למה אנחנו ממשיכים להעמיד פנים כאילו זה סבבה שכולם עכשיו לובשים בגדים של חדר כושר סתם ככה ביומיום?
זאת אומרת, כולם חוץ ממני. אני עדיין לובש חולצות ומכנסיים קצרים, אבל מהסוג שלובשים אחרי שיוצאים מהמקלחת בקיץ, לא מהסוג שלובשים כשאתה הולך לשבת בבית קפה בקיץ. לא, כי האנשים שאני מדבר עליהם (כאמור, כולם פחות או יותר) אשכרה הצליחו לנרמל את הקטע של בגדי ספורט כלבוש סטנדרטי, וזה פשוט הפך בלתי נסבל.
אין-ספור גברים מסביבי יוצאים מהבית עם מכנסי ניילון קצרצרים כאילו מינימום מתוכננת להם בהמשך היום ריצת 10,000 מטר משוכות + גופייה מנדפת זיעה, שכמובן עומדת במשימה שלה, כי ממה יש פה להזיע אם כל מה שאתה עושה עם הגופייה זה לעמוד בתור של ה-AM:PM.
הביזיון הזה נמשך גם בגזרת הנשים. חייזר שהיה נוחת ליד קבוצת האימהות שמחכות מחוץ לכל גן ילדים בשכונה שלי היה בטוח שהגיע לכפר האולימפי, או לפחות לאאוטלט של אדידס. התלבושת האחידה כוללת טייטס בשלל צבעים, נעלי ריצה ואיזו חזיית ריצה. ריצה ממש, אם תהיתם, בדרך כלל לא מתבצעת שם. עכשיו, הצצה בטבלת המדליות של ישראל מאז שהתחלנו לשלוח אנשים לאולימפיאדה מלמדת שאין פה באמת מסורת של אתלטיקה שיכולה להסביר את הקטע הזה. גם התירוץ של נוחות לא תופס פה, כי אף אחד לא ישכנע אותי שנעליים מספוג מוקצף ב-800 שקל זה יותר נוח מכפכפים, או שטייטס צמודים מספיק כדי להדליק לך את האפנדציט זה יותר נוח מסתם מכנסיים רגילים.
נכון, תמיד יכול להיות שכל האנשים האלה מסביבי שנראים כמו וונאבי בובות ראווה של רשת מגה ספורט הם במקרה גם מאמני כושר, ובמקרה נפלתי עליהם כשיצאו לכמה דקות הפוגה בין סשן קרוספיט אחד למשנהו, אבל גם זה הסבר קצת מפוקפק. לפיכך, הדבר היחיד שמתקבל על הדעת הוא שכולם פשוט עושים את זה כדי לגרום לי לנקיפות מצפון בנוגע לשגרת הכושר הגופני שלי. או יותר נכון, בנוגע להיעדרה.
אם עד היום יכולתי פשוט לנחור בבוז למראה אנשים בגילי שפגשתי בכניסה לקאנטרי קלאב כשהם בדרכם לחדר הכושר ואני בדרכי לקנות בורקיטס במזנון שליד הבריכה, הרי שהיום אני ממש צריך להתאמץ כדי שלא לפגוש את הנודניקים האלה במרחב הציבורי, וכבר הספקתם להבין בפסקאות האחרונות כמה אני נגד התאמצויות. מצד שני, אני גם לא בטוח שאוכל לעמוד בפרץ הזה לאורך זמן. אני חושש שבקיעים ראשונים כבר מתחילים להתגלות בחומת העצלנות שבניתי לאורך השנים, ואולי-אולי אצטרך לעשות כמה ויתורים. לא משהו מרחיק לכת מדי. נגיד, להוריד לטלפון אפליקציה לספירת צעדים או משהו כזה.
מתי בדיוק המכונית שלי ואני הפכנו לאויבי הציבור מספר אחת?
