסק.
הטענה האחרונה של ערן מטלטלת אותי, ואני נזכרת בעל כורחי בבובות שליוו את ילדותי. האם יכול להיות שמר צבי צב או אבא דוב שימשו את מי מבני הבית למטרות זימה? על בובת הגרב "דוגי" אין מה לדבר בכלל. אני פותחת סקר פייסבוקי קטן, והמגיבים ממהרים להפריך את הטענה של ערן. "אף אחד לא יודה בפייסבוק, אבל כולם עשו את זה", ערן מתעקש. בסופו של דבר, כשליש מהמגיבים לפוסט מודים בפניי במסתור האינבוקס שאכן חיללו בובה בשלב זה או אחר בחייהם.
"אני לא יודע אם זה באמת כל גבר, כי מעולם לא שמעתי על זה מעוד מישהו, אבל מודה באשמה", כותב לי שי, מכר מקהילת הקינק. ירח הדבש שלו עם הבובה של אחותו הקטנה התרחש בגיל 15-14. "זו הייתה בובה גדולה כזו, שהמבנה שלה כמו בובת ברבי אבל מפלסטיק, כמעט לייף סייז, וזה אִפשר למקם 'אותו' בין הרגליים שלה בתנוחה כמו בדוגי וליצור לחיצה צידית", הוא מתאר בפירוט יתר. גם הוא, בדומה לערן, מספר בחופשיות שזיין ברבי, אך מתקשה לומר את המילה 'זין'.
האחות, למרבה ההקלה של כולנו, לא גילתה על הרומן האסור. שי מציין שהקפיד על סודיות, ומעולם לא נתן בה סימנים. "זה היה בתקופה שעדיין ניסיתי להבין מה עושים עם זקפה, כלומר עדיין לא חוויתי גמירה' וזה גם לא קרה בהקשר לבובה המדוברת", הוא אומר להגנתו. הרומן של שי לא נמשך הרבה זמן. אחרי כמה פעמים הוא התחיל להרגיש רע עם עצמו, אולי כי זיין את הבובה של אחותו הקטנה. מצד שני, מהן ברביות אם לא בובות מין מוקטנות?
גם יפתח, גבר בשנות ה-50 לחייו, מצא את עצמו מתייחד עם בובה בימי ילדותו, ולא סתם בובה - סופרמן. זו הייתה בובה קטנה, בערך בגודל של כף יד, ויפתח נהג לחכך אותה במפשעה. "זה קרה אך ורק עם הבובה הזו", הוא מספר. ואז הגיע הרגע שבו יצא לאקרנים "סופרמן" עם כריסטופר ריב, "הגבר היפה ביותר בעולם", כהגדרתו, אי שם בסוף שנות ה-70. בדיעבד זו הייתה אינדיקציה ראשונית למשיכה שלו לגברים, ויפתח מספר שעד היום הוא תר אחרי הסופרמן שלו. זה חמוד מאוד, אבל אנחנו רוצים למסור ליפתח שסופרמן משעמם רצח, שלסת מרובעת זו לא אישיות ושהגברים השווים באמת הם בכלל פיטר פרקר.
עוד בתחום החילול של חפצי ילדות: מצופים. נדב גילה את יתרונות המצופים המנופחים לעת שנות ההתבגרות. עזרי השחייה הארורים אולי תלשו כמה זרועות ילדים בהיסטוריה, אבל לזין, מסתבר, הם דווקא התאימו בול עם קצת שמן לסיכוך.
נדב היה אז נער מתבגר בראשית תהליך היציאה בשאלה שלו, מה שאומר שהוא היה טעון וחרמן כמו פצצה מתקתקת. המצוף, לדבריו, חולל בין שש ל-12 פעמים ביום. "אחרי שהתרגלתי לפתח כל כך דחוס, הפעם הראשונה שנכנסתי לגוף אמיתי ונושם כמה שנים אחר כך אכזבה אותי מאוד", הוא מודה. אנחנו חושבות שהפורנו הורס להם את התמימות, אבל הם עושים את זה במו ידיהם. ומצוף.
בעוד שסיפורי האוננות הגבריים כוללים לעיתים קרובות חפץ לא ייעודי, הווידויים של הנשים שמגיעים אליי מצליחים להדהים גם ללא הסבת מקצועה של שום ברבי. באוננות הנשית כמו במיניות הנשית, העניין טמון לעתים קרובות לא בחיכוך איבר המין עצמו, אלא בסיפור שעוטף אותו. והסיפור שיצרה לעצמה טלי (33), מורה, שחקנית, פעילה חברתית וחברה טובה, הלך והתפתח עם השנים למחוזות של מורקמי.
"בהתחלה, בגיל שמונה, הייתי לוקחת חזיות של אמא שלי וממלאה אותן בגרביים, ואז האוננות היא כל הסיפור, לא רק השפשוף", היא מספרת. "להרגיש את עצמי אישה מינית, זה כבר חִרמן". עד כאן נשמע לגיטימי למדי, ואז היא התחילה להקשיב להורים שלה שוכבים. מכירים את הטריק עם הכוס שצמודה לקיר ומגבירה את הרעש? אז ככה, עם גניחות של ההורים שלה. זה לא היה מסובך: לטלי היה קיר משותף עם חדר ההורים, מה שאִפשר לה לאונן באין מפריע לצלילי הסקס של הוריה.
