זה כבר כמה שנים שמי-ווה-טון מנסה לשכנע אותי לקפוץ למקום מגוריה באמזונס ולהשתתף בטקס איוואסקה בהדרכתה. "זה ישנה את הדרך שבה אתה חווה ותופס את החיים", היא חזרה והבטיחה, ואני - עם כמה שזה נשמע מפתה - מצאתי בכל פעם תירוצים לסרב. את מי-ווה-טון, "ירח לבן" בשפת הנוואחו, הכרתי כשהייתי בן 24. אז כמובן עוד לא קראו לה מי-ווה-טון, אלא שם ישראלי שקרוב יותר ל"סהר". בשנתיים שהיינו ביחד, סהר - פרי-ספיריט אמיתית - הכניסה אותי לעומק עולם הרוחניות והשאמאניזם ודי פתחה לי את הצ'אקרות. אבל השנים חלפו, אני פניתי דווקא לכיוון לימודי קולנוע ופרסום, הפערים החריפו והזוגיות התפרקה. ולמרות שעברו למעלה מ-20 שנה, אני וסהר - סליחה, מי-ווה-טון - עדיין בקשר חברי קרוב. בשנים הללו היא הספיקה להעתיק את מגוריה לשבט שחי בעמקי הג'ונגלים, להפוך למדריכת מעגלי מדיטציות מבוקשת ולהוביל ריטריטים וטקסי איוואסקה מסביב לגלובוס. מדי פעם, כשהיא מגיעה לביקור בארץ ואנחנו נפגשים, היא נועצת בי את עיניה השחורות הגדולות. "תגיד", היא קוראת כמו ספר פתוח את כל מעמסי היומיום שבנפשי, "לא הגיע הזמן לעוף קצת?"
אני נזכר בסהר-מי-ווה-טון כשאני משוחח עם צור לוי, אחד מכוכבי הפוקר הצעירים והמבטיחים שצמחו בארצנו הפוריטנית. השיחה שלנו – שהייתה אמורה להתנהל בעיקר סביב הישגי הפוקר הבינלאומיים שלו כשהוא רק בן 22 – הפכה מהר מאוד לשיחה על מהות החיים; הרי לא בכל יום נוטש נער בן 16 את בית הספר ומחליט להפוך לשחקן פוקר מקצועי. כל מי שמכיר פוקר יודע עד כמה המשחק הקשוח הזה משקף את "משחק החיים", ונדמה שצור - פרי-ספיריט גרסת 2.0 - לקח את זה צעד אחד קדימה.
"רוחניות תמיד הייתה חלק מאוד גדול ממני", הוא משתף. "גדלתי בבית דתי, אני מאוד מתחבר לשאמאניזם, ואפילו עושה איוואסקה באופן קבוע". זה הרגע שבו האוזניים שלי מתחדדות, ואני מבקש שיפרט. הנה אני שומע בפעם הראשונה ממקור ראשון את מה שהשאמאנית הפרטית שלי ניסתה להסביר לי כל כך הרבה פעמים. האם היקום מעביר לי מסר?
"תמיד ידעתי מה זה איוואסקה", אי אפשר לטעות בהתלהבות שבקולו, "וידעתי שמתישהו אני אעשה את זה, כי אני מאוד אוהב להתנסות בחומרים משני תודעה ודברים מהסוג הזה. יום אחד הכרתי שתי בחורות אמריקניות שסיפרו שהן הגיעו למקסיקו כדי לעשות 'קמבו', שזה רעל צפרדעים שיש בו משהו פסיכדלי שגורם לגוף להתנקות ומחזק את המערכת החיסונית, וישר אמרתי שאני גם רוצה. ואז הכרתי את ה'בופו', שזה גם רעל צפרדעים, רק שאותו מעשנים. עשיתי את זה בג'ונגל עם זוג שאמאנים. כמה חודשים אחרי זה שמעתי על ריטריט של שבוע בשילוב איוואסקה. עשינו את הטקס ביום האחרון של הריטריט, והייתה לי חוויה ממש פלאית. מאז אני עושה את זה באופן קבוע".
אתה מרגיש שזה עזר לך באיזשהו אופן?
