קבלו סיטואציה: מלחמת לבנון השנייה. רגע לפני שגדודי חי"ר של מילואימניקים עולים למסוקים ועוזבים את שטחי ישראל, ניחוח עז של פלוצים עולה באפם של הצנחנים. "אני שם ואני נורא פוחד", מספר גל אלון, איש עסקים ותיק. כולם מפחדים שם, הוא מסביר, ורק הוא מספר בדיחות על - ובכן, קקי. "אני קולט שעם קקי אני שברתי את הפחד. הרי זה כל כך לא הגיוני לעלות על מסוק וללכת להילחם ולחפש מחבלים בדרום לבנון. וכאילו, כמה שלא הגיוני הדבר הזה, אני מאוד גאה בו".
אלון, 42, נשוי ואב לשלושה מרמת השרון, שימש בין היתר כמנכ"ל רשת "כפר השעשועים" וקבוצת טאיזו והקים חברות כמו בירה קלוצמן, "עלה הביתה" ורשת קירות הטיפוס Performance Rock. רזומה מכובד לכל הדעות, עד שנתקלים בשורה מפתיעה: אלון הוא גם המחבר של הלהיט "ספר הקקי הגדול", אוסף אנקדוטות לא מצונזר על מה שכולנו עושים בשירותים. חוץ מלקרוא, כמובן.
מיותר לציין כי מדובר בספר שלא מתאים לבעלי קיבה רגישה. רגיזה אולי דווקא כן. "ספר הקקי הגדול", שמכר יותר מ-8,000 עותקים ויוצא כעת במהדורה נוספת ומורחבת שתתורגם גם לאנגלית וצרפתית, הוא שילוב של הטרגדיה והקומדיה של הגבר הישראלי, שנשלח בגיל 18 להגן על המולדת וצריך להיות גיבור גם אחרי שתקע סנדוויץ' טוניסאי. הוא נפתח, למשל, עם אנקדוטה קצרה המשלבת בין מלאווח מפוקפק עם כרוב אדום ומארב בחברון שמקבל טוויסט מסריח בעלילה.
"'ספר הקקי הגדול' במקור התחיל מזה שכתבתי את הסיפור שלי ממלחמת לבנון השנייה", אומר אלון. "יש בסיפור של המלחמה הרבה קקי. מלא שלשולים. מלא רגעים של פחד, שהייתי צריך רגע לעצור. ואיך עוצרים? אני בלבנון, אני רחוק עשרות קילומטרים מהבית. הגעתי עם מסוק למקום הזה, אני אמור להתחתן בקרוב ואני עוצר, מוריד מכנסיים ומשלשל. אני צריך איכשהו להוציא את הדבר הזה של מלחמת לבנון".
זו הסיבה שהקדשת פרק שלם למלחמה הזו?
"זה פרק מאוד קשה. אם אני אתחיל לדמוע פה, אל תילחצי".
לא סתם אלון מתריע. בעומק ליבו של הספר פתאום נוחת לו - כמו פיל לבוש בחצאית טוטו - פרק ארוך ויוצא דופן שהוקדש לחוויותיו ממלחמת לבנון השנייה. בין הבדיחות המרירות מתחבאים תיאורי קרבות מפורטים והופכי קרביים: ידענו שהיה חסר שם אוכל וציוד, ושהלוחמים נכנסו לבינת ג'בייל עם בטן מקרקרת. ובכל זאת, אלון מתאר כיצד גם גיבורים משתינים על עצמם מפחד. הוא עצמו כמעט שפונה מהקרבות לאחר שהתייבש בעקבות שלשול חריף - לא בדיוק החומר שממנו עשויים מור"קים של יום העצמאות.
"בפרק הראשון יש חלק שאני גוזר את התחתונים לארבע ומנקה איתם את הטוסיק. זה קורה בחברון, רגע אחרי שנזרק מטען צינור, ואין מה לעשות, יש אדרנלין, אתה באמצע קסבה, יורד למצב כריעה, מאבד קשר ואי אפשר לזוז עם מחסנית אחרי מרדף. ואני אומר 'בוא'נה, אני באמצע קרב", והקקי אומר לי 'אין, אני משתחרר החוצה'. וכלום לא ניצח אותו".