מאוחר יותר, היא מספרת, הייתה מציירת לעצמה קומיקס פורנוגרפי ומאוננת עליו. פורנו הום-מייד בזמנים ללא אינטרנט. בהתחשב בזה, מתבקש לתהות איך טלי בת השמונה ידעה בכלל איך סקס נראה. התשובה הפשוטה: מיטל. לכל ילדה טובה וסקרנית מבחינה מינית יש חברה שמעשנת מכיתה ד' ומספרת לה כל מה שהיא רוצה לדעת, ולטלי הייתה מיטל. "עד אז הייתי בטוחה שסקס זה כשגבר שוכב על אישה והם מתנשקים", היא מספרת. "מתישהו כשהיינו בגן שעשועים היא סיפרה לי שיש פין ויש פות וזה נכנס לזה, וזה ממש שינה לי את הקומיקס".
בהמשך הצטרפו השירים. בהיעדר מסרים מיניים זמינים סביבה, שיר שהכיל גניחות היה מציאה לוהטת. שירו הגונח של סרז' גינסבורג, שמשמש פסקול לכל סצנה מינית בקטע אירוני אי פעם, הפך לפסקול האוננות של רויטל בקטע לא אירוני בכלל. בהמשך הצטרף לפלייליסט "איי וונא פול אין לאב" בזכות הקליפ הסקסי שלו. הזוג המתגפף על חוף ים כבר היה עבורה פורנו כהלכתו.
האמצעים שלה רק השתכללו. בכיתה ו', בהשראת גינסבורג כנראה, היא שנוררה קלטות מההורים והתחילה להקליט את עצמה גונחת. אחר כך הייתה שומעת את זה ומאוננת על הגניחות של עצמה, אקט שלא הייתי מייחסת אפילו לגדולי הנרקיסיסטים כי מי לעזאזל מתחרמן מלשמוע הקלטה של עצמו?
"תכלס, זה היה הכי מחרמן", מתוודה טלי. "תמיד ליווה אותה החשש שהאקט יתגלה, מה שהפך אותו לנכסף יותר. "זה היה מאוד חרישי, לחישות כאלה, אבל פחדתי שישמעו אותן. עד היום אני תוהה איפה הקלטות ההן". במילים אחרות, ייתכן שמחכה הפתעה נוספת לאמא ולאבא, אם ייתקלו במקרה בקסטות ישנות וירצו להשמיש אותן לשם התרפקות נוסטלגית.
בשנות ה-20 המאוחרות שלה, עידן הכן-פורנו, האוננות תפסה כיוון כפייתי משהו. התעורר בה חשק שלא ידע שובע, והתחשק לה להביא ביד כמעט כל הזמן. גם אם היא באוטובוס בדרך ללימודים, נגיד. כמו שאומר הפתגם, אם אין סביבכם אף קריפ מאונן באוטובוס, זה כנראה אתם. אבל בשונה ממאונני אוטובוס רגילים, לזכותה של טלי ייאמר שאיש לא נפגע מהאירוע. "שמתי עליי את התיק להסוואה", לדבריה. "נראה לי שהצלחתי להסתיר את זה".
תמר, בת 26 מחולון, החלה לאונן כבר בגיל 15 על תמונות של נעלי נשים והלבשה תחתונה סקסית. מחוכים, חזיות, בייבידולז, גרביוני רשת – מכל הבא ליד בעלי אקספרס. ובאמת, בזמן שמרבית בני גילה גלשו בפורנהאב, תמר סיפקה את עצמה מול חנויות אי-קומרס. "מגיל 15 אוננתי מול חנויות נעליים אינטרנטיות ואתרים של הלבשה תחתונה", לדבריה. השופוהוליקיות שבינינו יכולות להזדהות איתה: אין רגע אורגזמי כמו הלחיצה על כפתור ה"שלם", לאחר שהעמסת לעגלה חמישים זוגות תחתונים, אהיל, מנורת המבורגר וקולפן ריסים.
שנה אחר כך הסיפור התפתח: תמר התחילה לצלם את עצמה מאוננת, ואוננה על זה בפעם הבאה בלופ אינסופי, כמערכת אקולוגית שמזינה את עצמה. בדומה לטלי, גם היא יצרה לעצמה פורנו בצלמה ובדמותה. היא הפסיקה עם המנהג בגיל 18, כשהחלה לחשוש מדליפת הסרטונים לרשת, אבל על נעליים והלבשה תחתונה, לדבריה, היא עדיין מאוננת לפעמים.
עדי, בת 23 מאשקלון, גילתה קינק חדש ממש לאחרונה, על רקע סבב הלחימה האחרון. הקשר בין מלחמה לארוטיקה אינו חדש לנו, והרשת כבר מיצתה עד תום את כפל המשמעות הטמון ב"כיפת ברזל", אבל עדי חצתה את גבולות הבדיחה, וקיבלה את הטילים בזרועות וברגליים פתוחות.
"לא ברור למה, אבל זה היה די מחרמן בעיניי", היא אומרת. מחרמן אבל לא ישים, מסתבר. "ניסיתי לאונן מיליון פעם בערך, ובכל פעם שהתחלתי או שהייתי ממש קרובה לסוף - אזעקה". האם היהודים לא סבלו מספיק? שמחי קצה בהפרעה החוזרת, והחליטה ללכת על כל הקופה: היא הפסיקה להגיב לאזעקות. "פשוט המשכתי לאונן ואמרתי 'פאק איט'", היא מספרת. "אם ימצאו אותי מתה בפוזיציה הזאת ובמצב הזה, שעורכי החדשות ישברו את הראש בניסיון לתווך את הסיפור לצופים".