"ברור. אני מרגיש שזה עוזר בכל תחום של החיים, זה מלמד אותך דברים על החיים, משחרר אותך מתקיעות רגשית או פיזית. היא מכונה 'פאצ'ה מאמא', 'הסבתא', והיא כאילו באה ורואה מה אתה צריך, מה מתאים לך, כמו תרופה מותאמת אישית, למרות שזו לא באמת תרופה כי אתה לא חולה. היא פותחת את התודעה, משנה ומשדרגת את החוויה הקיומית".
ואתה חושב שזה משפיע על המשחק שלך?
"אני לא יודע אם זה משפיע לי על המשחק, לא לטובה ולא לרעה, אבל בהחלט בפן המנטלי זה עוזר לי להבין דברים מסביב שקשורים לחיים עצמם, שנתנו לי שקט כדי לשבת ולשחק ולהביא לשולחן את הכי טוב שלי".
"כשהתחלתי לשחק על סכומים קצת יותר גבוהים, ראיתי שאפשר לייצר כסף משמעותי, כזה שאפשר לחיות ממנו. עבדתי אז בדוכן שווארמה, והיו ימים שהייתי מרוויח בפוקר יותר ממה שאפשר להרוויח בשווארמה בחודש"
וכשהוא אומר "הכי טוב", הוא מתכוון לזה. בארבע השנים האחרונות הספיק לוי, כאמור רק בן 22, להדביק (מקום ראשון) שלושה טורנירים גדולים: טורניר ה-1,100 CEP highroller היוקרתי בברצלונה ב-2019, שבו סיים עם זכייה של 116,479 דולר; טורניר ההיי רולר של סבב הפוקר הישראלי (IPC) בווארנה ב-2020; וטורניר הביג פיפטי בקינגס שברוזבדוב, צ'כיה, שבו גם זכה בטבעת של סבב אליפות העולם. הישגים מכובדים נוספים הם העפלה לשולחן הגמר ב-EPT (הסבב האירופי) בטורניר ה-1,100 יורו, שם כבש את המקום השלישי, וסבב האונליין של אליפות העולם (WSOP) ב-2021, שם טיפס עד המקום השני וגרף כ-50 אלף דולר. ההישג האחרון המשמעותי שלו - והגדול בקריירה שלו עד כה - היה המקום ה-19 בטורניר המרכזי של אליפות העולם ה-WSOP בווגאס השנה, כשהוא מתמודד מול לא פחות מאשר 8,663 שחקנים, חלקם מקצוענים מהטופ העולמי. בטורניר הזה הוא גרף קצת יותר מ-323 אלף דולר. סך כל הזכיות שלו בטורנירים חיים עומד כבר עכשיו על 638 אלף דולר. בגיל 22, ההישג המשמעותי הגדול שלי היה להצליח לשרת שמונה שולחנות בו-זמנית בשעות הפיק של מסעדת אפרופו בהיכל התרבות.
כדי להבין את גודל ההישגים האלו צריך להכיר לעומק את הפן המנטלי הקשוח של משחק הפוקר, כל שכן בגיל צעיר. אני וצור התחלנו לשחק פוקר פחות או יותר באותו הזמן, ואני עדיין מפלס בקושי את דרכי בטורנירים לחובבים, אבל מספיק עם ההשוואות. יש אנשים שפשוט נולדו עם גיפט ויודעים איך לנצל אותו, ולצור אכן יש גיפט.
הוא נולד בירושלים למשפחה דתית וגדל במודיעין, ילד סנדוויץ' בין שני אחים נוספים. כאוהד שרוף של ריאל מדריד העביר את הזמן בעיקר במשחקי כדורגל עם החברים בשכונה. כאן בערך נגמר הדמיון לבני גילו. "כבר בכיתה א' זיהו אצלי את הכישרון למתמטיקה. נחשבתי לסוג של גאון. הקפיצו אותי לכיתה ה', אבל גם זה היה קטן עליי", הוא מספר. "בכלל, אף פעם לא התעניינתי בלימודים בבית הספר, הרגשתי שאני לא לומד כלום, היו מעיפים אותי משיעורים, לא הייתי עושה שיעורי בית כמעט. מבחינתי זה היה אשכרה בזבוז זמן".
הסיפור על האיוואסקה הוא מיקרוקוסמוס מושלם לסיפור החיים שלו - בחור שהולך עד הסוף עם הדברים שכן מעניינים ומאתגרים אותו. "מאז שהייתי ילד תמיד הייתי מקשיב לעצמי, עושה מה שאני רוצה ולא מה שמצפים ממני לעשות", הוא מספר. "בגיל 13 החלטתי שעולם הדת זה לא בשבילי, התחלתי לעשן וויד ובגדול חיפשתי את עצמי". בגיל 14 הוא גילה את הפוקר.
