איך זה יכול להיות שכל האנשים בתבל בטוחים שהם נהגים מעולים, בזמן שבבירור חלק לא מבוטל מהם לא כשיר אפילו לנהוג בתוך מנהרה לשטיפת מכוניות?
עד כדי כך שבנסיעה ממוצעת של עשר דקות אני מייצר מספיק קללות בשביל למלא עונה שלמה של "האח הגדול". מובן שאני מקפיד לסנן את הקללות מאחורי חלון סגור, כי אני נוסע עם מזגן. סתם, כי בישראל לא מקללים אנשים עם חלון פתוח, פן אתה בעצמך תגמור עם שבר פתוח.
ועדיין, אם תשאלו כל אדם שאתם מכירים איזה ציון הוא נותן לעצמו בפרמטרים שונים של מיומנויות נהיגה, תגלו שגם הכנים והמודעים ביותר לעצמם לא יֵרדו מ-8. כן, מתוך 10. גם אם ההשתלבות שלך בתנועה אלגנטית כמו טינאייג'רים ליד הכנרת בחופש הגדול, ויש לך יותר סיכוי להשתחל לכנסת מאשר לחניה במדרון, כנראה שאתה משוכנע שזה לא מוריד כהוא זה מהיותך פנומן נהיגה. לא משנה אם עברת טסט שביעי אי-שם אחרי מלחמת תש"ח או שהתחלת ללמוד נהיגה כשנפתלי בנט היה ראש הממשלה – אצלך בראש אתה בערך מתת האל לאספלט של מע"צ. ותשמעו, אני רואה אתכם בכבישים כל הזמן – רובכם ממש לא טובים בזה.
אני לא מדבר על החארות - על אלה ש"נזכרים" פתאום שהם בכלל צריכים את הנתיב שלי, זה שזחלתי בו ברבע השעה האחרונה בזמן שהם פשוט שייטו לצידו וחסכו לעצמם את הפקק. גם לא על אלו שפשוט חוסמים נתיב אחד כי הם חייבים לדבר עם חבר שלהם שנמצא על המדרכה, כאילו שאם הם שמו ארבעה אורות זה נותן להם אישור מיוחד לצאת זרגים. אני מדבר בעיקר על אלו שאפילו לא מודעים לכך ש-37 פעמים במהלך נהיגה קצרה הם היו סנטימטר או ננו-שנייה מתאונה. או כאלה שכבר כן מוצאים עצמם מעורבים בתאונות קטנות ומעצבנות, ואז עוד יוצאים מהאוטו בדרך לפגוש האחורי עם פרצוף של "וואו, הייתי בטוח שאני היחיד שיצא לכביש היום, אבל מסתבר שגם אתה כאן".
טורים נוספים:
אצלי אישית זכור לטוב במיוחד הבחור ברנו קליאו שזכיתי להכיר לפני כמה שנים בקריית אונו. זה היה ביום שישי מנומנם כזה, ואני רק רציתי להגיע בשלום לקציצות הדגים של אמא שלי. מאה מטר לפני הבית שלה נכנסתי לכיכר מאחורי הנהג הגרוע בתבל, במהירות של אולי 20 קמ"ש. לפתע הנהג הכי דפקט בחצי הכדור המערבי עצר את הקליאו שלו באמצע הכיכר, חיכה לשנייה ואז פשוט דפק רוורס על הדייהטסו ההמומה שלי. כשצאתי מהמכונית כדי לברר אם מדובר בהתנקשות על רקע מוטורי, קיבלתי את התשובה המונומנטלית הבאה: "מצטער אחי, פספסתי את היציאה שלי מהכיכר אז רציתי לחזור אליה ברוורס".
