תסתכלו רגע על התמונה של השחקנית קורטני קוקס ובן זוגה ג'וני מקדייד. הביטו בתווי הפנים, בהבעה, בצורה שבה העיניים מסתכלות עליכם בחזרה. אם לא היינו אומרים לכם שמדובר בבני זוג, רוב הסיכויים שהייתם מהמרים שהם אחים, לא?
עכשיו תעברו לתמונה של השחקנית סקארלט ג'והנסון ובן זוגה קולין ג'וסט. גם כאן הדמיון בין השניים הוא מאוד מפתיע. צבע עור מאוד דומה, אותן פנים עגולות ואותו מבט. האם גם כאן מדובר במקריות או שיש משהו מאחורי הדברים?
עכשיו תסתכלו על בן או בת הזוג שלכם: האם הם דומים לכם? האם אנשים אומרים לכם לפעמים שאתם הולכים ונהיים דומים זה לזו עם השנים? האם זה בכלל אפשרי להשתנות פיזית בהתאמה לבן או בת הזוג שאיתם אתם חיים?
השאלה הזאת הטרידה חוקרים רבים לאורך השנים. מחקרים מסוימים נעשו בשנות ה-80, הנושא אף הוכנס לסילבוס של קורסים באקדמיה ונכתבו עליו לא מעט תיאוריות - אבל בהיעדר שורה תחתונה הוא נשאר ללא תשובה מדעית.
אחד המחקרים הבולטים בתחום נעשה בסוף שנות ה-80 על ידי הפסיכולוג רוברט ז'אנוק מאוניברסיטת מישיגן, אשר טען כי הדמיון שנוצר בין בני זוג שנמצאים יחד לאורך זמן נובע משנים של הבעות פנים משותפות. במילים אחרות, בני הזוג (באופן לא מודע) מחקים את הבעות הפנים ותנועות הגוף זה של זה, ולאורך השנים המימיקות הדומות האלה גורמות לתווי הפנים להתעצב באופן דומה.
עוד נטען במחקר כי ככל שהשנים עוברות, בני הזוג הופכים דומים יותר ויותר מכיוון שמדובר בחזרה רבה יותר על דפוס חיקוי הבעות הפנים. בנוסף לכך, בני זוג שחיים ביחד חולקים לרוב אותה תזונה, אותם הרגלים ביתיים ואותה חשיפה לשמש, וכמובן אותם בילויים וחוויות, כך שמקובל להניח כי לחיות אותם חיים - פחות או יותר - יגרום לאנשים להפוך לדומים יותר.
בצורה פשטנית ניתן לומר כי מכיוון שבני זוג שנמצאים יחד צוחקים למשל באותם רגעים ובאותו היקף, תווי הפנים שלהם מתעצבים בהתאמה בצורה דומה. לפי המחקר הזה, ככל שעוברות השנים, כך בני הזוג צפויים להפוך לדומים יותר.
לאורך שנים רווחה התיאוריה שהפכים נמשכים. הבסיס של התיאוריה היה שאנשים מחפשים מישהו שישלים אותם, יאתגר אותם ובעיקר שיהיה קצת אחר כדי שלא יהיה משעמם במערכת היחסים.
התיאוריה הזאת, שפרנסה לא מעט כותבי קומדיות רומנטיות בהוליווד, לא בהכרח עומדת במבחן המציאות. מחקרים רבים הראו שמשיכה לבני זוג מורכבת הרבה יותר מסתם שאיפה "שישלים אותי עם התכונות שאין לי", ובאופן כללי ככל הנראה אין לתיאוריה הזאת בסיס מדעי שיחזק אותה יותר מתיאוריות משיכה אחרות. ישנם חוקרים הטוענים כי למעשה ההפך הוא הנכון, וכי אנחנו נמשכים לאנשים שדומים לנו, מה שמסביר את הדמיון בין בני זוג.
הפסיכולוג ג'סטין להמילר, שחוקר את הנושא במכון קינסי בארה"ב, אמר למגזין "טיים" שאנשים נמשכים באופן טבעי לאנשים שנראים להם מוכרים, גם אם הדבר נעשה באופן לא מודע. לדבריו, "יש מערכות יחסים שבהן האיזון נוצר כאשר יש בן זוג הפוך לך, כמו למשל יחסים שבהם אחד שולט ואחד כנוע, אבל באופן כללי מרבית מערכות היחסים מבוססות על בני זוג שדומים לנו, ושאנחנו מזהים בהם תכונות הקשורות אלינו".