"היינו משחקים כמה חברים. בקושי ידענו את החוקים, אבל היה בזה משהו שמשך אותי. מהר מאוד התחלתי לחקור לעומק את המשחק, נכנסתי לפורומים של קהילות פוקר, צפיתי בסרטונים ביוטיוב, מאוד עניין אותי להשתפר. לא הייתי הולך לישון בלילה", הוא משתף. "הייתי חורש את הרשת. הפכתי להיות אובססיבי. הייתי נכנס לפרירולים (טורנירים ללא תשלום – תב"א) באונליין. בסוף הפקדתי 40 דולר ב'פוקרסטארס' והתחלתי להשתתף בטורנירים של שני דולר. רק בזכות הפוקר גיליתי שאני יודע ללמוד, שיש לי את התחת לשבת ולהשקיע שעות. מה אגיד, התאהבתי במשחק".
אחרי שנתיים של חפירות אינסופיות ברשת, התנסויות בטורנירים אונליין והשתפרות אקספוננציאלית במשחק, בגיל 16 כאמור הוא החליט סופית לפרוש מבית הספר - "מה שהיה קורה ככל הנראה בלי קשר" - ולהפוך לשחקן מקצועי, כלומר להתפרנס מפוקר.
כשאתה מביט אחורה, על ההחלטה לעזוב הכול ולהתרכז רק בפוקר, זה משהו שאתה שלם איתו?
"זו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיי", הוא עונה ללא היסוס. "אני חי חיים שאני אוהב, עוסק ומתפרנס ממה שאני אוהב, רואה עולם, וכמובן מבסוט מההישגים".
זה אולי לא נשמע חינוכי במיוחד - נער שמתחיל להמר על משחקים ברשת בגיל צעיר במקום ללמוד בתיכון - אבל צור מבהיר שלא האדרנלין והריגוש מההימורים הם אלה שמשכו אותו לפוקר. "הדבר שבאמת עושה לי את זה במשחק זה האתגר שהוא מעניק למוח. זה מאתגר בכל פעם מחדש כי אין לזה סוף, ותמיד יש לאן למתוח את הגבולות של עצמך, תמיד אפשר להשתפר, ולהבין את המשחק יותר ויותר לעומק".
איך מתגבשת החלטה כזו? זה חתיכת צעד, ועוד בגיל כזה צעיר.
"הייתי אומנם עוד חובבן בתקופה ההיא, אבל כבר היה לי את הווייב של מקצוען פוקר, היה לי את החזון, ואחרי שפרשתי מהלימודים היה לי הרבה יותר זמן ואנרגיה ללמוד ולהשקיע במשחק. כשהתחלתי לשחק על סכומים קצת יותר גבוהים, ראיתי שאפשר לייצר כסף משמעותי, כזה שאפשר לחיות ממנו. עבדתי אז בדוכן שווארמה, והיו ימים שהייתי מרוויח בפוקר יותר ממה שאפשר להרוויח בשווארמה בחודש. משם הדרך להחלטה להיות מקצוען פוקר הייתה קצרה".
ומה עם תעודת בגרות? זה משהו שאתה מתכנן להשלים?
"אני לא רואה שום סיבה כרגע להשלים בגרות. יש משפט של הראפר אודימן שאני אוהב – 'אני לא רוצה שנייר ישקף את החוכמה שלי'. כבר מזמן הבנתי שאם יעניין אותי ללמוד משהו, אני אלמד, אני אשקיע, אני אתאבד עליו. אני לא צריך שמישהו אחר יאשר לי שלמדתי".
הילדות הלא-פשוטה שלו עזרה לו להשתחרר מהצבא על סעיף נפשי, ואני שואל אותו אם הוא מרגיש פספוס כלשהו. הוא מודה שלא. "השחרור מהצבא ממש התאים לי באותה תקופה, כי החלום לגור ולשחק בחו"ל בער בי כבר בעצמות".