פחדת למות באמצע?
"למות פחות, אבל היה רגע כזה ששאלתי את עצמי, מה אם עכשיו קורה משהו וצריך לפעול? היה לי ברור שזה מסוכן להיות עם המכנסיים למטה כשיש לי חצי דקה להוציא בבומבה אחת את הכול, להסתכל ולראות שהכול בסדר עם חבר שמאבטח אותי. אי אפשר להסביר את זה".
הוא נולד בחדרה למשפחה של חקלאים שנקרעה בפראות במסגרת גירושים מכוערים, כשהיה בן שש בלבד. בהמשך אביו - שנפגע מהיחס לחקלאים בארץ - עזב לקובה. אימו נפטרה מסרטן וסבו וסבתו חלו באלצהיימר, כך שהוא ואחיו גידלו את עצמם. כבר כילד נמשך מאוד לאתוס הישראלי וחלם להיות הכי קרבי שיש. כקפטן בנבחרת ישראל בכדורגל לנוער הוא סווג כספורטאי מצטיין, אבל ויתר על הטייטל לטובת שירות בחי"ר.
"כשהתגייסתי לצבא, תמיד רציתי להיות ראשון אם יש מארב. צריך להישאר שבת - אני מתנדב. מאוד התחברתי לצבא. ידעתי שאני אהיה בקבע ואעשה מילואים הכי קרבי שיכול להיות. הצבא עזר לי להבין איך אני מסתכל על העולם ולהכניס דברים לפרופורציות".
איך נראה היום שאחרי לבנון? היית אמור להתחתן.
"כשחזרתי משם, אחד החברים הביא לי רסיס מאוד גדול שהוא אסף בדרך חזרה לארץ. מסתבר שזה היה אחד מהרסיסים של המסוק שהתרסק לי מעל הראש. הוא כתב על הרסיס הקדשה: 'ללוחם הכי מזליסט בצה"ל'. כמה ימים אחרי זה התחלתי לעכל את מה שהיה ולחשוב, והיו לי בעיות מאוד קשות. אני בן אדם עם הרבה מאוד ביטחון עצמי, ופתאום אני לא מצליח להתבטא. אני בן אדם מאוד מיני, ופתאום אני לא מצליח לתפקד בטריטוריה הזאת. ואז הלכתי לפסיכולוג של משרד הביטחון, והוא חזר לגירושים של ההורים ולחוויות ילדות, וברחתי ממנו תוך דקה וחצי. אני קובר הכול בתוך עצמי וממשיך לחיות כאילו הכול בסדר".
אז במקום פסיכולוג כתבת ספר על קקי?
"כתבתי סיפור על הדבר הזה, דרך הצחוקים של קקי. בדיעבד היה מאוד עצוב, אבל הרגשתי שאני מתחיל להתמודד. הספר הוא לחלוטין הדרך שלי לספר החוצה לעצמי, להתמודד ולהקיא דברים ששמרתי בבטן. הייתי בדילמה מאוד קשה אם להכניס את הפרק על לבנון, כי הוא עד היום מוביל אותי כמעט בכל דבר שאני עושה. כשחזרתי מהמלחמה, חזרתי בן אדם אחר".
אתה לא מרגיש שפוסט-טראומה זו "מתנת" שחרור שכמעט כל גבר ישראלי מקבל מצה"ל?
"יש לזה רמות. לי אין ספק שאני פוסט-טראומטי, ואני מקבל את ההחלטות שלי ומתנהל בחיים שלי כאילו עוד רגע זה נגמר. גם במחיר של הזדמנויות עסקיות. לאחרונה הייתי מנכ"ל של קבוצת המסעדות טאיזו, ויכולתי להמשיך, אבל הרגשתי שאני רוצה לחוות עוד. אני רוצה לכתוב ספר. אני רוצה לעשות בירה. אני רוצה חקלאות. להמשיך להקים קירות טיפוס, וגם להתנדב בבית הספר ולהיות ההורה המלווה. אני בן 42 היום, וכבר הבנתי את זה אחרי שחזרתי מהמלחמה המזורגגת הזאת. החלטתי שרגע לפני שאני נגמר ומת, אני אסתכל אחורה ואסמן וי על כל הדברים שעשיתי".