אני ממש זוכר איך אצלי בראש צרחתי עליו משהו כמו "יא חתיכת מחונן! אתה בכיכר, פשוט תמשיך את הסיבוב וצא איפה שרצית!!!", אבל בדיוק כשהמילים היו בדרך לפה שלי, גם החברה של הנהג האיום בעולם יצאה מהמכונית שלו, ופתאום נמלאתי רחמים לא ברורים על האיש. פשוט מלמלתי משהו על זה שהכול טוב ושחררתי אותו. אמרתי לעצמי שלא נראה שהדייהטסו הממילא-חבוטה שלי ניזוקה ממש, ולכל הפחות הרווחתי סיפור מטומטם שאפשר יהיה לתמלל לטור בבלייזר יום אחד.
אבל בגלל שלהיות נחמד בכביש עוד לא השתלם לאף אחד אף פעם, מובן שכעבור כמה ימים ניסיתי לפתוח את מכסה המנוע שלי, וגיליתי שהרוורס של הנהג הדגנראט ביותר על הפלנטה עיקם לי שם איזה סוגר, ועכשיו אני צריך לום כדי לבדוק לעצמי שמן מנוע. בקיצור, שום דבר טוב לא יוצא מלהיות נחמדים בכביש. כבר עדיף לקלל אנשים מאחורי חלון סגור.
למה מתווכי דירות הם האנשים היחידים בשוק העבודה שמפרסמים מודעות עם הפרצוף שלהם מרוח על המודעה?
לא, ברצינות, אני ממש חייב לדעת איך הנוהג הזה השתרש. הרי אני מעריך שבשום שלב לא היה מישהו שהלך ברחוב וראה מודעת פרסומת של איזה מתווך דירות, ואז אמר לעצמו "או.קיי, יש כאן את השם שלו ואת פרטי ההתקשרות, אבל למה לעזאזל אין תמונה?!". האם זה נובע מהחשש שציבור מחפשי ומוכרי הדירות בישראל יתבלבל בין מנשה אלגרנטי אחד מתיווך "בית בעיר", לבין המנשה אלגרנטי האחר מתיווך "בית בעיר"? או שמא הכול נעשה כדי להרחיב את שוק העבודה של הגרפיקאים הגרועים בתבל, שתמיד מייצרים את הפוסטרים האלה תוך שימוש בפונט בנאלי ובראש מודבק בפוטושופ מרושל בצד שמאל למטה?
כאילו שאם אי פעם אני ארצה להמליץ למישהו על מתווך שעבדתי מולו, אני אשלח לו את מספר הטלפון ואבהיר שמדובר באדם חרוץ, אמין וקצת מקריח באזור המפרצים. כאילו שמישהו אי פעם הכניס לאנשי הקשר שלו משהו כמו "אורלי, מתווכת, גבות מצוירות".
חוץ מזה, למה דווקא מתווכים? למה וטרינרים לא חשים צורך לדגמן את עצמם על המודעות שמזמינות אתכם לבוא עם הכלב המתגרד שלכם? למה קונדיטורים מעדיפים להבליט את המאפה קינמון שלהם, ולא את הסנטר החזק שלהם?
כאילו, אני מניח שהרעיון פה הוא פחות תעופה עצמית ויותר רצון להרגיע את הצופה במודעה עם הפרצוף האמין של המתווך, אבל יש פה איזשהו כשל לוגי. כי אחרי הכול, יחד עם סוכני ביטוח ושינניות, מדובר באנשי מקצוע שאתה תמיד מגיע אליהם עם איזושהי חשדנות בסיסית. אם אני רוצה למכור או להשכיר דירה, אני תמיד אחשוד במתווך שלי שהוא לא משיג עבורי את המקסימום האפשרי, ואם אני בכלל מהצד הקונה או השוכר, אני עלול להרגיש שמישהו פה סתם עשה עליי סיבוב עמלה. במקרה כזה, הדבר היחיד שיקרה כשאני אקלוט באמצע הרחוב מודעה עם פרצוף של מתווך זה שייפלט לי משהו כמו "בוא'נה, הנה ההוא שעשה עליי חודש שכירות על רבע שעה עבודה".