בגיל 18 צור חסך מספיק כסף כדי להגשים את החלום הזה ולעבור לגור במדינות שבהן התנאים מאפשרים לשחקן פוקר מקצועי להתנהל באופן מיטבי, כשהוא אוחז באזרחות צרפתית שקיבל הודות לאביו. היעד הראשון שלו היה פראג. "השנים 2019-2018 היו תור הזהב של קזינו הקינגס ברוזבדוב, עם טורנירים גדולים ואיכותיים ושחקנים מכל העולם. זו הייתה אחת הסיבות שעברתי לצ'כיה".
איך זה לגור ולהסתדר לבד בחו"ל בגיל כל כך צעיר?
"קודם כל, זה מאוד מתאים לאופי שלי, ואף פעם לא הרגשתי שיש בעיה עם הגיל שלי. האזרחות האירופית ללא ספק עוזרת להתאקלם, אבל חוץ ממסגרות משעממות כמו בית ספר אף פעם לא הייתה לי בעיה להסתדר, ואני גם רוב הזמן לא לבד. תמיד מכירים אנשים, לפעמים גרים איתך חברים או שותפים, ואין לי גם שום בעיה להיות עם עצמי".
מצ'כיה עבר לווינה לזמן קצר. "לא התחברתי למקום. הרגשתי ממש לבד, הקור היה בלתי נסבל, היה לי משעמם וגם בפוקר לא כל כך הלך". צור חזר לפראג, ומשם עבר למקסיקו. "בתקופה ההיא של הסגרים הלייב פוקר מת לחלוטין", הוא נזכר, "אז החלטתי להגשים חלום ולגור במקום ליד הים, ומקסיקו התאימה לי. הייתי משחק אונליין, ובעיקר נהנה מהים והחופים".
בתקופה הקצרה שלו בחו"ל, צור מצליח לכלכל את עצמו לבד מפוקר, ולא מפסיק ללמוד, להשקיע ולהיעזר בכמה מהמאמנים הטובים ביותר בתחום. במקסיקו התגורר במשך שנתיים, משם הגיע לווגאס כדי להשתתף ב-2021 WSOP, ואז חזר למקסיקו לעוד שנה. "אני מרגיש כרגע שזה הבית", הוא מתוודה.
ככל שהשיחה שלנו נמשכת, קווי הדמיון בין צור למי-ווה-טון הולכים ומתחדדים לי. גם היא עשתה מגיל צעיר מה שרצתה, ללא התחשבות בתוצאות; גם היא פרשה מהלימודים כדי לחפור בנושא שהכי עשה לה את זה, השאמאניזם; גם היא עברה לגור בחו"ל, וכמוהו גם היא הפכה לשם דבר בתחום עיסוקה. מתוך ההיכרות שלי איתה, אני מודע למחירים העצומים שהיא שילמה על הבחירה הלא קונבנציונלית שלה - הזוגיות שלנו שהתפרקה, הניתוק מהחברים ומהמשפחה והניכור מצד כל מי שלא ממש התחבר לאורח חייה החדש, כולל שינוי שמה. אני תוהה אילו מחירים שילם צור על הבחירה הלא קונבנציונלית שלו.
איך קיבלה המשפחה את ההחלטה הלא שגרתית הזאת שלך, בעיקר עם התדמית הבעייתית שיש עדיין לפוקר בארץ?
"תראה, כבר מגיל מוקדם מאוד היה די ברור לכולם שצור עושה מה שהוא רוצה, ועדיף לתת לו לזרום. זה לא שההורים היו מבסוטים מההחלטה הזאת, אבל גם לא נרשמה התנגדות כלשהי. עכשיו הם דווקא מאוד שמחים וגאים בי, לא רק בגלל ההצלחות וההישגים בפוקר אלא גם בגלל איך שצמחתי מזה כאדם. החיים כשחקן פוקר מקצועי והמסע הזה בעולם מאוד ביגרו וחישלו אותי".
לצור יש הרבה מזל. מי-ווה-טון, למשל, הייתה צריכה להתמודד עם אביה החומרני שבתגובה לבחירות חייה איים בנישול מהירושה. עם כל הכבוד לרוחניות, אני בטוח שלו הייתה שומעת על הקלילות המתמיהה שבה קיבלו הוריו של צור את הבחירות שלו, היא בוודאי הייתה נתקפת קנאה.