אני לא יודע אם יצא לכם להתנייד לאחרונה בחניון הגדול בעולם המוכר יותר בשמו "גוש דן", אבל אם כן, אתם בטח יודעים שהמחוג של הספידומטר במכונית שלכם הוא כבר פיצ'ר מיותר. אף אחד לא הצליח בשנתיים האחרונות להאיץ מעבר ל-22 קמ"ש איפשהו בתל אביב או בסביבותיה, ואני מתחיל לחשוב שזה די מכוון. מה שהתחיל לפני כמה שנים עם סלילת שבילי אופניים בכל מקום, כדי שיהיה לשליחים על האופניים החשמליים ממה להתעלם כשהם נוסעים בסבבה שלהם על המדרכה, עלה כמה מדרגות: כיום נהג של מכונית פרטית צריך להסתפק באיזה 40 סנטימטר של אספלט, שנותרו אחרי שחלק אחד מהכביש הופקע לטובת נתיב תחבורה ציבורית, נתיב נוסף הושבת לטובת הרעיון הערטילאי של הרכבת הקלה, ועוד שני מטרים מכל צד מוקדשים לטובת הבולען שבדרך. התוצאה היא חתיכת כביש שיכולה להכיל בקושי סקייטבורד, וגם זה בתנאי שמדובר באחד הסקייטבורדים הצרים האלה.
אם עד עכשיו זה נשמע כאילו אני רק רוצה להתלונן על זה שהרשויות פה מתעללות בנהגי ישראל, אז תדעו שאתם גם צודקים וגם טועים: צודקים כי אני באמת רוצה להתלונן על זה, ותודה לאל על מגזין הגברים הפופולרי הזה שנתן לי את הבמה; וטועים כי אני רוצה להתלונן בעיקר על משהו אחר. אני רוצה להתלונן על זה שכבר לא מרשים לי להתלונן על זה בשום מקום אחר.
ממש לא מזמן צייצתי בטוויטר שלי על זה שכל נסיעה של שלושה קילומטר בתל אביב נמשכת כמו טיסה בין שלושה אזורי זמן, ומיד קיבלתי טריליון תגובות ממשיחי תחבורה ציבורית למיניהם שקראו לי אגואיסט, מזהם אוויר והסיבה מספר אחת למשבר האקלים הנוכחי. מתברר שזה כבר ממש לא לעניין מצידי להמשיך להסתמך על כלי התחבורה היחיד שמסוגל להכיל אותי ואת משפחתי בו-זמנית. מבחינתם כבר מזמן הייתי אמור לשים את מבטחי בתחבורה הציבורית המפותחת כל כך שיש לגוש דן להציע, ולהשליך את הסטיישן החבוטה שלי לפח המחזור של ההיסטוריה (כדי שיהיה אפשר להכין ממנה קשית רב-פעמית או משהו).
אתה רוצה לשנע את הבת שלך לצופים? ישראל 2022 מצפה ממני לעשות את זה באוטובוס שלוח הזמנים שלו גמיש יותר מנערת גומי בקרקס. אתה רוצה להגיע בבוקר לעבודה? שילוב מנצח של מונית + קורקינט + סירת מפרש + רכבת פרברית ייקח אותך בזמן שיא של שעתיים ורבע מגבעתיים להרצליה, וגם זה רק אם נמנעת משעות העומס שהן 07:00 עד 06:40 למחרת. אתה והאישה רציתם לפרגן לילדים איזה טיול בחול המועד? נסה להתארגן מבעוד מועד על צפלין להשכרה או משהו, כי אחרת המקומות היחידים שתצאו אליהם מהאוטו באופן משפחתי ומגבש יהיו תחנות הנוחות של פז וסונול.
כי למשיחי התחבורה הציבורית בארץ אין כוח לעובדות. זה שאין פה שום פתרון חצי סביר למשפחה עם יותר מילד אחד ואוגר סיבירי זו לא בעיה שלהם. אתה והמכונית שלך צריכים להישאר בחניה של הבניין ולצאת משם, אולי, רק במקרי חירום סטייל ירידת מים של יולדת וכדומה. בדמיונם הם רואים כוכב לכת אוטופי עם מציאות תחבורתית מדהימה, שבו הכול מתנהל תוך זרימה הרמונית. פה ושם איזה מיניבוס מעופף עוצר לתדלוק של אבקת פיות ומיד ממשיך במסלול המיוחד שלו, אולי איזו טרמפולינה עצומה שמקפיצה את הילדים של כולנו לחוגים אחר הצהריים, וזהו. כל השאר הולכים ברגל או משוגרים ממקום למקום כמו ההולוגרמה שהם.
