כמה פעמים יצא לכם לקרוא כתבה על ישראלי אלמוני שזכה במאות אלפי דולרים בטורניר פוקר יוקרתי? האם מעבר לתחושת הקנאה שעברה בכם באותו הרגע ולפיתוי הגדול לנסות וללכת בדרכו של אותו ישראלי ששיחק לו קלף, ניסיתם לחשוב לרגע מה מסתתר בין השורות? האם המספרים המפוצצים המוצגים בפנינו באמת מספרים את הסיפור כולו? כמה כסף, אם בכלל, מרוויח שחקן פוקר מקצועני?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נעים מאוד, אלון אלדר, מתכנת בהיי-טקס - כן, במשרד כזה שכותבים בו על קירות שקופים עם טושים מחיקים - ובנוסף שחקן פוקר מקצועני. אני משחק בבתי קזינו בחו"ל, ובטורנירי פוקר ברשת שאותם אני משדר לעוקבים שלי (מוזמנים לצפות), כבר כחמש שנים. מאז פרוץ מגפת הקורונה אני עושה זאת בצורה מקצוענית יותר. בשנתיים האחרונות זכיתי ב-300 אלף דולר בטורנירי פוקר באינטרנט, ובכמאה אלף דולר בטורנירים בקזינו. הייתם חותמים על זה, לא?
כדי להסביר את האמת מאחורי חייו של שחקן פוקר מקצועני, אשתמש בדוגמה מעולם הספורט: קחו למשל שחקן טניס מקצועני. הפרסים בטורנירי הטניס היוקרתיים הם אומנם גבוהים, אבל לא כולם הולכים לכיס של השחקן - ואני לא מתייחס רק למיסים. כל טניסאי רציני מעסיק מאמן, מאמן כושר, פיזיותרפיסט, סוכן - חלקם לוקחים אחוזים מהרווחים של השחקן וחלקם מקבלים ממנו משכורת. בנוסף, טניסאים נמצאים כעשרה חודשים בשנה בטורנירים בסבב ברחבי העולם, וצריכים לשלם על טיסות, מלונות, מחיה וכו'. בפועל, רק כמאה שחקני הטניס הטובים בעולם מצליחים להרוויח מספיק כדי לכסות את העלויות שלהם.
בפוקר המצב דומה. גם כאן צריך לשלם למאמן, לפעמים גם למאמן מנטלי ולקורסי העשרה, להוציא כסף על טיסות ומלונות ולרכוש תוכנות מחשב שיכולות להעשיר את היכולת שלך ללמוד ולהשתפר. בנוסף, בפוקר, בניגוד לענפי ספורט אחרים, סך הפרסים ממומן על ידי השחקנים. כל שחקן משלם את מחיר ההשתתפות בטורניר. אחוז קטן מהסכום הזה הולך לקזינו או לאתר האינטרנט שמריץ את הטורניר, בעוד היתר מופנה לקופת הפרסים. יש בכך יתרון בולט - הפוקר פתוח לכולם. אם אתה מוכן להיפרד מעשרת אלפים דולר, אתה יכול לשחק באליפות העולם, גם אם הניסיון שלך בפוקר מסתכם במשחקים עם החברים שלך ביום חמישי בערב. הדבר שונה כמובן בתכלית מכמעט כל ענפי הספורט, שבהם כדי להשתתף באליפות העולם אתה צריך לעמוד בקריטריונים מחמירים ונדרש לשנים ארוכות של אימונים והתמקצעות. החיסרון הגדול הוא שכדי להיות מקצוען פוקר, משמע אדם שעיקר פרנסתו היא מפוקר, אתה צריך לזכות בהרבה יותר כסף מסך העלויות שלך כדי באמת להרוויח.
רק לפני שלוש פסקאות סיפרתי לכם שזכיתי ב-300 אלף דולר. המציאות היא שסך העלויות שלי של ההשתתפות בטורנירים הללו עומד על כ-312 אלף דולר, משמע בפועל הפסדתי 12 אלף דולר - 4% מסך ההשקעות שלי. שחקנים מקצוענים נוטים למדוד את ההצלחה שלהם ב"כמה החזר השקעה שנתי היה לי". עבור מקצוען פוקר החזר השקעה מעולה מגיע ל-30%-40% בטורנירים זולים, ול-15% בטורנירים יקרים יותר. מובן שמודדים את החזרי ההשקעה רק על סמך המון טורנירים, כדי לנטרל עד כמה שאפשר את אלמנט המזל מהמשוואה. לי היה בשנתיים הללו החזר השקעה של מינוס 4%.
אני אומנם מחזיק במקביל לפוקר גם בעבודה כמתכנת וחוסך כסף מדי חודש, ועדיין, להוציא 150 אלף דולר בשנה על השתתפות בטורנירי פוקר זה סיכון גדול מדי עבורי. הפתרון שלי ושל רוב שחקני הפוקר המקצועניים הוא איתור משקיעים. משקיע משלם לך אחוז מסוים ממחיר ההשתתפות בטורניר - בתמורה לאחוז מסוים מהזכייה. זו נחשבת להשקעה מסוכנת, שכן הסיכוי שאגיע לשולחן הגמר של הטורניר הוא נמוך. עם זאת, כשזה אכן קורה, המשקיע מרוויח מאות ואף אלפי אחוזים יותר מסך ההשקעה שלו.