"הפוקר אצלי הוא במקום הראשון כרגע, וכשמישהי רוצה להיכנס למערכת יחסים איתי זה משהו שהיא צריכה לקחת בחשבון. הייתי בשלוש מערכות יחסים שנמשכו כל אחת כמה חודשים, ואף פעם הפוקר לא היה אישיו"
אני משוחח עם צור מבית קפה קטן בהוד השרון, כשהוא מתכונן בברצלונה לטורניר ה-EPT (סבב ה-European Poker Tour) היוקרתי שייערך בעיר בעוד כמה ימים. מימיני שלוש תיכוניסטיות רכלניות, משמאלי צפצופי נהגים עצבניים בפקק שלא נגמר, ואני לא יכול שלא לתהות איך נראים החיים כשהם נעים בין מקסיקו, וגאס ואירופה, בתי קזינו יוקרתיים ושולחנות פוקר מוריקים. האם הם באמת כל כך נוצצים?
"תראה, ג'יימס בונד זה לא", הוא צוחק, "אבל אפשר בהחלט לומר שהעולם הזה נוצץ. אני כרגע בברצלונה על החוף, האנשים יפים, הבחורות יפות, האוכל טוב, הקזינו מדהים, מה רע. לפני כן הייתי בווגאס, אתה רואה את הבלאג'יו והמיראז' מסביבך, ואני מודה כל יום לאלוהים שאני נמצא איפה שאני נמצא".
עם ההישגים מגיעה ההכרה, וצור הפך להיות שם דבר בקהילת הפוקר הישראלית, העוקבת באדיקות אחר ביצועיו בטורנירים בינלאומיים כאלה ואחרים. הכינוי "צור הילד" שדבק בו משעשע ומחמיא לו. "אחרי עידן רביב (מקצוען פוקר ישראלי שגם הוא כונה 'הילד' – תב"א), אני גאה להמשיך את שושלת 'ילדי הפוקר' הישראלים", הוא מצהיר.
אתה חושב שלגיל הצעיר שלך יש אולי פקטור שלילי במשחק? נאמר בכל מה שקשור לניסיון חיים, למנעד הרגשות, לחוזק מנטלי?
"אני לא מרגיש שיש לי חוסר ניסיון חיים, גם לא מול אנשים מבוגרים. גם בגלל מה שעברתי ואיך שגדלתי, וגם בגלל סגנון החיים שלי כיום. מי שלא יודע בן כמה אני, נופלת לו הלסת כשהוא שומע שאני רק בן 22. גם החברים שלי, ובכלל האנשים שאני מסתובב איתם, רובם מעל גיל 30 - ומעולם לא הרגשתי 'ילד' או חסר ניסיון ביחס אליהם".
הוא מדבר בביטחון ויש לו את כל התשובות הנכונות, אבל ניכר שלוי באמת הפנה את כל האנרגיות הנפשיות והאקדמיות שלו לטובת התמקצעות במשחק. לדבריו, הוא נוהג לרשום ידיים מעניינות וללמוד מהן, ויש ימים שמוקדשים רק ללמידה ולהעמקה במשחק. "אני עושה הרבה הכנה מנטלית לפני משחקים. מדיטציה כל יום לפחות פעם אחת, הולך לחדר כושר, עושה הליכה עם עצמי, שם לב מה המצב המנטלי שלי ואיך אני מגיע לסשן, מריץ תסריטים, למשל איך אני מתכוון להתמודד נפשית אם אחרי שעתיים נגיד לא הולך לי כמו שרציתי".
אם כבר מדברים על הכנות מנטליות, איך אתה מתמודד עם דאונסווינגים, כשהשונות ("המזל" - תב"א) עובדת לרעתך תקופה ארוכה?
"נושך שפתיים ומנסה לשחק את המשחק הכי טוב שלי בהינתן הסיטואציה, יורד בסכומי הטורנירים אם צריך, עובד על הפן המנטלי, ומשתדל להמשיך לחיות את החיים כמו שאני יודע הכי טוב".
ואין לך פיק ברכיים, נגיד, כשאתה מוצא את עצמך מתמודד על סכומים גדולים מול שחקנים בכירים מהטופ העולמי?
"אין לי שום פיק ברכיים או רגשי נחיתות מול שחקנים מקצוענים, חוץ מלתת להם את הקרדיט כשחקנים מהטופ. כשאני משחק אני נטו במשחק, ואני לא נותן לשום גורם חיצוני להפריע. אגב, דווקא מול חברים אני יכול לצאת קצת מהזון, שזה מצחיק. אבל בתקופה האחרונה הצלחתי לפתור גם את זה".
