בשנים האחרונות מתנהל ויכוח בין מנהלי השקעות לגבי שתי גישות השקעה שונות. הגישה הראשונה הינה הגישה האקטיבית, בשיטת ניהול זו מנהל ההשקעות באמצעות אנליזה או אינטואיציה, בוחר מספר מניות מתוך כלל המניות בבורסה או מתוך מדד מסוים, וכך הוא מנסה להשיג תשואה אשר תהיה גבוהה יותר מתשואת המדד עצמו. אם ניקח לדוגמא את מדד תל-אביב 125 המכיל את 125 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה, אז מנהל ההשקעות האקטיבי יבחר 15-25 מניות, אשר לדעתו הן בעלות פוטנציאל להניב תשואה אשר תעלה על התשואה הממוצעת של כלל מניות המדד.
לעומתו, המנהל הדוגל בשיטת הניהול הפאסיבי, לא יתאמץ לבחור חלק מהמניות, אולי מתוך אמונה כי לאורך זמן לא באמת ניתן לדעת איזו מניה עדיפה על אחרת, ופשוט יקנה את כל מניות המדד יחד. הוא אפילו לא צריך לרכוש בנפרד כל מניה ומניה, ניתן לבצע זאת בקלות על ידי רכישת קרן מחקה, אשר מכילה כבר את המניות, ולכן היא מחקה בדיוק את התשואה המתקבלת מכל 125 המניות המרכיבות אותה.
אבל מה קורה אם אחת המניות מתוך המדד כבר לא כדאית להשקעה?
מאחר וישנו קשר בין שווי השוק של המניה וביצועיה העסקיים, אחת לחצי שנה נערך עדכון למדד, והמניות אשר ירדו בשווין מוחלפות במניות אשר לא נכללו קודם במדד, אך שווין עלה מעבר לשווי של המניות בתחתית המדד, טרם העדכון. בדרך זו, אנו מקבלים מדד איכותי אשר באמצעות מנגנון העדכון הפנימי ומבלי שנדרש מאיתנו לבצע דבר, יכיל תמיד את המניות בעלות שווי השוק הגבוהה ביותר בכל תקופת זמן.
אם זה כל כך טוב, מדוע צריך ניהול אקטיבי?
הניהול האקטיבי מתבסס על פרמטרים שונים, כשהפרמטר של שווי שוק לא בהכרח הבולט שבהם. מנהל ההשקעות האקטיבי נפגש עם הנהלת החברה, בודק את המתחרים, בודק את הפוטנציאל הכללי של הענף, ובודק פרמטרים נוספים של רווחיות ובעיקר את הפוטנציאל העתידי שלא תמיד משתקף במחיר המניה או בשוויה הנוכחי. כלומר, הוא בונה על אפסייד בפעילות העסקית שיוביל לעליה במחיר המניה או המניות, אף מעבר לתשואת המדד עצמו, אשר יכול להכיל בתורו גם חברות הפסדיות או חברות ענק שאינן צומחות בקצב מהיר.
בטבלה הבאה נסכם את ההבדלים העיקריים בין הגישות:
בסקירה זו ראינו את ההבדלים העיקריים בין שתי הגישות, אציין כי בשנים האחרונות ניכרת עדיפות להשקעה פאסיבית באמצעות מדדים, ככל הנראה מתוך הבנה כי מנהל השקעות אקטיבי יתקשה "לנצח" את המדד לאורך זמן, במיוחד אם ניקח בחשבון את עלויות דמי הניהול, את עלויות של פעולות המסחר, ואף את השיקול האנושי בבחירה עצמה.
אם נצא מתוך נקודת הנחה כי השקעה באמצעות קרנות מחקות עדיפה למרבית המשקיעים, כיצד בעצם היא מתבצעת בפועל? הדרך הפשוטה ביותר להשקיע הנה באמצעות קרנות מחקות אשר נסחרות בבורסה ברמה יומית. לאחר שנבחר את המדד הרצוי להשקעה, נילחץ על שם הקרן ונעתיק את מספרה לחשבון המסחר שלנו.
