"אם הדמות הראשית בסיפור היא אישה – תדאגי שהיא תתחתן בסוף". זה מה שאומר בעל הוצאת הספרים לג'ו, הסופרת המרדנית מ"נשים קטנות", שחולמת להתפרנס מכתיבה ומבינה שבעולם שלנו, סוף טוב חייב להסתיים בחתונה. אבל האם גם בשנת 2020 נשים חייבות למצוא גבר כדי שהעולם שלהן יהיה מושלם?
"זה הכול תלוי בתרבות שבה אנחנו חיים. בעולם המערבי כיום באמת פחות מלחיצים את הנשים להתחתן, אבל בעולם המתפתח זה מאוד נפוץ", אומר ד"ר אבידן מילבסקי, חוקר ומרצה בכיר במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל. "אנחנו רואים שזה משתנה בעולם המערבי כי גיל הנישואים רק הולך ועולה. פעם זה היה 25, כיום הגיל הממוצע לנישואים הוא בין 27 ל-30", מסביר מילבסקי. הוא גם מדגיש שזה מה שגורם לנשים לקחת את הזמן ולחפש אהבת אמת. האומנם?
אילנה (שם בדוי), בת 40 מיישוב בדרום הארץ, היא כל מה שחשבתם שכנראה לא קיים בעולם החדש. במשך שנים היא עבדה בתעשיית המין: "עשיתי זאת מעל עשר שנים", היא מודה. "היה לי מאוד קשה אבל זה עזר לי להחזיק דירה משלי, לשלם חשבונות ואפילו לחסוך ללימודים". אילנה טוענת כי רק הנישואים לבעלה והעבודה שלו עזרו לה להתייצב ולהסתדר מבחינה כלכלית. "הייתי חייבת למצוא מישהו שאני יודעת שאני יכולה לסמוך על הפרנסה שלו כדי שלא אוכל לחזור לעבוד בזה".
כששואלים אותה על אהבת אמת ועל ההיכרות בינה לבעלה, היא מיד מטילה בכך ספק. "מה זה 'אהבת אמת'? זו מילה גדולה. משהו בי כנראה קצת השתנה במעבר לתוך הטייטל של משפחה וההקשר הזה. אני חושבת שבחיים שלי ממש נאלצתי להגיע לחתונה, וזה היה אצלי כורח המציאות - או שאני נשארת לעבוד בתעשיית המין, או שאני מוצאת מישהו שיוציא איתי מזה ויקים איתי משפחה. למזלי, יצאתי מזה".
"נשים קטנות", כזכור, מתרחש במסצ'וסטס של מלחמת האזרחים ואחריה, ועוקב אחר ארבע בנותיה של משפחת מארץ', שלכל אחת מהן אופי שונה וחלומות אחרים: מרגרט (אמה ווטסון), הבכורה והראשונה שהופכת לאשת איש; ג'ו (סירשה רונאן), הטום-בוי המרדנית, השולחת ידה בכתיבה וחולמת על קריירה ספרותית; בת' (אלייזה סקנלן), הנשמה הטובה במשפחה; ואיימי (פלורנס פיו), בת הזקונים, שלה יש שאיפות להתפרסם כציירת הדגולה בעולם.
יותר מ-150 שנה עברו מאז שהספר יצא, ועדיין הנושאים שהועלו בו ממשיכים להיות רלוונטיים כאילו דבר לא השתנה. "איש לא מפלס את דרכו בעולם, בטח לא נשים. תצטרכו נישואים טובים", אומרת הדודה הרווקה הנרגנת והעשירה, שמזכירה לכל בנות המשפחה שהן חייבות להתחתן כי רק כך יוכלו לשרוד בעולם. "ג'ו היא מקרה אבוד", אומרת הדודה, מכיוון שג'ו בחרה להיות עצמאית ולא להיתלות באף גבר.
ד"ר מילבסקי מסביר מדוע גם בימינו, נשים רבות עדיין מעדיפות להתחתן. "בדרך כלל, כששואלים גברים למה הם התחתנו, הם בעיקר מתמקדים בפרמטרים חיצוניים ובמראה של בנות הזוג. נשים לעומתם מסתכלות על המעמד החברתי והכלכלי של הגבר".