איך זה באמת לחיות חיים כל כך שונים מהחברים בני גילך?
"זו השגרה שלי, זה היומיום שלי, זה מה שאני מכיר. אני לא חי את החיים שלהם והם לא את שלי, ואני לא עוסק בהשוואות. אני חי חיים כל כך שונים מהם, אבל מצד שני מאוד דומים לאנשים אחרים, אולי לא בני גילי אבל של שחקני פוקר מקצוענים אחרים".
ומה עם זוגיות? סגנון החיים שלך הוא משהו שעלול להקשות מאוד על העניין.
"אני לא מסתכל על זה ככה. זוגיות זה משהו שיקרה אם הוא צריך לקרות. בכל מקרה, הפוקר אצלי הוא במקום הראשון כרגע, וכשמישהי רוצה להיכנס למערכת יחסים איתי זה משהו שהיא צריכה לקחת בחשבון. הייתי בשלוש מערכות יחסים שנמשכו כל אחת כמה חודשים, ואף פעם הפוקר לא היה אישיו. מכירים כמו שמכירים בכל מקום, הפרידות היו בגלל שנפרדים כמו בכל קשר, והאמת היא שהן דווקא התלהבו מכל הקטע של הפוקר והעולם שסביבו. בכל מקרה, אני לא מחפש כרגע זוגיות".
אני חייב לשאול אותך משהו. עם כל האתגרים, כל מה שאתה מספר נשמע מדהים, מרגש, מלהיב ומפתה. אז למה כל מקצועני הפוקר ממליצים לאחרים לא להיות כמוהם? זה משהו שאני שומע הרבה.
"כי אנחנו יודעים כמה שזה קשה, וכמה שזה לא מתאים לכל אחד. הרוב פשוט לא מתאים לאורח החיים הזה, לדעת להשקיע בלי לקבל בחזרה במשך תקופה ארוכה, והם עלולים להישבר בדרך. אבל אני לא אגיד 'לא' למי שחושב שהוא כן מתאים לזה. להיפך, אם למישהו יש הזדמנות לחיות חיים כאלה, אני אמליץ לו לנסות מכל הלב".
מה צריך בשביל זה?
"קודם כל צריך 'ראש לפוקר'. סוג של אינטליגנציית פוקר. להיות מוכן לעבוד קשה, להבין את ההשפעה הגדולה של הווריאנס (המזל או בשמו המתמטי יותר שוּנות - תב"א). עקשנות, פייטריות, יכולת למידה והשקעה אלו תכונות חשובות. מה שיכול לשבור אנשים זה דאונסווינג שיכול להיות מאוד קשוח, ולקחת הרבה יותר זמן ממה שחשבת שאפשרי. צריך אמונה עצמית וחוזק פנימי כדי לצלוח את זה. יש לא מעט שחקנים שכבר החליטו להיות מקצוענים, אבל פורשים כשהם לא רצים טוב תקופה. במקום להמשיך ללמוד או להשתפר, הם הופכים לקורבן. קורבנוּת זה משהו שישבור אותך. וכשהמנטלי גומר אותך, מעבר לכסף, אתה לא יכול לחיות מזה".
תגיד, אין את החשש הזה שפתאום הכול ייגמר? שאין איזה גיבוי מקצועי לעבודה מסודרת?
"לא חושב על זה לרגע. כרגע פוקר זה החיים שלי, ומבחינתי שלא ייגמר לעולם".
אנחנו מסיימים את השיחה. צור מתפנה לעיסוקיו בברצלונה, להכנות לקראת אחד הטורנירים היוקרתיים בעולם, משם יחזור לחופים היפים והלבנים של מקסיקו, משאיר אותי תוהה אם זה הזמן להיכנע למי-ווה-טון ולהזמין טיסה לברזיל. אולי יש דברים בגו - עם כל הצלופן שהשניים אורזים בו את אורח חייהם כלפי חוץ, עושה רושם שהם באמת מאושרים. אבל עד שאאזור אומץ לרכוש כרטיסים, אני ממהר לרכב כדי לצלוח את הפקקים חזרה בדרך לתל אביב. בכל זאת, יש פוקר על 300 שקל אצל חברים.
פורסם לראשונה: 07:43, 07.09.22