התופעה הזאת רלוונטית גם למראה החיצוני: "אנחנו מכירים היטב את המראה החיצוני שלנו, ולכן כאשר אנחנו רואים אנשים בעלי מראה דומה זה גורם לנו לחבב יותר את האדם הזה", הוא מסביר.
בדיוק לנקודה הזאת התחברו בימים אלה חוקרים באוניברסיטת סטנפורד, אשר נעזרים כעת בטכנולוגיה מתקדמת כדי לנסות לפצח את הנושא. החוקרים התמודדו קודם כל עם הטענה מהמחקר משנות ה-80, על כך שתווי הפנים משתנים בהתאם למימיקות המשותפות עם השנים. הם בחנו תמונות של מעל 500 זוגות - החל משנת החתונה ועד לעשרות שנים אחר כך. התמונות נסרקו והוצגו למתנדבים יחד עם תמונות של אנשים רנדומליים, והם נדרשו להכריע מיהו בן הזוג, וזאת לפי הדמיון בין השניים. תהליך דומה נעשה בצורה דיגיטלית בעזרת תוכנת זיהוי פנים.
המסקנה, הן במבחן האנושי והן במבחן זיהוי הפנים, הייתה זהה: אין שום הוכחה שבני זוג הופכים לדומים עם השנים. עם זאת, נמצא כי בני זוג דומים זה לזה בתחילת הקשר יותר מאשר בני אדם רנדומליים. במילים אחרות, בני זוג לא הופכים לדומים, אלא מראש נמשכים לאנשים שדומים להם ומזכירים להם את עצמם.
במחקר נטען עוד כי בני אדם מחפשים אנשים שדומים להם, וזאת בדומה לכך שהם מחפשים אנשים עם ערכים או אישיות דומים - כלומר לא רק שהפכים לא נמשכים, אלא שרוב אנשים מחפשים בני זוג שדומים להם בכל מובן - חיצונית, ערכית ותרבותית.
"ככל שהאדם מרגיש יותר נוח להיכנס למערכת יחסים הדדית או בריאה - שבה שני הצדדים שווים, לשניהם יש בחירה חופשית ושניהם פחות או יותר מרגישים בנוח עם אינטימיות - כך הבחירה תיעשה לפי 'תיאוריית ההוגנות' או לפי 'תן וקח', כי מערכת יחסים זוגית, גם אם היא רומנטית ויש בה רגשות ואספקטים של מיניות ורגשות, יש בה תמיד גם אספקט של 'תן וקח', כלומר מה אני נותן ומה אני לוקח", אומר רועי צור, עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי. "מתוך זה ומתוך ההוגנות, רובם מחפשים בני זוג שיתאימו או שיהיו דומים להם במראה, בהשכלה, ברקע, ובמצב הסוציו-אקונומי, ואז הסיכוי שהם אכן יהיו דומים יהיה גבוה יותר".
ואולם, לדברי צור יש גם מקרים שבהם כל התהליך הזה משתבש. "כשיש בעיות או קשיים סביב אינטימיות, כמו למשל אם יש לי נטייה נרקיסיסטית וקשה לי עם אינטימיות או קרבה לאחרים, אז יכול להיות שאם אני בן 47, מטפל במקצועי ובעל תואר שני, אז כדי לא להיות 'מאוים' אבחר במישהי בת 25, מרקע אחר ופחות משכילה, ואז השוני הזה יגן עליי מפני קרבה - מה שיגרום לשוני ביני לבין בת או בן הזוג שלי. ככל שזוגות יהיו שונים יותר, בין אם במראה או בשל מדדים אחרים, כך מערכת היחסים שלהם תהיה פחות הדדית".
דוגמה נוספת יכולה להתקיים במערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית, שבה אחד מכניע והשני נכנע. "במערכת שכזו מי ששולט יבחר במישהי שאפשר לשלוט בה, וזה יהיה יותר חשוב מתיאוריית ההוגנות וכן מתיאוריית תן וקח. מכאן שככל שיש יותר קשיים באינטימיות, כך יראו יותר מרחק בין בני הזוג על בסיס גיל, מצב סוציו-אקונומי, השכלה ועוד", מוסיף צור.
ואם עוד לא השתכנעתם שיש פה סוגיה אמיתית, הביטו היטב בתמונה של השחקן הבריטי בנדיקט קמברבאץ' ואשתו סופי האנטר. לא קשה לדמיין איך נראים הילדים שלהם... אגב, השלב הבא במחקר של חוקרי סטנפורד יהיה לנסות לראות אם אפשר לחזות מה יהיה השם של בן האדם רק לפי תווי הפנים שלו. האם אבי חייב להיות אבי ועלמה חייבת להיות עלמה רק לפי תווי הפנים? נחכה למסקנות.