5 צפייה בגלריה
''הכול תלוי בתרבות שבה אנחנו חיים''. ד"ר אבידן מילבסקי
(צילום: דוברות אוניברסיטת אריאל)
לדבריו, רוב המחקרים טוענים שמדובר בתהליך אבולוציוני. "בישראל אנחנו חיים בשני עולמות, עולם מערבי ומזרחי כאחד. העולם המערבי שבאירופה ובארצות הברית מתאפיין באינדיבידואליות ובהגשמה עצמית, ובמזרח הרחוק, באמריקה הלטינית ואפילו באפריקה יש יותר השפעה של החמולות והמשפחות על אורח החיים שלך".
תהילה (שם בדוי), 33, דתייה מגבעת שמואל, מספרת שהכירה את בן זוגה הנוכחי באפליקציית היכרויות אבל ממש לא חיפשה "אהבת אמת", כהגדרתה. "אני חושבת שחתונה מתוך אהבה זו פריבילגיה של ילדים בני 20, ולא משהו שמתאים כבר לגיל שלי". לדבריה, הרקע הדתי שלה וההשתייכות למגזר הדתי הפעילו עליה לחץ כבד יותר מזה המופעל על בחורה חילונית. "אני בן אדם שהולך בתלם, למרות שעד גיל 30 לא יצאתי לדייטים. תמיד הייתי קצת צינית בנוגע לאהבה, אבל אמרתי לעצמי שלא אשאר לבד בעולם".
למרבה ההפתעה, בן זוגה של תהילה הוא בכלל גבר חילוני. "הרגשתי תמיד שגברים דתיים, יש להם יותר פנטזיה להשיג צעירה בת 20 שתעשה להם מלא ילדים. ההיכרות עם חילונים הייתה הרבה יותר טובה עבורי". למרות זאת, היא לא חושבת שמדובר באהבת חייה: "זו ממש לא אהבה מהסרטים. אין לי פרפרים בבטן. לדעתי, באהבה מהסוג הזה יש הרבה דרמות, היא מאוד חזקה ועוצמתית אבל היא לא יציבה, ובחיים האמיתיים זה לא אמור להיות ככה. זה כמו בקריירה - האם אני מעדיפה להיות מובטלת או לבחור מקום שפחות בא לי עליו? ככה זה בזוגיות. מעדיפה כמעט מאשר כלום".
קרין אהרוניאן רוזמרין, בת 26 מיבנה ונשואה טרייה, חולקת עליה: "אם מרגישים שמתחתנים מתוך פשרה, אני מאמינה שבסוף מרגישים תסכול. אנשים כאלו לא יילחמו על הקשר כאשר יעלו קשיים במהלך השנים, והם יחפשו כל הזמן מה לא בסדר ואולי גם ירגישו שהם היו יכולים להשיג משהו טוב יותר". קרין אומרת שרק אהבת אמיתית גרמה לה להתחתן עם בחיר ליבה, ועל אף שהתחתנה בגיל שנחשב לצעיר, היא מספרת שרוב חברותיה התחתנו לפניה: "הן כבר עם ילדים משלהן, וזה גם מה שציפו ממני, בעוד שאני בתחילת שנות ה-20 לחיי בחרתי לבנות את עצמי, פיתחתי קריירה, עשיתי תארים וקניתי רכב. רציתי להתחתן אחרי שהרגשתי בשלה לזה באמת".
בסרט "נשים קטנות" אומרת איימי: "אני מאמינה שיש לנו הכוח לבחור את מי לאהוב. זה לא משהו שפשוט קורה". נראה שתהילה ואילנה (שמות בדויים) היו מסכימות איתה. אבל לא סינדי יעקובוביץ, רווקה בת 39, שמתגוררת כיום בתל אביב. "גרתי 20 שנה בארצות הברית, וגיליתי שיש בישראל לחץ חברתי מטורף. יכולתי להתפשר כמה וכמה פעמים, יכולתי להיות נשואה כבר קודם, בגיל 26. הציעו לי פעמיים נישואים, ופשוט אמרתי לא".
