אין הרבה דברים משובבי כמו הצעות נישואין כושלות. יש בהן כל מה שנדרש לסיפור טוב: בילד-אפ מבטיח, מפח נפש עמוק, ניפוץ אשליה מתוקה ומעל הכל - הזדמנות נפלאה לכולנו לשמוח לאיד. חוץ מאשר במקרה של אוהד, שם בדוי. אני לא שמחה בשביל אף אחד בסיפור הזה. למעשה, כעסתי עליו שסיפר לי אותו, אבל זה כבר קרה.
הקונדסון
הם היו שניהם באמצע שנות העשרים לחייהם. באותם הימים, כלבתם האהובה ליצ'י סבלה מתולעים, ואוהד לא היה יכול שלא לנצל את המומנטום למחווה רומנטית ייחודית. בעזרת חבר הוא רכש צעצוע קקי מזויף, הציב במיקום אסטרטגי והטמין בתוכו טבעת. לבקשתו של אוהד, בת הזוג קמה לבדוק אם לליצ'י יש עדיין תולעים, ולאחר מבט ממושך הבחינה בחפץ קטן, מבריק, מכוסה קקי. מזויף, אמנם, אבל זה לא ממש משנה כשאת לא יודעת את זה.
רק אחרי שניקתה היטב את הטבעת היא הבינה במה מדובר. היא כעסה על אוהד - אך לא כי הציע לה נישואין דרך קקי, חלילה, אלא כי חשבה שנתן לכלבה לאכול את הטבעת. לאחר שהרגיע אותה, היא שטפה את הטבעת בחומר ניקוי, ואמרה לו "כן". ליצ'י נפטרה לפני כשלוש שנים, אבל אוהד וזוגתו עדיין נשואים באושר, היום עם ילדה קטנה. אפשר רק לקוות שהיא גמולה מחיתולים.
האינטימי
במקצה הלוקיישן, אין ספק שהסיפור של אבישי אילני, בת 24 מראשל"צ, הוא המנצח. זה קרה לפני שנתיים, בתום שנה של זוגיות. "הוא תמיד שאל איך הייתי רוצה שהוא יציע לי, ועניתי בכנות - במקום אינטימי, ברגע קטן של רק שלי ושלו", היא מספרת. בעיני רוחה דמיינה צימר מואר נרות, או פינה צנועה בחיק הטבע. בן זוגה דאז פירש את הבקשה קצת אחרת.
"החלטנו לשבת שנינו ושני זוגות ההורים במסעדה שבה כולם היו בטוחים שהוא עומד להציע לי", נזכרת אילני. אבל זה הרי הגיוני מכדי לקרות. כולם נסעו לכיוון בית הוריה של אילני. שם, בחניה, אמא שלה יצאה בזריזות הביתה מטעמי פיפי. האב יצא אחריה. אחריהם יצאו אילני ובן זוגה, שחיבק את האב ואמר שהוא "לא יכול להתאפק יותר". "חשבתי שגם לו יש פיפי לוחץ", אומרת אילני. אבל לא - הבחור כרע על ברך, באמצע החניה, והציע לאהובתו נישואין בזמן שהיא שומעת את אביה צועק על אמא "תזדרזי, גם לי יש פיפי".
קשה להחליט מי בסיפור הזה המדהים ביותר. כך או כך, אילני והבחור כבר לא. הם נפרדו ימים ספורים לפני החתונה המיועדת, מסיבות הרבה פחות מצחיקות.
הם מגיעים ליעד - בית הקולנוע. שם, בחסות החשיכה, מצפה עדי ראובן להצעה הגורלית - אבל נחשו מה. "אפילו לא סובב את הראש לכיווני", היא מוחה. "צפה בכל הסרט, חצוף!". זה היה מוזר, ממש כאילו הוא התכוון לראות סרט. הם ממשיכים לארומה. בשלב הזה התפאורה כבר לא כל כך חשובה לה, ועדי מרשה לעצמה לדמיין כריעה על ברך בין סנדוויץ' חלומי לאייס דיאט. לאכזבתה, הם בסך הכל ישבו לשתות קפה. בלי טבעת. ספק אם היה שם לב מקצף
הממתינה
זה היה בחגיגות השנתיים לקשר שלהם, בלילה גשום וחורפי. חברותיה ללימודים של עדי ראובן, מורה צעירה מיבנה, הכניסו לה לראש שהיום זה היום הגדול. כבר טעות ראשונה. אם יש חברות והן מכינות אותך להצעת נישואין, בסצנה הבאה הוא זורק אותך לטובת אחותך הגדולה.
