השעה 02:00 לפנות בוקר, ואני מתעוררת בבהלה ותוהה אם זכרתי לארוז את הסרוויס המפונפן שחמותי קנתה לנו לראש השנה. קמה מהמיטה, ניגשת לארגז שעליו רשום בטוש שחור "כלי מטבח", פותחת אותו ונושמת לרווחה. רק זה חסר לי, לשכוח את הכלי הזה שמעולם לא השתמשתי בו.
כתבות נוספות למנויים:
אני חוזרת למיטה בניסיון להספיק כמה שעות שינה נוספות, אבל למוח רצונות משלו והמחשבות על מעבר הדירה המתקרב לא נותנות מנוח. אפילו רשימת האקסל שפתחתי, ואמורה הייתה לסייע לי להיות פחות לחוצה, לא מצליחה להרגיע את תחושת החרדה מפני המעבר הצפוי. בכל זאת, אחרי שש שנים באותו בית לא מדובר בשינוי של מה בכך, בטח לא כשמדובר באדם כמוני שסולד כל כך משינויים. כן, גם אם מדובר בשינויים טובים ומועילים.
6 צפייה בגלריה
שכירות השכרה בעל בית שוכר משכיר שכר דירה בעל בית דייר תסכול כעס משפחה מעבר דירה
(צילום: shutterstock)
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הלחץ ממעבר דירה מתחיל לרוב עוד בזמן שאורזים את הבית, כשלרובנו קשה מאוד להחליט מה בא איתנו ומה נשאר מאחור, ולפעמים צריך להיפרד מחפצים מסוימים שהלכו איתנו שנים רבות. באופן כללי כל תהליך האריזה עצמו הוא קשה, וישנה תקופה של כמה ימים לפני ואחרי ההובלה שבה חיים בבית ארוז בארגזים, וזה לא תמיד, איך נגדיר זאת בעדינות, כיף או נעים במיוחד.
ואולם, ההשפעה המלחיצה עלולה להימשך לעיתים גם אחרי שההובלה הסתיימה. במחקר שנערך בשנת 2012 נמצא שקיים קשר בין מעבר דירה תכוף בגיל ההתבגרות לבין לחץ ותשישות בגיל מבוגר יותר – בקרב אנשים בני 42-32. במחקר אחר שנערך בשנת 2014 נמצא כי מעבר דירה נחשב לאירוע מלחיץ ברמה גבוהה מאוד, שאת רמת הלחץ שלו ניתן אפילו להשוות לתהליך של גירושין או לחלופין - של כניסת ילד למשפחה.
"הקושי של אנשים לעבור דירה קשור לקושי של כולנו כמעט להתמודד עם שינויים באופן כללי, בטח במשהו שמקנה לנו כל כך הרבה בטיחות ויציבות כמו הבית שלנו", מסביר רועי צור, עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי.
"מעבר דירה הוא שינוי שעבור רבים מאיתנו נחשב לכזה שמערער את היסודות שלנו, תרתי משמע. אנשים לרוב תופסים שינוי במונחים של שפה מעצימה של כל מיני קואצ'רים להתפתחות עצמית ומסתכלים עליו כמשהו שייטיב עימם, אבל אם נסתכל על שינוי כפי שהוא אז בעתיד הרחוק הוא אומנם ייטיב עימם, אבל בעתיד הקרוב הוא קשה מאוד כי לוקח זמן עד שזוכים ליהנות מהתמורה שלו, ובינתיים רואים רק את מה שמוותרים עליו. למרות הידיעה שהתמורה תהיה שווה וחיובית, ברגע הנתון לאנשים קשה לעבור, גם אם זמנית, למקום שהוא כביכול פחות נעים ובטוח עבורם", מוסיף צור.
ואכן, אנשים רבים - גם אלו שביומיום לא נוטים להתרגש יתר על המידה - מודים כי מעבר דירה הוא מסוג השינויים שגורמים להם לתחושת לחץ ומועקה. על אף שברוב המקרים מדובר באירוע מרגש, מהר מאוד הוא עלול להפוך לקשה ומורכב, כזה שכולל בתוכו מלבד אריזות וניקיונות גם התמודדויות נוספות.
