הריבית במשק וברחבי העולם נמצאת ברמתה הגבוה מזה שני עשורים. בקרוב יצטרך בנק ישראל והבנקים המרכזיים העיקריים לקבל החלטה לגבי התוואי המתאים לשנת 2024, ייתכן שזהו הזמן לחשוב מחוץ לקופסה.
מקובל לחשוב שהעלאת ריבית לרמה גבוהה היא כלי אפקטיבי לבלימת אינפלציה, זוהי הדעה הרווחת כיום בין כלכלנים ובנקים מרכזיים בעולם. אולם, ראינו לאחרונה את הנזק האיום שקונספציה שגויה עלולה לגרום, לכן זה הזמן לצעוק: "המלך הוא ערום". ריבית גבוהה גורמת נזק כבד לכלכלה ולחברה ולא ברור כלל שהיא עוזרת בהורדת האינפלציה ואולי אף מגדילה אותה.
ההיגיון הקונבנציונלי גורס כי ריבית גבוהה תוביל את המשק למיתון, תוריד ביקושים וכך המחירים יעלו באופן מתון. אולם, מחירים נקבעים על פי שני צדדים למטבע – ביקוש והיצע. ריבית גבוהה מגדילה את עלות הייצור ובזאת דוחפת את המחירים כלפי מעלה. עלות המימון היא מרכיב משמעותי בכל מפעל יצרני ובמיוחד במשק הישראלי בו הנדל"ן הוא חלק מרכזי בכלכלה וזמן ההמתנה להיתרים ממושך. קל להבין כי ריבית גבוהה מייקרת את עלות הייזום של דירות ולקבלן אין ברירה אלא לגלגל תוספת עלות זו על הרוכשים. בקבוצת עזריאלי למשל, הוצאות המימון בתשעת החודשים הראשונים של 2023 היו 818 מש"ח שהם 37% מהכנסות שוטפות של 2,221 מש"ח. ברור שעזריאלי ושאר החברות במשק לא יספגו עלויות אלה, אלא יעמיסו אותן על לקוחות בדמות שכירות ומחירים גבוהים יותר גם אם הביקוש ממותן במידת מה.
הגישה המוניטאריסטית, אשר הכלכלן מילטון פרידמן הוא אביה הרוחני, דוגלת בגישה האומרת כי רמת המחירים נקבעת ע"י כמות הכסף לעומת כמות המוצרים, ולא ע"י הריבית. תשלום ריבית גבוהה אשר לא ממומן מהתקציב, אלא מהווה הדפסת כסף ע"י בנק ישראל, מגדילים את כמות הכסף ובעצם מלבים את האינפלציה בטווח הארוך.
ומה עם נתונים אמפיריים? במדעי החברה לא ניתן לעשות ניסוי סגור עם קבוצת ביקורת ולהחזיק נתונים אחרים ללא שינוי כמו שניתן בתחומי מחקר אחרים, כמו בתחום התרופות. לכן צריך להסתמך בעיקר על לוגיקה.
ניתן גם לערער על הקביעה כי אנחנו חווים אינפלציה, שהיא עליית מחירים מתמשכת. עליית מחירים חד-פעמית אשר נגרמת ע"י גורמים בעלי אופי נקודתי כמו צווארי הבקבוק של הקורונה והמלחמה באוקראינה ובישראל לא תואמים את ההגדרה של אינפלציה ופרקטית ניתן פשוט לחכות שיעברו. עכשיו כשאוניות מהמזרח יצטרכו להקיף את אפריקה בגלל האיום של החותים תגרם עליית מחירים, אבל יש לקוות כי זה אינו מצב מתמשך אשר צריך להילחם בו עם כלי הריבית. ניתן גם לטעון כי אינפלציה מתונה אינה מזיקה במיוחד, אבל זה כבר נושא למאמר אחר. ייתכן והפחד מהיפר-אינפלציה כפי שהיה בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת עדין מעיק עלינו, אבל היא נגרמה מהדפסת כסף ולא מריבית נמוכה.
עכשיו בואו נשקול רגע את הנזק הקולוסאלי אשר נגרם בזריקת המשק למיתון. ניתן את הדעת על האפקט הרגרסיבי של ריבית גבוהה: לקחת כסף מאנשים קשי יום עם מינוס בעו"ש ובעלי משכנתאות ולתת אותו במתנה לבעלי ההון ולבנקים. עלות מימון החוב של המדינה קופצת וחישבו על איך בעיות התקציב היו נפתרות אילו תשלומי הריבית האסטרונומיים היו מופנים ליעד מועיל יותר.
בימי הביניים האמינו שלהקיז דם מרפא, וכאשר לא עזר – הקיזו עוד דם. כך עם העלאות הריבית. העלאת ריבית לא בלמה את האינפלציה, אז בנקים מרכזיים העלו אותה עוד ועוד.
ניתן גם להסתמך על חוכמת ההמונים של שוק ההון. כל רמז לירידת ריבית מתקבל בחיוב והמניות קופצות וכן להפך. באופן אירוני נתוני מאקרו חלשים לעיתים מתקבלים בחיוב כי חושבים שזה ישפיע לכיוון של הורדה על מקבלי ההחלטות. כלומר התועלת בריבית נמוכה יותר עולה על הנזק של כלכלה חלשה. עם כל הכבוד לפרופסורים לכלכלה, ייתכן ושוק ההון יודע יותר.
לסיכום, ההשפעה של ריבית גבוהה על אינפלציה לא ברורה וייתכן שהיא אף מלבה אותה. מאידך, הנזק לכלכלה, בחלוקת העושר ובנטל על קופת המדינה הוא עצום. בשורה התחתונה, על בנק ישראל להוריד את הריבית ומהר. אם לא נעים לו להודות בטעות, אפשר להגיד שזו התרומה שלו למאמץ המלחמתי.
איתן עציוני הוא מנכ"ל עציוני ניהול תיקי ההשקעות.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