אלון מספר איך כבר כחייל היה לוקח קופסאות סיגרים קובניים שאביו שלח לו, נוסע למועדון הגולף בקיסריה ויוצר קשרים עם אנשי עסקים ידועים, כוכבי טלוויזיה ואפילו פוליטיקאים. הקרבה לכוח ולכסף גרמה לו לשאוף לכל סמלי הסטטוס הקלישאתיים - רכב מפואר, משרד עם נוף ושעון יוקרה, ולימים הוא אכן השיג אותם. "אבל לפני כמעט עשור עברתי שינוי. הבנתי שבגלל האירועים שעברתי בצבא, אני יודע שבכל יום זה יכול להיגמר. יש לי חברים שמתו, חברים שנפצעו וחברים פוסט-טראומטיים שלא חזרו באמת. הבנתי שהפוזה וההכנסות זה לא מה שמניע אותי. היום אני יזם ואיש עסקים מאוד לא סטנדרטי".
אבל למה דווקא ספר על קקי?
"קודם כל, כי זה משהו שדרכו אני מתמודד עם דברים שאני לא מדבר עליהם עם אף אחד לעולם. זו מטרה אחת שהבנתי תוך כדי תנועה. שנית, אני ילד. אני אוהב להצחיק. נהייתי רציני מדי עם העסקים והמחויבות. גיליתי שפתאום אני חי לפי הספר, כשתמיד דווקא הלכתי נגד הזרם. ובתוך כל הרצינות הזו אמרתי, חבר'ה - אני איש עסקים שכתב ספר על קקי. והיום כשאני אומר את זה, אני גאה בזה".
לא פשוט למכור ספר בישראל באלפי עותקים, גם כשמדובר בנושא שמוכר לכולם. אלון מעיד שהספר "הפך להיות חברה בפני עצמה, חלק מהפורטפוליו שלי כאיש עסקים", לא פחות מהחברות שהוא הקים. הוא לא בונה רק על תמלוגים; לצד הספר נמכרים באתר מוצרים נלווים, כמו מדבקות דקורטיביות לאסלה או קרמים שנועדו למקסם את הרווחים מהיציאה הבלתי שגרתית הזו.
"זה היה תהליך לא קל. החל מהמשפחה הקרובה, שהרימו גבה וחשבו שזו בדיחה, ועד לאנשי עסקים סביבי שאמרו לי: 'תשמע, זה לא ימכור מאתיים עותקים'. ואני אומר להם, 'זה לא בשביל הכסף. זה הפסיכולוג שלי. שם אני בוכה החוצה את כל החרא שלי'. ואז כשהספר יצא לאור הקמתי אתר, לקחתי חברה שתשקיע בסושיאל, ולשמחתי הרשתות הכניסו את הספר, אבל הן לא הניחו אותו על מדף מרכזי. כי בכל זאת, אני לא מוכר. אבל פרסמתי כמה פרקים ברשת, ופתאום קרה קסם. הניצחון שלי ברמה האישית היה כשהתחלנו לגרד את העשרת אלפים עותקים".
אלון מבהיר שהוא ממש לא מתכוון לעצור כאן. "יש לי עוד 80 פרקים. הספר השני נמצא כבר בעבודה. יש גם ספר ילדים. והכול על סיפורים אמיתיים. הכול שלי, הכול קרה לי. ויש לי עוד רבים וטובים. דרך אגב, גם השמות. אחד לאחד, עד הסוף".
אילו תגובות קיבלת?