מה שקרה בפועל לא היה גרוע בהרבה. ראובן, ערוכה ונרגשת לערב הגורלי, מקבלת את פניו אהובה כשבידיו זר של - נכון מאוד - נענע. הוא מסתכל לה עמוק בעיניים, מחייך ושואל אותה ענוגות, "תכיני לנו כוס תה, טוב?". "חושב שנולדתי אתמול?", חושבת ראובני. "בטח החביא את הטבעת בתוך הנענע!". וכך היא מוצאת את עצמה מפשפשת בעלים. בינתיים, כמו באחרון הצ'יק-פליקס, היא מעדכנת את החברות במתרחש: "שותים תה".
מה שקרה בפועל לא היה גרוע בהרבה. ראובן, ערוכה ונרגשת לערב הגורלי, מקבלת את פניו אהובה כשבידיו זר של - נכון מאוד - נענע. הוא מסתכל לה עמוק בעיניים, מחייך ושואל אותה ענוגות, "תכיני לנו כוס תה, טוב?". "חושב שנולדתי אתמול?", חושבת ראובן. "בטח החביא את הטבעת בתוך הנענע!". וכך היא מוצאת את עצמה מפשפשת בעלים. בינתיים, כמו באחרון הצ'יק-פליקס, היא מעדכנת את החברות במתרחש: "שותים תה".
הם מגיעים ליעד - בית הקולנוע. שם, בחסות החשיכה, מצפה ראובן להצעה הגורלית - אבל נחשו מה. "אפילו לא סובב את הראש לכיווני", היא מוחה. "צפה בכל הסרט, חצוף!". זה היה מוזר, ממש כאילו הוא התכוון לראות סרט. הם ממשיכים לארומה. בשלב הזה התפאורה כבר לא כל כך חשובה לה, ועדי מרשה לעצמה לדמיין כריעה על ברך בין סנדוויץ' חלומי לאייס דיאט. לאכזבתה, הם בסך הכל ישבו לשתות קפה. בלי טבעת. ספק אם היה שם לב מקצף.
"בסוף הערב הוא שואל אם לא אכפת לי שנזרום לחברים שלו לשחק פוקר", ממשיכה ראובן, עדיין באמונה שלמה שהיא הצד הנורמטיבי בסיפור. "בכל מצב אחר הוא יודע שאין מצב, לא יקרה… אבל, 'היום זה היום', לא?". לא. הערב מסתיים. הם עולים במעלית הביתה, ושם הכל פורץ החוצה. "אתה לא מתבייש?!", היא מטיחה בו. "מה קרה לך?", הוא משתומם. אבל ראובני לא רואה בעיניים: "כל כך הרבה הזדמנויות היו לך להציע לי!". באמת, עד היום הוא תוהה איך לא גייס את משטרת ישראל לטובת נאמבר מוסיקלי, אבל את הנעשה אין להשיב.
אפשר להבין מה אתם חושבים בשלב הזה: למה היא לא מציעה פשוט בעצמה? ובכלל, יש משהו לא הוגן בכתבה על הצעות נישואין כושלות, בפרט כשלרוב מצופה רק מהגבר ליזום אותן, ובפרט כשכותבת הכתבה היא פמיניסטית. "איך את מעודדת את המוסד הפטריארכי העתיק הזה?", שאלה אותי אחת העוקבות בתגובה לחיפוש המרואיינים לכתבה. התשובה שלי, קודם כל, היא שאני לא. נשים לא צריכות לשבת בבית ולהתייסר בציפיה לגבר שיואיל להציל אותן. הצעת נישואין כבר לא צריכה להיראות ככה, כשם שכבר איננה מהווה כבר הסכם קביעת בעלות על אישה, אלא מעין הצהרת כוונות רומנטית. רבות עדיין מחכות ליוזמת הגבר, ולהן אני אומרת: הגיע הזמן לתפוס את המושכות. עשו זאת בעצמכן, אינעל נענע.