את לא מפחדת להישאר לבד?
"אני לא מפחדת שאני לא אמצא מישהו. אולי התסריט של חיי קצת דפוק, אולי אני אמורה לעשות ילד לבד - ורק אחר כך אמצא את המיועד לי. אין לי ספק שבסוף אני אמצא מישהו מדהים. מישהו שאני אגיד - וואו, לך חיכיתי כל החיים. אני אף פעם לא רציתי חתונה ענקית ושמלה מהממת, אני חושבת שאתחתן עם מנגל ומוזיקה. כל השאר זה שטויות בעיניי", טוענת יעקבוביץ. "לכל אחד יש המישהו שפשוט מתאים לו. אני לא מחפשת מישהו חתיך, אלא מישהו שישלים אותי".
ד"ר מילבסקי מוסיף כי על אף שמחקרים רבים מראים כי נשים מעוניינות במעמד כלכלי וחברתי יציב אצל בני זוגן, נשים רבות יעדיפו להישאר לבד אם הן לא יהיו מאושרות בנישואים שלהן. "מחקרים שמשווים בין גברים נשואים לגברים רווקים מראים שהגברים הנשואים מגלים שביעות רצון גבוהה יותר מהרווקים. לעומת זאת, נשים לא יהיו שבעות רצון אם הן לא ירגישו שהזוגיות היא מאוד מוצלחת. אצל גברים זה לא חובה".
צפו בטריילר ל"נשים קטנות"
מילבסקי מסביר כי הפער בין נשים לגברים טמון בכך שנשים זקוקות למישהו רגיש, כי הן עצמן רגשיות יותר, ולכן הן חייבות להיות מסופקות מאוד מהזוגיות שלהן. "שמתי לב שברגע שיש לגבר אישה, הוא מקבל את מה שיש לה. אבל האישה צריכה משהו מעבר לזה".
"לנשים יש מוח ונשמה, לא רק לב", אומרת ג'ו, הסופרת המרדנית ב"נשים קטנות". בסרט החדש ניתן לראות את המאבק האינסופי והמתיש של ג'ו להפוך לסופרת. היא דואגת לכתוב בשם עט, ומפרסמת סיפורים קלילים שלא מניבים הרבה עומק לדמויות שלה. ואם כבר יש עומק, הדמויות הנשיות מסיימות תמיד ב"אושר ועושר" ובחתונה. "יש להן שאיפות וכישרון, ולא רק יופי. נמאס לי שאנשים אומרים שאישה מתאימה רק לאהבה", מוסיפה ג'ו, אבל בסופו של דבר גם היא מודה, "נמאס לי מזה, אבל אני כל כך בודדה!"
החוקר מילבסקי אומר כי במדינות מערביות נשים בהחלט יכולות להיות מאושרות לבדן, אבל הוא מסייג זאת מעט: "בעולם המערבי כיום יש פחות לחץ משפחתי. אצל גברים זה לא משנה - העיקר שהם בנישואים, גם אם הזוגיות פחות טובה".
איפה מאושרים יותר מהזוגיות - במדינות מערביות או מתפתחות?
"יש הרבה חילוקי דעות, ועדיין לא ברור לגמרי. אם מודדים את זה לפי שיעורי גירושים, הרי שבעולם המערבי הם הרבה יותר גבוהים. האם זה אומר שיותר טוב להם לאחר מכן? אני לא בטוח בזה".
ובכל זאת, למרות תהליכי השינוי המהירים שעובר העולם המערבי, ובמיוחד בישראל, עדיין נדמה כי אישה שמגיעה לבגרותה תעדיף לחיות יחד עם בן זוג. "בעולם המערבי הלחץ והצורך למצוא גבר יציב לאט-לאט נעלם, אפילו בחברה החרדית השמרנית אפשר לראות נשים שעובדות בהיי-טק, מפרנסות את משפחתן ולוקחות אחריות מלאה על מצבן הכלכלי ומשפחתן, בניגוד לעבר שאז רק הגבר עשה זאת. אבל גם כיום - הן עדיין מרגישות את החובה החברתית להתחתן", מסכם מילבסקי.