סיון קנר, בן זוגה ושני ילדיהם, לדוגמה, עברו לפני כמה חודשים מאשדוד לרחובות במעבר מהיר למדי, שלא אפשר להם זמן רב להתארגנות. "לא אהבנו את העיר שבה גרנו. רצינו מה שנקרא 'עתיד טוב יותר לילדינו', וחיפשנו מקום שיתאים יותר לערכים שלנו ושיהיו בו גנים ובתי ספר טובים יותר", אומרת קנר.
"לפני המעבר היה לחץ מאוד גדול לדאוג להמון דברים - החל מגן פרטי לקטן והרשמה לגן עירייה לגדול, דרך סגירת החוזה בדירה לפני שכבר יהיה מאוחר מדי מבחינת הגן ותכנון התאריכים כך שיתאימו לנו עם תחילת השנה (עברנו בסוף החופש הגדול), וכמובן כל מה שגם ככה דואגים לגביו במהלך מעבר דירה - אריזות, הובלות, רכישת ריהוט חדש, מכירה ומסירה של הריהוט הישן ועוד פרוצדורות כאלו ואחרות".
קנר ובן זוגה עברו לא מעט דירות לאורך השנים, ומעולם לא לקחו עזרה נוספת מלבד שירותי הובלה - מה שמגביר את הקושי של המעבר והופך אותו גם לפיזי.
"רוב הארגונים שקשורים למעבר נופלים עליי, כי אני המאורגנת והמסודרת מבין שנינו וגם קונטרול פריק לא קטנה. אז למעשה מה שיוצא בסוף זה שאני זו שממיינת, אורזת ופורקת. זה לא קל, אבל אני לא מסוגלת לתת למישהו אחר לעשות את זה. מהבחינה הרגשית המעבר קשה כי זה אומר להיפרד מהמוכר לטובת מקום חדש, שאליו לוקח זמן להתרגל, אבל בסופו של דבר רוב המעברים שלנו קרו בזמנים שכבר הרגשנו שאנחנו צריכים לעבור, ולכן הם גם היו יותר משמחים מאשר קשים או עצובים".
ואיך המעבר השפיע על הזוגיות שלכם, אם בכלל?
"לא זכור לי שהיה משהו יוצא דופן. את הרוב עשינו ביחד ותמכנו אחד בשנייה. גם אם היו חילוקי דעות - והיו די הרבה - הצלחנו להתגבר עליהם, וזאת לא הייתה תקופה גועשת במיוחד. וגם כשהיה סוער, עשינו הכול כדי למנוע את הלחץ: נשמנו עמוק, עשיתי יוגה, השתדלנו להיות ביחד בערב ולהתעסק בדברים אחרים ולא רק במעבר עצמו, ובעיקר דמיינתי את החיים בעיר החדשה".
לעבור דירה זה סוג של הרפתקה, כזו שיכולה להפוך עבור חלק מהאנשים למסע אל הלא נודע, במיוחד בקרב אלו שמתקשים להסתגל לשינויים וזקוקים ליציבות תמידית. עבורם, מעבר דירה עלול להיות כה טראומטי עד שהוא עשוי לפגוע אפילו במערכות היחסים הזוגיות שלהם, ובמקרי קיצון אף להוביל לפרידה.
"יש מתח בין הרומנטיקה המרגשת, שמבוססת על אי ודאות, סיכון והרפתקה, לבין נישואים שמבוססים על בטיחות, יציבות וודאות", אומר צור. "כשאנחנו גרים בדירה שמהווה חלק גדול מהביטחון ומהיציבות שלנו, זה משרת משהו בכל המבנה הזוגי. למעשה, לעבור דירה זה להיות מוכן לשחרר קצת מהשליטה, מהנוקשות, מהוודאות ומהשגרה היומיומית ולצאת למסע, שיכול להיות מרגש או בדיוק להפך".
ואיך כל זה בסוף עלול להוביל לפרידה?