"בהתחלה אמרו לי: 'תשמע, אתה בן אדם מכובד. איך אתה יכול לכתוב ספר על קקי?'. חששו שהשם שלי יהיה קשור לקקי, אבל המחנכת שלי התקשרה אליי יום אחד והיא נורא אהבה את זה, קיבלה עותק וצחקה והיה מדהים. גם נשיא אוניברסיטת חיפה כתב לי: 'איזה ספר נהדר, מישהו היה צריך לכתוב על זה'".
הספר גם עוזר לך לשבור את הקרח בפגישות עסקים?
"הייתה לי פגישה אחת עם אנשי עסקים ישראלים. כל אחד סיפר על עצמו, ורוצים לשבור את הקרח. ואז אני שם את הספר על השולחן ונותן לכל אחד עותק, ואומר: 'חבר'ה, כשתיכנסו לשירותים, במקום להשתמש בטלפון תנו הצצה'. נהיה שקט ומביך ברמות כאלה ששניים השאירו את הספר ולא לקחו אותו אחר כך. אני די לא סובל את האנשים האלה, וזה היה מאוד לא מנומס".
קיבלת ביקורות על זה שאתה מזווג בין מלחמות לחרבונים?
"לא. אני יכול להגיד לך שהחיזוק הכי כיפי שקיבלתי הוא מאנשי צבא, כי אנחנו קוברים מלא סיפורים מהעבר שלנו והתמודדויות בדיוק מהסוג הזה".
מיהו קהל היעד של ספר כזה?
"אני רואה אותו אצל רופאים במחלקת גסטרו, חיילים שקונים אחד לשני והורים שרוכשים אותו לילדים שלהם כמתנת שחרור, אשכרה. יש קבוצות וואטסאפ משפחתיות שמדברות על קקי בעקבות הספר, ואני מקבל בגללן כל מיני כאלה הודעות של 'תראה מה עשית לנו'".
מה לגבי נשים?
"השנה עשינו תחרות בפייסבוק וביקשנו מהגולשים לשתף בסיפורים. באו חבר'ה מהצוות שלי ואמרו לי שאו שזו נפילה או שזו הצלחה. פחדו שזה יצא גברי. אני התערבתי על זה שנשים ישתפו יותר, וניצחתי - יותר מ-70% מהסיפורים היו של נשים".
ובכל זאת, אצל נשים יש יותר מבוכה.
"באופן מוחלט כן. אבל לעומת גברים, כשנשים מחליטות להתגבר על המבוכה ולפתוח - הן פותחות בכל הכוח עד רמת הפרטים. גברים בכל זאת ישמרו את הג'וס לעצמם".
אלון ללא ספק לא שומר את הג'וס לעצמו, וחולק גם סיפורים מביכים של בנות זוג - כמו זה שכאן למעלה. "דניאל היא אחת מגיבורות הסיפורים שבתום לב שברה לי את האסלה אחרי ארוחת ערב במסעדת בשרים. לא המשכנו את חיינו יחד, ואני משוכנע שיש 30% סיכוי שזה נגמר בגלל הסתימה. זה ליווה אותנו, כי זה היה משהו שקרה יחסית בהתחלה, אבל זאת הייתה התאהבות לא נורמלית".
תכלס מגיע לך. מי לוקח לדייט ראשון בפפגאיו?
"היו שנים שזה היה ה-דבר. אתה רוצה להרשים, לאן תיקח? למסעדת בשרים! ואז קורה מה שקורה. כשנחשפתי למה שקרה בשירותים, שנינו התביישנו לקרוא לאינסטלטור שיטפל בזה".
מהספר מסתמן שהנושא הזה הוא סוג של קוק-בלוק תמידי.
"לצורך העניין, בסוף כן קרה משהו ברוב הסיפורים - אומנם לא באותו לילה. גם עם אחת מהן יצאתי, וזה נגמר כי הייתי חייל והיא לא רצתה לחכות לי 21 יום. זה לא נגמר בגלל קקי".
ומה קורה עם המטבוליזם שלך כיום? עדיין בסדר?
"לחלוטין כן. אני חושב שמערכת העיכול שלי גאה במה שעשיתי, ומחזירה לי במטבע של אהבה".
