בימים של אי-ודאות גיאופוליטית, שווקים פיננסיים נוטים להיות תנודתיים. כך גם בשוק המקומי שלנו, שבימים שלאחר המתקפה הנפשעת בבוקר שמחת תורה רשם ירידה בהיקף מצטבר של כ-14%. בחודשים שלאחר כן, ולמרות התמשכות הלחימה, שינה השוק באופן מהיר מגמה ועלה 22% עד לרמות מחירים הגבוהות אפילו מהמצב שלפני הלחימה.
מתחת לפני השטח – שינוי בתמהיל המשקיעים
אם מסתכלים לעומק על הזרמים התת-קרקעיים המשפיעים על המחירים של שוק ההון, לפחות לטווח הקצר מצטיירת לה תמונת מצב מעניינת. כפי שאמר ספי זינגר, המנהל החדש (והמוערך) של הרשות לניירות ערך – משקיעים זרים משכו כ-34 מיליארד (!) שקלים מהבורסה הישראלים מפרוץ המלחמה.
חשוב לציין שרוב הסכום האמור, כ-20 מיליארד שקלים, נמשך מהחוב של מדינת ישראל (מק"מ + אג"ח ממשלתי). אך היתרה שנמשכה ממניות ואג"ח קונצרני, למרות ההיקף הכה משמעותי שלה, לא גרמה נכון לכתיבת שורות אלו לירידות משמעותיות. הסיבה: מוסדיים ישראלים הסיטו השקעות מחו"ל אל ישראל, ובכך הצליחו לייצב את המצב של הבורסה המקומית.
יצוין כי ההחלטה אינה כמובן רק רגשית, ואם שופטים לפי מכפילי רווח של המדדים המובילים – מכפיל הרווח של המדדים בישראל משמעותית זול יותר מאשר המקבילות האמריקאיות, כפועל יוצא של הסיכונים הגיאו-פוליטיים למיניהם.
אבל למרות העלייה במדדים, אסור להתבלבל – זה אינו מצב רצוי. משק בריא הוא משק שנסמך גם על השקעות זרות, בין באג"ח בין במניות – מה שהופך את מאזן התשלומים ברמת המאקרו לבריא יותר.
הפתרון - ייעול המגזר הציבורי, הפרטת חברות ממשלתיות, פישוט הרגולציה
נראה כי מאז תחילת פעילות הממשלה הנוכחית, למעט תהליך הפרטת דואר ישראל שתוכנן כבר הרבה לפני המלחמה והבשיל כעת, נעצרה כמעט לחלוטין הפעילות של הממשלה בכל הנוגע לפתיחת התחרות במשק ועידוד הצמיחה. נדמה כי הממשלה מדי פעם מוצאת מונופול מדומיין או איזו רשת קמעונאית שבקושי עושה שולי רווח של 2% על ההכנסות – ומכלה בו את זעמה. התנהגות המזכירה ילד כועס.
הפתרון להמשך היציבות של שוק ההון המקומי צריך להגיע לא מפתרונות במקרים נקודתיים אלא להתבסס על שלוש רגליים. הראשונה, הפרטה נרחבת של החברות הממשלתיות, כפי שפרט חברי רותם גנץ במאמרו. השנייה, ייעול המגזר הציבורי. על הממשלה להכריז על יעד של קיצוץ ב-20% בעובדי המגזר הציבורי (למעט למורים, שוטרים, כבאים וכו') בתוך כ-10 שנים, בחישוב הגידול באוכלוסיה מדובר בקיצוץ ריאלי משמעותי יותר. אם נהיה פרקטיים, פיטורים של אנשים עם קביעות סביר שיובילו לעתירות לבג"ץ ולשביתות, ועל כן גישה ישימה יותר היא "סגירת השאלטר" על גיוסים חדשים.
השלישית - פישוט הרגולציה. מדינת ישראל צריכה להחליט מי הן המדינות והחברות שהיא רוצה לקיים איתן מסחר ולעשות בנצ'מרק. באם הבנצ'מרק שלנו הוא מדינות אפריקה למיניהן וחברות קומוניסטיות - אנחנו בכיוון טוב! אך אם אנחנו רוצים להשוות את עצמנו לרגולציה שתעודד תאגידים מערביים, יש לקצץ בה ולפשט אותה: לקבוע שהייבוא יהיה לפי רגולציה אירופאית, לפשט את תהליך פתיחת תיק במס הכנסה ומע"מ ולעשותו באופן דיגיטלי, לבטל את הדרישות הערטילאיות של רישיון עסק, להוריד בעשרות אחוזים את דרישות הממון להקמת חברת ביטוח או בנק ולהוריד את מס רווחי הון שעומד על 25% לאחר שכבר שילמנו על הכסף הזה מס נכבד מיגיעה אישית.
השוק הישראלי (עדיין) חזק, האוכלוסייה משכילה, מסתמן שגם את המערכה הנוכחית בעזרת ה' נשרוד. אבל חשוב לא להוריד עיניים מהכלכלה.
גלעד מנדל הינו חוקר ניירות ערך, יועץ לחברות בורסאיות ומוביל בתחום האנליזה החשבונאית בעבור קרנות אופורטוניסטיות. בעבר ניהל תיקי נוסטרו בהיקף מיליארדי שקלים והינו המנהל של קהילת המשקיעים השקעבורסה.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