"באופן מעשי, מעבר דירה מפרק לתקופה קצרה את המבנה היציב של הזוגיות, ובני הזוג מוצאים את עצמם פתאום במקום פחות יציב. אז הם יכולים לומר ש'הנה, משהו גם ככה ערער לי את הזוגיות ואני פחות נצמד אליה, ועכשיו אני יכול לחשוב אם הזוגיות הזאת טובה לי או לא, ואולי בכלל הביטחון שהזוגיות הזו נתנה לי לא כזה שווה לי, ואני יכול להסתדר גם בלעדיו'.
"צריך הרבה חוסן כדי להתמודד עם שינויים כמו מעברי דירה, ואם לזוגיות אין חוסן - כלומר שלשני בני הזוג יש את היכולת להישען גם על עצמם ולא רק על בן הזוג שלהם, ובמיוחד לא לקחת את בן הזוג כמובן מאליו - אז מתחילות הבעיות, והחוזה הלא כתוב של הקשר מתחיל להתערער. כל שינוי מוביל למקום רגרסיבי, ואם זוג לא מסוגל לווסת את עצמו כשהוא בלחץ וגם לתקן ולחזור לעצמו - אז הזוגיות הזו נשברת. בסופו של דבר נישואים זו מערכת שנועדה ללחוץ אנשים, ויש כאלה שמתחזקים מזה ויש את אלו שמתפרקים".
על כך יכולים להעיד ליאור ועמית, בני זוג והורים לשלושה שבחודש מאי האחרון, קצת אחרי תקופת הסגר הראשון, העבירו את ביתם ממרכז הארץ למושב מרוחק בצפון. "זה היה סיוט, פשוט סיוט", מספרת עמית. "ההחלטה לעבור הייתה מהירה מאוד ולא תוכננה מראש. הייתי בחודש תשיעי עם הבת השלישית שלנו, ואחרי הסגר האחרון עם שני הבנים (בני שלוש וחצי וחמש) הבנו שאין סיכוי שנצליח להישאר בדירת ארבעת החדרים שלנו ברמת גן, ושאנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש".
השניים החליטו לחזור למושב ילדותו של ליאור, שבו מתגוררים הוריו עד היום. על המעבר עצמו הם החליטו חודש לפני, ועל פניו נראה היה שלא מדובר במשימה קשה מדי. "עברנו לבית ששייך להורים שלי וצמוד לבית שלהם, והנחנו שנתקתק את כל הארגונים ולא ניתקל בבעיות גדולות מדי. בפועל זה כמובן לא היה המצב, וכל מה שיכול היה להשתבש השתבש", משחזר ליאור.
"חברת ההובלה ביטלה אותנו יום לפני המעבר, ולקח לנו כמה שעות עד שמצאנו חברה אחרת, אבל עוד קודם לכן הגענו לשלב האריזה מאוד לא מאורגנים, וכך יצא שלקחנו הרבה יותר מדי חפצים. לעמית היה מאוד קשה כבר, והטעות הכי גדולה שלנו הייתה שלא לקחנו חברה שתסייע לנו באריזה. זה היה פותר המון בעיות", הוא מוסיף. "חוץ מזה, לא הפסקנו לריב במשך כמעט חודש שלם ועל כל דבר. אם היינו זוג ללא ילדים - יש סיכוי שהמעבר הזה היה אפילו מוביל לפרידה".
עד כדי כך?
"זה היה נורא. הבית הפך לסיר לחץ, ותוסיפי לזה את הלחץ מהקורונה שהייתה אז בשיא שלה ואת הלחץ מההיריון - ותקבלי סיוט, לא פחות מזה", אומרת עמית. "באיזשהו שלב אמרתי לליאור שאני לא מסוגלת יותר, רציתי לוותר על המעבר ולהישאר בדירה הישנה, אבל זה כבר לא היה אפשרי כי במקומנו אמורה הייתה להיכנס משפחה אחרת".
בסופו של דבר בני הזוג הצליחו להתגבר על הקשיים והתמקמו בביתם שבמושב. "אחרי המעבר הלחץ ירד, ההורים שלי עזרו מאוד וכל מה שנשאר לנו לעשות זה לפרוק את הדברים, למיין אותם בצער רב ולסדר את הבית. אבל את זה כבר עשינו בנחת", אומר ליאור. "אתה אולי עשית בנחת, אני הייתי צריכה לטפל בכל ענייני הגנים ובכל רגע הייתי בטוחה שאני עומדת ללדת", מוסיפה עמית בחצי צחוק.