אם אני אהיה חייב להמר על זה, נראה לי שהסיפור הזה של הפרצופים על מודעות פשוט עשה לכאן עלייה מארצות הברית. כמו שיודע כל מי שאי פעם נסע ברחבי אמריקה - או ראה את העונה הראשונה של "סמוך על סול" - בארצם של האמיצים זה מקובל מאוד אפילו עבור עורכי דין לשים את הפרצוף שלהם על מודעות פרסומת. תודה לאל, עדיין לא ייבאנו לכאן את הטמטום הנוסף של שוק הדיור האמריקני: הקטע הזה של להוסיף את הכיתוב SOLD לשלטים של דירות שבדיוק נמכרו בהצלחה. כאילו, לא היה יותר הגיוני פשוט להוריד את השלט של For Sale?
מתי בדיוק זה קרה שבובות ראווה בחנויות בגדים נהיו כאלה שריריות?
אני לא צוחק, נו. לאחרונה שמתי לב שהבובות האלה באמצע החנות – שממחישות לנו איך הבגדים האלה בחיים, אבל בחיים, לא ייראו ככה גם עלינו – הפכו ממש שריריות. כאילו זה לא מספיק שהחולצה הזאת של אדידס יושבת עליו כאילו נתפרה בדיוק למידותיו אחרי שת"פ של עשרה מעצבי על, עכשיו אני גם צריך לבהות בשרירי התאומים של הבחור, ולתהות איך זה קרה למרות שהוא לא עלה מדרגה אחת בחייו.
אני יודע שבשנים האחרונות יש דיבור הולך וגובר על הסיפור הזה של אידיאל היופי. שחוץ מהבובות הבנאליות אפשר למצוא לפעמים בחנויות בגדים – או.קיי, ממש-ממש לפעמים – גם בובות שלא נראות כמו פרסומת ל-BMI, אבל נראה לי שהגיע הזמן להעלות את הסיפור הזה רמה אחת למעלה.
לצורך העניין, כשאני קונה מכנסי ספורט, זה לא בהכרח אומר שאני עושה ספורט. זה אומר שחם לי בקיץ הישראלי ואני רוצה אוורור לרגליים, אז מראש אין טעם לנסות לפתות אותי עם בובה אתלטית בתנוחת זינוק ל-400 מטר משוכות. אם רוצים שאני באמת אשתכנע שאלו המכנסיים בשבילי, פשוט תושיבו אותה על ספה עם שקית בייגלה שטוחים ביד אחת ושלט רחוק ביד השנייה. אפשר גם לשים מולה מסך עם נטפליקס, אבל באמת שלא חובה.
לאן עוד נידרדר כחברה אם נמשיך לאפשר לאנשים להקליט הודעות קוליות בוואטסאפ של מעל 20 שניות?
קיבינימט, הרי הטכנולוגיה כבר קיימת. ממש כפי שיצרניות רכב המציאו את המנתק האוטומטי כשמגיעים למהירות הבלתי סבירה של 250 קמ"ש, אין שום סיבה שלא יהיה מנתק אוטומטי להודעות שהגיעו לאורך הבלתי סביר של יותר מחצי דקה. הרי בטוח שאפשר להגביל את השדרנים מטעם עצמם האלה, ולחנך אותם לסיים את ההרצאות שלהם תוך שני משפטים מקסימום. לא יכול להיות שאני אשקיע בטקסטים, אקפיד על תחביר ועל פסיקים ונקודות, ואיזה הורה בקבוצה של הורי כיתה ד' יחליט שהוא מצ'פר את כולנו בפודקאסט של שתי דקות וחצי. בחיאת, טוב שלא ביקשת לצאת באמצע למבזק תנועה וכמה חסויות. בסוף, חברים, זה רק בידיים שלנו. כלומר באצבעות. פשוט לא לוחצים Play. ביחד ננצח.
פורסם לראשונה: 07:43, 07.09.22