"בסוף הערב הוא שואל אם לא אכפת לי שנזרום לחברים שלו לשחק פוקר", ממשיכה ראובן, עדיין באמונה שלמה שהיא הצד הנורמטיבי בסיפור. "בכל מצב אחר הוא יודע שאין מצב, לא יקרה… אבל, 'היום זה היום', לא?". לא. הערב מסתיים. הם עולים במעלית הביתה, ושם הכל פורץ החוצה. "אתה לא מתבייש?!", היא מטיחה בו. "מה קרה לך?", הוא משתומם. אבל ראובן לא רואה בעיניים: "כל כך הרבה הזדמנויות היו לך להציע לי!". באמת, עד היום הוא תוהה איך לא גייס את משטרת ישראל לטובת נאמבר מוסיקלי, אבל את הנעשה אין להשיב. ובן קופצת לאמפם לעשות את זה בעצמה.
המיינדפאקר
אווירה של פסיכופתיה, מוכנים? אז ככה. יסמין (שם בדוי), 29 מכרכור, קיבלה החלטה להיפרד מבן זוגה המתעלל ולברוח לגור בספרד. כמה ימים לפני הטיסה, בהיגיון של שבויה בקשר רעיל, יסמין החליטה להיפגש עם האקס הטרי כדי לסגור מעגל אחת ולתמיד. "הורדתי הרבה מהלב שלי, ולבסוף אמרתי 'שתדע שאני באמת לא כועסת עליך, אני מאמינה שעשית הכי טוב שיכולת'", היא מספרת. "'אבל על דבר אחד אני כן כועסת - ששלוש שנים אתה מורח אותי על איזו טבעת והצעה שעד היום לא קיבלתי".
לא בטוח שהצעת נישואין הייתה מצילה את הקשר הזה, כלומר, בטוח שלא, אבל כך זה היה נראה לה באותו הזמן. האקס, נקרא לו רועי, לקח את הדברים לתשומת לבו וביקש לפגוש אותה לילה לפני הטיסה, כשבכיסו הפתעה. "נכנסנו לחדר שלו", היא נזכרת. "הוא ביקש שאשב על המיטה והתיישב מולי ברצינות, ונראה שהוא ממש מתרגש". ״אני יודע שחיכית לזה המון זמן...״ הוא פתח בנאום, תוך שהוא מוציא שקית ומתוכה קופסה קטנה ומהודרת.
"הראש שלי רץ על מאתיים", היא משחזרת. "חשבתי, 'אומייגד! זה אשכרה קורה? עכשיו הוא נזכר להציע?! מה זה אומר לגבי התוכניות שהיו לי? מה אני עושה?'". אתם מדמיינים אולי כל מיני דברים שמחכים בקופסה הזו, החל מקקי מזויף ועד עלה נענע, אבל שום דבר לא יכול להכין לזה: רועי פותח את הקופסא, בפנים נמצאת טבעת אירוסין עם יהלום ענקי. תוך כדי שהוא אומר, ״חשבתי שזאת תהיה מתנת הפרידה המושלמת".
הפלואידי
אולה (שם בדוי), תושבת המרכז בתחילת שנות ה-30 לחייה, קיבלה הצעת נישואין מבן הזוג אחרי מערכת יחסים של שנתיים. פרט קטן ודי חשוב: ההצעה הגיעה כמה שנים אחרי שנפרדו ובזמן שכבר היתה בזוגיות חדשה. ההפתעה חיכתה בקופסה בפתח הדירה המשותפת שבה התגוררו השניים, ושאולה כבר מזמן לא גרה בה. היא גילתה את זה, למרבה המבוכה, כשהדיירים החדשים התקשרו לבשר לה על המשלוח.
"חיכה שם מכתב באורך 6 עמודים בערך, כשהקצוות של הדפים שרופים כמו בימי הביניים, ליצירת לאפקט דרמטי", היא מספרת. ואם אתם חושבים שזה מופרך, עוד לא שמעתם כלום: האקס הציע "פתרון" למה שלדעתו היה הקושי הגדול בקשר שלהם - העובדה שאולה נמשכת גם לבנות. "היה כתוב שם שהוא 'הבין' שנפרדתי ממנו כי אני חסרות לי גם נשים, אז הוא החליט לתקן זאת". איך? "הוא רוצה שנתחתן, וחצי מהשבוע הוא יהיה לבוש ומאופר כמו אישה בשבילי, אבל כמובן לא ליד הילדים שלנו. וזה הפתרון".
פורסם לראשונה: 07:38, 23.05.21