אז אני מבינה שלא תעברו לשום מקום בעתיד הקרוב?
עמית: "גם לא בעתיד הרחוק. אין סיכוי. המעבר הזה הספיק לי לשנים הקרובות".
החוויה הטראומטית של עמית וליאור משקפת אומנם לא מעט מעברי דירה, אך לצידם יש גם כאלה שעבורם מדובר בחוויה זוגית מרגשת שיכולה אפילו לחזק את הקשר. יעל ואלון, למשל.
"עשינו רילוקיישן לניו יורק לפני שמונה חודשים, ובשונה ממעבר דירה רגיל, במעבר למדינה אחרת יש בעיקר הרבה התרגשות וציפייה לבאות, ויחד עם זאת עצב בפרידה מהמשפחה ומהחברים", אומרת יעל. "אנחנו עברנו ממש בפרוץ הקורונה (סוף מרץ), כך שלא ידענו מתי נבוא לבקר בפעם הבאה, אבל אפילו הידיעה הזאת לא הצליחה להוריד את מפלס השמחה וההתרגשות מהמעבר ומהמחשבה על ההתחדשות ועל שינוי האווירה".
ואיך כל זה השפיע על הזוגיות שלכם?
"כאמור, לא היה לחץ. הזוגיות שלנו התחזקה כתוצאה מהמעבר למדינה זרה, בשילוב עם קורונה ועבודה מהבית".
הקושי העיקרי במעבר דירה, עבור הרוב הגדול של האנשים נובע מהצורך להתמודד עם פרוצדורות שונות. לא מעט נוטים להתמודד לבד עם כל הסידורים הללו, ולבסוף נקלעים למבוך מסובך ומתעקל של בירוקרטיות כאלו ואחרות ונתקלים בקשיי ארגון וניהול שמובילים לתחושות של לחץ ועצבנות, ומשם הדרך ליצירת חוויה טראומטית היא קצרה מאוד.
בשנים האחרונות הבינו רבים כי על מנת לשמור על שלום בית ולחסוך את המריבות ואת הלחץ, עליהם למצוא פתרונות שיקלו עליהם - או במילים אחרות לשכור שירותים מקצועיים.
עד כמה השירותים הללו צברו מעמד בארץ בשנים האחרונות? שרית גושן, בעלת עסק לשירותי מעבר בשם "סידורים", מספרת שהביקוש הולך וגובר. "אנחנו נותנים שירות מדלת לדלת בכל הארץ, שכולל אריזה, הובלה ואחר כך פריקה וסידור של התכולה בבית החדש. התחלנו לפני 23 שנה, הכי ותיקים בארץ בתחום, וההתחלה הייתה בכלל בזה שעזרנו לאנשים לעשות סדר בבתים. בהמשך עזרנו לאנשים לסדר את הבית אחרי מעברי דירה, ועם הזמן התחלנו גם לעשות הובלות - והיום אנחנו מציעים את כל החבילה".
לאיזו עזרה אנשים בעיקר זקוקים?
"שיעשו להם מיון ויזרקו להם חצי בית. למרות שברוב המקרים אנשים יודעים הרבה זמן מראש על המעבר הצפוי, רובם דוחים את המיון של החפצים - שזה בעצם אחד השלבים היותר קשים - לרגע האחרון, ומכניסים את עצמם ללחץ. מיון זה אחד מהדברים שתמיד כדאי לעשות ברגע שמחליטים על המעבר, וזה יהפוך את כל התהליך של המעבר לפחות טראומטי. ובכלל, מעבר דירה הופך לטראומטי רק אם מתייחסים אליו ככזה. אנחנו מצליחים לעזור לאנשים ב-36 שעות, והמשמעות היא שאחרי הזמן הזה לא יהיה לך שום קרטון בבית, ותוכלי גם להזמין חברים לכוס קפה".
איך ממיינים לאנשים את החפצים שלהם? זה משהו מאוד אישי הרי.