רוב המשקיעים הם שחקני פוקר חובבים אמידים או שחקני פוקר מקצוענים, שיודעים להעריך את החזר ההשקעה הצפוי להם. בחמש התוצאות הכי גדולות שלי מכרתי לפחות 30% מעלות הכניסה לטורניר למשקיעים - משמע שלא כל סך הזכיות הלך אליי, וחלק לא מבוטל הלך למשקיעים. בנוסף ישנו מס ההכנסה. באוסטריה למשל אין מס הכנסה על פוקר, אבל בישראל אני משלם על הרווחים שלי ממש כמו על הכנסה מעבודה.
כדי להילחם ברמות הגבוהות ביותר, שחקנים חייבים כל הזמן להמשיך ולהשתפר. שחקני פוקר כיום רודפים אחרי אסטרטגיות חדשות שיוכלו להשתמש בהן. איך עושים את זה? כאן אפשר להשוות פוקר לשחמט. בשחמט לומדים בעל פה פתיחות והגנות למהלכים הראשונים. בפוקר אנשים לומדים בעל פה עם אילו ידיים לשחק, מכל עמדה בשולחן, לפי כמות הצ'יפים שיש להם ולפי השלב בטורניר. אני למשל משתמש באתר אינטרנט עם ממשק נוח שבוחן את תיאוריית המשחק שלי. אני אכן מתגאה בכך שהחלק התיאורטי הוא החזק ביותר במשחק שלי, אבל תיאוריה לבדה לא מספיקה - שכן בפוקר אתה משחק מול אנשים ולא מול רובוטים שמשחקים לפי תיאוריה אופטימלית, ולכן עליך לבצע התאמות ולסטות לעיתים מהתיאוריה.
השחקנים הטובים בעולם השקיעו אלפי שעות מול המחשב, ועוד אלפי שעות עם מאמנים ועמיתים, בניתוח מסדי נתונים של ידי פוקר שהם שיחקו כדי לאתר טעויות ולתקן אותן. כשאתם רואים שחקן פוקר מקצועני מבצע בלוף ענק בטלוויזיה, תהיו בטוחים שהוא לא סתם החליט לצאת למהלך מטורף: במוחו הקודח רצים כל הנתונים שלמד בתיאוריה, ההתאמות שהוא צריך לבצע מול השחקן שמולו הוא משחק, הסיטואציה הספציפית במשחק, כמות הלחץ שהוא יכול להפעיל ועוד. מובן שיכול להיווצר מצב שבו על אף שכל החישובים העידו כי זה הזמן לבצע את הבלוף הגדול, החובבן החביב שמולנו במקרה מחזיק ביד חזקה מאוד, הבלוף ייכשל ואנחנו נודח מהטורניר על אף שביצענו מהלך שאמור היה להצליח ב-90% מהמקרים.
פוקר, כפי שאפשר להבין, הוא משחק שמשלב בין יכולת למזל, ולכן מעניק סיכוי גם לשחקן החובבן. השילוב הזה הוא למעשה מה שמניע את כל כלכלת הפוקר. חובבנים יודעים כי ביום נתון הם יכולים לנצח את המקצוען, בעוד שמקצוענים יודעים שלא משנה כמה מזל יהיה לחובבן, בטווח הארוך יתרון היכולת יעניק להם את האדג' והם יוכלו להיות רווחיים. מכיוון שהמקצוען בונה על הטווח הארוך, הוא זקוק לכיסים עמוקים שיכולים לעמוד בתקופות ארוכות של חוסר מזל.
נחזור לרגע לדוגמה מפתיחת הכתבה על אותן כתבות עם כותרות מפוצצות על שחקנים שזכו במאות אלפי דולרים. בואו ניקח לדוגמה שחקן שזכה בחצי מיליון דולר. אם אותו שחקן מתנהל רע, התסריט הבא הוא בהחלט אפשרי: הוא ינצל את הפרס שצבר כדי לשחק בטורנירים יקרים יותר, מול שחקנים טובים יותר - ומהר מאוד יפסיד את הסכום שצבר. חצי מיליון דולר יכולים להיגמר בשנה אחת אם אתה משחק בטורנירים גבוהים מדי ומעל הרמה שלך. חלום ההתעשרות יכול להתגשם, אבל בדומה לזכייה בלוטו - אם אתה אדם שמתנהל באופן לא אחראי עם כסף, הוא ייגמר מהר. שחקן מקצוען רציני יודע לא רק לשחק פוקר טוב, אלא גם להתנהל נכון כלכלית - אחרי הזכייה הגדולה הוא יכול למכור פחות אחוזים למשקיעים בטורנירים הבאים, לשדרג את המאמן שלו ואת הצוות שסביבו. ניהול תקציב חכם עוזר למקסם את הרווח מהמשחק.
