סגולות רבות אפשר לזקוף לזכות עם ישראל, התנהגות סבירה בציבור היא לא אחת מהן. בקיץ, על רקע החום הקופח, ההתנהגות הבלתי לגיטימית שלנו מרקיעה שחקים. אבל השנה אמרנו, די. באמצעות מדריך פשוט, נעזור זה לזה להפוך הקיץ לאומה סבירה.
בני אדם צריכים ללבוש על הגוף שלהם חולצה. גם בקיץ. לא ברור מתי בהיסטוריה נולדה המוסכמה הזו, אבל שוחרי מד"ב סוברים שפעם איש ואישה שהתביישו בפין ובפות שלהם כיסו אותם בעלים ומשם זה התפשט לשאר הגוף. כך או כך, כיום אדם ללא חולצה מעורר בסביבתו הקרובה אי נוחות, על אחת כמה וכמה אם אגל זיעה מחוצף מיטלטל מפטמתו, מאיים לנשור על נעל קרוקס צהובה. את העירום הקיצי יש לשמור אך ורק לחוף, והכוונה היא לרצועה שבה יש חול מתחת לרגליים. אם אתם רואים בתים וכביש, זהו רחוב. אופציה נוספת שעשויה להניח את הדעת היא שכולם ילכו בלי חולצה, אבל כולם, ללא הבדל מגדר, גזע או כרס. ככה, לא עובד.
איזה מעצבן לנהוג בחום, אבל יודעים מה יותר מעצבן? ללכת ברגל, איפה שאשכרה מרגישים את מזג האוויר. לכן, נבקש בעדינות מכל הנהגים לחכות שניה במעבר החצייה כדי לתת לנו לרוץ לצד השני תחת השמש הקופחת כמו ילדים עזתים תחת הפגזה. אנחנו מתים כאן. בתודה.
דאודורנט שמים בקיץ הרבה ומספר פעמים לאורך היום. כך או כך, לעולם לא מרימים את הידיים באוטובוס, גם לא בשביל לאחוז בלולאות השקר שממילא לא נועדו להחזיק כלום ושום דבר. אם נידונתם להתרסק באוטובוס, לפחות עם הידיים למטה. יותר יעיל, פחות ריחני. כמו כן, אין לחבק עמודים (בקיץ או בכלל) או להישען עליהם עם הגב המיוזע כמו הייתם פתקית דביקה. הפוסיקט נסגר, עמוד מחזיקים עם כף היד.
לא לשכוח להשאיר קערות מים לסטטוסים המקוריים.
אם בת הזוג שלכם מבקשת מכם להיפטר מג'וק, וכשאני אומרת בת זוג אני מתכוונת אני, וכשאני אומרת "מכם" אני מתכוונת אתה, שרון - היא לא רוצה שתתפסו אותו בידיים משל ביקשתם לנשנש חטיף בשוק הסיני. לא רק שזה דוחה, זה גם לא מכבד את המת. לעטוף את המנוח בנייר טואלט זה המינימום.
שייקים זה דבר נפלא, מקסים, מזין את הגוף וכן דייטים תמוהים רבים על כיכר דיזנגוף. נראה שהם בכל מקום, ולאו דווקא לנוחיות הסובבים. לחנות בגדים, למשל, אתם בוודאות לא מוזמנים להיכנס איתם, במיוחד אם זו חנות בוטיק ואם נכנסתם כדי לשאול איפה קסטרו עודפים. אותו הדין תקף לגלידה, ארטיק, סביח ופלאפל בתוך וופל בלגי, אשר אותו המציא צורר. בעיית המזונות בחללים סגורים-ציבוריים תקפה לכל עונות השנה, אך בקיץ יש לאכוף אותה בדרכים תקיפות יותר כגון מאסר עולם.
"זה לא החום, זה הלחות" - זה גם החום וגם הלחות ומספיק עם זה. אם החום או הלחות לא יהרגו אותנו, אקסיומות מטופשות כן.
הרוחות מתחממות, הטונים עולים ואיתם גם ווליום הסונג "קוקוריקו" שבוקע מן המכוניות. דקל, לירג, ניצני ושון-ים יקרים - צר לי לבשר לכם שאין אדם אחד ברחוב שנוטל עכשיו חלק במסיבה שלכם מלבדכם. אין כוונה לפגוע בשמחת החיים של הצעירים הפוחזים הללו, רק אזהיר שאם אנשים כה רבים מאחלים לכם למות היא עלולה להסתיים מעצמה. בכלל, בואו נתחיל לנתק את קשר בין עליית הטמפרטורות להגברת קולות. למעשה, הקשר צריך להיות הפוך: ככל שחם יותר - ככה פחות רעש ממכוניות, מחנויות, מאנשים. גם לדבר לא חייבים כל כך.
הגיע הזמן להפחית חיכוך פיזי ברחוב. מעולם לא הצטיינו בשטח הזה, אבל הפתרון ממש כאן, מעבר לפינה, כלומר בפינה עצמה: נצמדים לאחד מצידי המדרכה. זה אמנם נשמע קצת מטורף, לא לחשוב על עצמנו כמרכז היקום שהכל סובב סביבו, אבל לאט לאט נתרגל. ככלי עזר אפשר לייסד את אפליקציית "עוד אנשים בעולם", שתזכיר לכל הולך רגל פעם בכמה דקות כי מצדו הימני או השמאלי עלול להופיע עוד הומוספיאנס, בניסיון ללכת גם הוא ממקום למקום.