"אנחנו לא ממיינים לבד אלא מול הלקוחות, ובעיקר אנחנו עוזרים לו להחליט מה לקחת ומה לזרוק. יש למשל הרבה נשים שכבר ילדו כמה ילדים ולא נראות כפי שהיו נראות בגיל 16, אבל הן ממשיכות להחזיק עשרה זוגות של ליווייס מכיתה י' בארון שלהן, למרות שהן יודעות שהסיכוי שלהן להיכנס שוב לליווייס הזה הוא קטן. וכאן אנחנו נכנסים לתמונה, ובעצם עוזרים לפעול באופן רציונלי".
לגושן יש לא מעט ניסיון בתחום, זה כבר ברור, אך למרות זאת היא עדיין מתקשה להבין את הלחץ הנפשי שכרוך במעברי דירה, וגורם לאנשים רבים להישאר במקום ולוותר על מה שנתפס בעיניהם כאתגר.
"אנשים לא אוהבים שינויים, קשה להם עם זה. אני אוהבת לעבור דירה כי זו התחדשות והזדמנות לשינוי, ובינינו אני לא באמת מבינה למה אנשים נלחצים; הרי אפשר לקנות שירותים שיקלו על העניין, ובדרך כלל אנשים עוברים מסיבות טובות: המשפחה גדלה, צריך עוד חדר, התאפשר לעבור לדירה גדולה יותר. אפילו כשעוברים לדירה קטנה יותר זה מגיע לרוב מסיבות חיוביות כמו זה שהילדים עזבו את הבית, ואין צורך כבר בחמישה חדרים, ואפשר לקנות דירה קטנה יותר שתתאים לבני הזוג ותהיה אינטימית ורומנטית. אנשים נאחזים בדברים שבסוף הם שטויות: רהיטים, צלחות ובגדים. הרי זיכרונות לא באים מחפצים, זיכרונות זה בראש".
הקורונה השפיעה על מעברי דירה?
"בהחלט. בתחילת הקורונה הרבה דברים נעצרו. למשל, אנשים שתכננו שיפוץ בבית עצרו את העבודות. אנשים שהיו צריכים לעבור לדיור מוגן דחו את המעבר בגלל כל ההגבלות. בגדול, הרבה מאוד דברים נדחו, אבל בסוף אי אפשר לדחות לנצח - קנית דירה ואת חייבת לפנות את שלך. אז כן, היו הרבה דברים לא נוחים ולא מתוכננים ובהתחלה הייתה מין האטה כזאת. היו גם אנשים שבגלל שהם היו בבית הם החליטו לארוז לבד, והיו כאלה שתכננו לקחת שירותים חיצוניים אבל ביטלו בגלל הכסף. עכשיו אנשים נכנסו כביכול לשגרת קורונה, והדברים די חזרו לקדמותם כמו שהיו לפני המגפה.
"יכול להיות שהמגפה הזו הגיעה גם כדי שנפסיק לחשוב שיש לנו שליטה על דברים, ושנלמד להיות גמישים ונדע איך לזרום עם דברים. אלו שילמדו את זה, גם יצליחו לחוות מעברי דירה בקלות רבה יותר ועם הרבה פחות לחץ נפשי".
נתקלת פעם במקרים של ריבים קשים במהלך מעבר דירה?
"היה לי פעם סיפור עם זוג בגיל השלישי. שניהם התאלמנו, הכירו בגיל מבוגר והחליטו לעבור לגור יחד. כל אחד מהם הביא איתו את הנדוניה שלו מהבית הקודם, ובמשך כל היום שהיינו שם הם לא הפסיקו לריב, כי היא רצתה מקום להציג דברים של הבעל שלה והוא רצה מקום להציג את הדברים של אשתו. זה היה כל כך הזוי ועצוב. בשלב מסוים אמרתי להם: 'אתם זכיתם בגיל מבוגר להכיר מישהו חדש, להתאהב, אז במקום לריב באיזו צלחת לאכול - תלכו למסעדות ותאכלו בפלסטיק'. במקום ליהנות ממה שיש, הם בחרו במה שאין. הבנתי שאחרי לא הרבה זמן הם גם נפרדו. סיפור עצוב".