בכל שנה יש טורניר אחד שבו כל הקלפים נטרפים. ניצחון בטורניר הזה, גם אם מכרת למשקיעים אפילו חצי מהרווחים, ישנה את החיים שלך: האירוע המרכזי של סבב אליפות העולם בפוקר הנערך בלאס וגאס. עשרת אלפים דולר דמי השתתפות - ופרס של לפחות מיליון דולר לכל אחד מתשעת השחקנים שמגיעים לשולחן הגמר. המנצח זוכה בפרס עצום שנע לרוב באזור ה-10-8 מיליון דולר.
השנה, כמו בשנים קודמות, עשיתי את הדרך הארוכה ללאס וגאס כדי להשתתף בסבב אליפות העולם, פסטיבל הפוקר הכי גדול של השנה. כשבוע לפני האירוע המרכזי התיישבתי על ספסל בזמן הפסקת הערב מאחד הטורנירים. הפסקה? למען האמת, את ההפסקה ניצלתי כדי לשחק באייפד בטורניר באינטרנט. לפתע התיישב לידי שחקן גרמני מפורסם שזיהיתי מיד, קוריי אלדמיר שמו. גם הוא היה עם האייפד - וגם הוא שיחק באותו הטורניר באינטרנט שבו אני שיחקתי. אלדמיר נמצא כבר שנים בטופ העולמי של הפוקר, ובמאזנו זכיות של יותר מ-20 מיליון דולר רק בטורנירי פוקר חיים. למרות ההתרגשות פתחתי בשיחה איתו. דיברנו על ישראל/גרמניה/כדורגל/קורונה, וגם סתם על פוקר, ותהיתי מדוע שחקן בכיר כמוהו לא לוקח חלק בטורניר היקר שנערך באותה העת בסבב אליפות העולם. הוא הסביר לי שהוא מעדיף לשחק גם בטורניר הזול וגם בטורניר היקר, ושלטורניר היקר הוא יכול להירשם ברגע האחרון, ולמקסם בכך את הרווח שלו. הופתעתי מהכנות שבה הוא עונה ומסביר לאדם שהוא פוגש לראשונה. אלדמיר ויתר בסופו של דבר על הטורניר היקר - אבל בטורניר הזול הוא סיים במקום ה-11, וזכה ביותר מ-15 אלף דולר. עבורו זו תוצאה שהוא לא יספר עליה לאף אחד, ואילו בשבילי זו הייתה יכולה להיות תוצאה מדהימה. שבועיים בערך אחרי אותן הפסקת ערב ושיחה בינינו, אלדמיר הקדים 6,649 שחקנים אחרים, ניצח באירוע המרכזי וזכה ב-8 מיליון דולר. סיכוי טוב ששחקן מצליח כמוהו לא היה צריך להיעזר במשקיעים - כך שהפרס הולך ישירות אליו.
אבל לא פחות מעניין מהסיפור של אלדמיר הוא השחקן שסיים במקום השני: ג'ורג' הולמס, חובבן אמריקאי אלמוני לגמרי שזכה ב-4.3 מיליון דולר. עבור שניהם מדובר בפרס משנה חיים. אני אגב שיחקתי בטורניר הזה פעמיים, אבל עדיין ללא סיפור משנה חיים לספר עליו ממנו. אמשיך לנסות.
גם לי יש סיפור על רגע פוקר נוצץ. בנובמבר בשנה שעברה ניצחתי בטורניר גדול באינטרנט וזכיתי ב-19,600 דולר, למרות מכת ברק שגרמה להפסקת חשמל - ואילצה אותי לשחק חלק מהזמן מתחת לגג מחוץ לבית רק כדי שתהיה לי קליטה. הטורניר נגמר עם הזריחה ועם סיום המבול - ואת ההרגשה שהייתה בסיומו קשה לתאר. הרגעים הללו, שמגיעים לעיתים רחוקות כל כך, שווים את כל המורדות.
התשובה לכך מבחינתי פשוטה יחסית. פוקר הוא התחום הראשון שמצאתי בחיים שאני חושב שאני יכול להצליח בו ברמה יוצאת דופן. המחקר התיאורטי בפוקר הוא צעיר. מי שהתחיל ללמוד פוקר ברצינות ב-2017, אמור להיות היום טוב יותר ממי שהיה השחקן הכי טוב בעולם ב-2015. מובן שגם החלום על תוצאה של מיליוני דולרים שתעניק לי ביטחון כלכלי עוזר למוטיבציה.
האם אני שמח להיות שחקן פוקר מקצועני? התשובה היא לא. אם אני מצטער על משהו אחד בחיים, זה שלא השארתי את הפוקר כתחביב. המשחק דורש אלפי שעות בשנה, גם של משחק וגם של אימון. הזמן שזה גובה ממני באופן טבעי גורם להתרחקות מחברים. בנוסף, אף אחד לא מבטיח שהרמה שלי תהיה כזו שאוכל להילחם מול הטובים ביותר. יש סיכוי סביר שאני רודף אחרי חלום בלתי מושג למוח הספציפי שלי. אני מקווה לכתוב לכם שוב בעוד כמה שנים, אחרי שכבר אדע טוב יותר לאן הרוח נושבת בקריירה הקשה הזו.