בפועל, אין שום דרך להחזיק משפחה בישראל מבלי להחזיק גם משפחתית עם מאובנים של במבה בין החריצים של הכסאות. אין שום סיכוי לנהל שגרת חיים שבה בני הבית עושים עוד משהו חוץ מלשבת בסלון תוך הסתמכות על תחבורה ציבורית מבולבלת, לא יעילה וכאוטית כמו זאת שאיתה מתמודדים אזרחי ישראל. אז בחיאת, לפחות תנו לבנאדם להתלונן!
האם מתישהו אני אפסיק ליהנות מלזרוע דיסאינפורמציה דבילית בקרב הילדים התמימים שלי?
מקובל לחשוב שאנחנו חיים בעידן שבו לכולנו יש גישה בלתי נגמרת למידע זמין, אמין ומהיר - שזאת דרך מרשימה יותר להגיד "תבדוק שנייה בגוגל נו". העניין הוא שאני שואב הנאה בלתי מוסברת מלחרטט לילדים שלי כל מיני דברים שכביכול קרו בעבר, ואני יודע שהם פשוט יהיו עצלנים מדי בשביל לבדוק. תוסיפו לזה את העובדה שהם מראש מניחים שאבא שלהם נורא מבוגר, אז אולי הטמטומים שהוא מספר עליהם באמת קרו במציאות, כי לכו תדעו כמה מטורללת הייתה התקופה הניאוליתית שבמהלכה הוא נולד והתבגר.
להלן רשימה של שקרים בוטים שהחדרתי למוחם הצעיר רק לאחרונה, ושאני לפעמים מצחקק לעצמי סתם ככה כשאני מדמיין אותם מספרים על זה לחבר בכיתה בקול בוטח, ואף מוסיפים את הגושפנקה "זה נכון, אבא שלי אמר לי":
"כשהייתי ילד העיר אילת לא היתה קיימת. בנו אותה רק לפני איזה עשרים שנה, פשוט כדי שיהיה לאנשים שנוסעים לסיני איפה לעצור בשביל לתדלק או לנשנש משהו". אני מניח שהשקר הזה יוכל לשבת אצלם בשקט עוד כמה שנים, או לפחות עד שאמא שלי תיזכר בפעם ההיא שכמעט נחנקתי וטבעתי בגיל עשר כי רציתי לשנרקל באיזה חוף עם אלמוגים, ותספר על זה לנכדים.
"אסור להדליק את האור הפנימי של האוטו (נו, זה שבתקרה) ליותר מעשר שניות, כי שוטר יכול לתת לך קנס על זה". אני יודע שהסיפור הזה יכול לפגוע בילדים ברגע שהם ייגשו לעשות תיאוריה בעוד כמה שנים, אבל אחרי שפעמיים הייתי צריך להתניע עם כבלים בגלל שהם הדליקו את האור הזה ושכחו לכבות, אין לי בעיה שייכשלו ספציפית בשאלה הזאת במבחן.
"ארנונה נקראת ככה כי לבן אדם שהמציא את המס הזה קראו ארנון, אבל הוא לא רצה שיחשבו שהוא עף על עצמו אז הוא שינה את זה קצת לארנונה". מצד אחד, הגדול שלי כבר לא ממש אוכל את הסיפור הזה. מצד שני, הבת שלי חושבת שזה יהיה מגניב מאוד אם אנשים יצטרכו פעם לשלם מס דניאלה.
"בשנות ה-80 כל הצמרת העולמית של שחקני הפינג-פונג הייתה מורכבת רק מישראלים, כי בתקופה ההיא לכולם היה שולחן פינג-פונג במקלט של הבניין וכל הילדים הצטיינו בזה". זהו, אין לי סיבה טובה לשקר הזה, אני סתם נהנה ממנו בלי סיבה.
"אסור לבלוע מסטיקים כי יגדל לך בבטן עץ מסטיקים". היי, זה עבד עליי לפחות עד איזה גיל 22.
פורסם לראשונה: 13:15, 23.11.22