אם נבחן את הרשימה, נגלה מספר גדול מאוד של מדדים ותתי מדדים שונים, שלכל אחד מהם משויכת קרן ולעיתים אף מספר קרנות של יצרנים שונים. לאחר שנבחר את המדד הרצוי למעקב, כדאי לבחור את היצרן עם דמי הניהול הנמוכים ביותר, מאחר והתשואות של כלל היצרנים יהיו (בהגדרה) זהות למדד. חברת "ואנגארד" למשל, אשר בשנת 1975 הייתה הראשונה להקים קרן מחקה על מדד המניות האמריקאי, גובה עמלה שנתית מזערית בסך 0.03% בלבד על ניהול קרן VTI הכוללת בתוכה את כלל המניות בארה"ב.
לאחר שבחרנו את המדד הרלוונטי עבורנו, (מניות בישראל או בארה"ב, אגרות חוב קונצרניות או ממשלתיות), מה עוד נותר לנו לעשות? למעשה, לא הרבה. רכישת קרן מחקה הנה השקעה שלא דורשת תפעול שוטף, ומכאן שמה השקעה פאסיבית. זאת, בניגוד לקרן אקטיבית שבה מנהל ההשקעות משנה את הרכב התיק לעיתים תכופות. בקישור הזה תוכלו להרכיב תיק פאסיבי, לפי רמת הסיכון והחלוקה הגיאוגרפית שמתאימה לכם.
אבל מה קורה אם השקענו במדד מסוים, נניח מדד המכיל את מניות הטכנולוגיה בארה"ב (נאסד"ק) ואנו חוששים כי הוא עתיד לרדת? במקרה שכזה אציין כי הניסיון לתזמן את השוק נועד מראש לכישלון. קשה מאוד לדעת אם מדד מניות מסוים יניב תשואה עודפת על מדד מניות אחר, בדיוק באותה מידה שבניהול אקטיבי קשה לדעת אילו מניות מתוך המדד יניבו תשואה עודפת לאורך זמן על פני המדד עצמו. כך שבמרבית המקרים מומלץ להתעלם ההרגשה הפנימית שלנו ופשוט לסמוך על "המדד" שבאמצעות העדכונים החצי שנתיים ייצר לנו הרכב אופטימאלי של תיק השקעות. יחד עם זאת, אני מאמין כי ניתן לייצר ערך מוסף על ידי שינויים שנבצע מידי מספר חודשים או אפילו שנים. לשיטה זו אני קורא ניהול פאסיבי סלקטיבי. ניהול שכזה מבוסס כמובן על השיטה הפאסיבית, אך הוא מוסיף לה רובד ניהול י נוסף, על ידי כך שהוא בעצם לוקח את היתרונות של הניהול האקטיבי ומשלבם באסטרטגיה.
ניקח לדוגמא את התנהגות מדד מניות הנאסד"ק האמריקאי לעומת מדד ת"א 125 בישראל. כפי שניתן לראות בגרף, מתחילת השנה המדד האמריקאי עלה ב-36%, בעוד זה הישראלי משתרך הרחק מאחור, עם תשואה מינורית של 2% בלבד:
2 צפייה בגלריה
טבלת השוואה בין מדד מניות הנאסד"ק האמריקאי לעומת מדד ת"א 125 בישראל
(אילן רוזנברג באמצעות google )
לא מן הנמנע שמשקיע פאסיבי ישראלי אשר כל החלק המנייתי שלו הושקע בקרן מחקה על מדד הנאסד"ק (QQQ), יבחר להעביר את השקעתו או חלקה למדד הישראלי, זאת כמובן רק אם יצא מתוך נקודת הנחה שהפער בין המדדים עתיד להיסגר. כך, למרות שבשני המקרים (ישראל או ארה"ב) ההשקעה פאסיבית, נכנס לתמונה גם היבט אקטיבי המבוסס על התפתחות טכנולוגית (למשל בינה מלאכותית A.I.) או כפי שראינו בדוגמא, פער בין מדינות, אשר מאפשר לטעמי ניהול נכון יותר של החשיפה. כלי נוסף המאפשר אקטיביות מסוימת בניהול הפאסיבי נקרא "איזון מחדש" (Rebalance), עליו נרחיב בסקירה הבאה.
אילן רוזנברג הינו מנכ"ל "ארביטראז׳ פמילי אופיס" המתמחה בניהול הון ללקוחות כשירים וכן שותף מנהל בקרן הגידור "ארביטראז׳ ואליו". ניתן לעקוב אחריו בטוויטר ilanrose@ האמור אינו מהווה המלצת השקעה או ייעוץ לביצוע פעולות בשוק ההון.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
פורסם לראשונה: 12:12, 20.07.23
