לפני כמה חודשים סגרתי את הלב. זה קרה אחרי פרידה משמעותית - הרגשתי כה שבירה שלא יכולתי להרשות לעצמי לעבור אפילו עוד אכזבה אחת קטנה, וחשבתי לוותר על אהבה לעולמים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
"יש מחיר לאהבה גדולה. אומנם זו חוויה עצומה, אך כשמגיע הסוף, הכאב, התסכול והעצב קשים מנשוא. כיום, שנה אחרי פרידה קשה, אני לא מסוגלת להיפתח ובוודאי שלא להיקשר. אני כבר לא נותנת צ'אנס", משתפת לילך (שם בדוי), גרושה בת 44. "עד לפני חצי שנה יצאתי לדייטים. בחלקם אפילו התפתחה אינטימיות, אבל לא יכולתי לראות את אותם הגברים למחרת. אני מגינה על עצמי, זהירה, לא נקשרת ולא מתחברת רגשית. לאחרונה אפילו הפסקתי להיות אינטימית. החלטתי לקיים קשרי ידידות בלבד. זה בלתי סביר ולא אידיאלי, אבל הבנתי שלא כדאי לי לפתוח את הלב כי המחיר יקר מדי. אולי אני צריכה פשוט להתנתק ולתת לעצמי תקופת צינון, כמה זמן שזה ייקח".
התחושה שחוויתי וזו שלילך מתארת היא של "לב סגור". "כשמדברים על לב סגור, מדברים על טיפוסים נמנעים", מסבירה ד"ר ג'ודי כצמן, פסיכולוגית ומטפלת אישית, זוגית ומשפחתית. "אדם כזה מרגיש שמסוכן לו לפתוח את הלב כי הוא עלול להיפגע, כואב לו מדי להרגיש ולחוות בכל החושים. אלה אנשים שיש להם פחד מאינטימיות. הם מחזיקים טינה, קשה להם מאוד לשחרר ולסלוח, והם מאוד קנאיים ותלותיים, מפני שעד שמישהו מספק להם את הצרכים, הם ייתלו בו ולא ישחררו. יש להם צורך באישור מבחוץ וצורך לרצות כדי להמשיך לקבל. הם לא מתלהבים, מאוד ביקורתיים ושיפוטיים, מה שמאפשר להם לפסול כל אחד. אין להם חוויה של עצב, שמחה או אהבה. הם טיפוסים מאוד עייפים, תשושים, עם חוסר תשוקה לחיים. הם חיים את החיים דרך אחרים".
מקורו של הלב הסגור, כפי שניתן להבין, בחוויות שליליות שעברנו. "נמנעים סוחבים פצע מהעבר", מוסיפה ד"ר כצמן, "הם אנשים שנפגעו בעבר במערכת יחסים, לאו דווקא רומנטית, והם לא ירצו להיכוות שוב, בין במודע ובין בלא מודע. זו יכולה להיות בגידה, פרידה כואבת או אובדן של אדם קרוב. אדם כזה שמישהי מבריזה לו מדייט, גם אם יש לה את הסיבות הכי טובות בעולם, מתחבר מיד לטראומה שלו מהעבר, וכדי לשמור על עצמו הוא נסגר. יש לו פחד לאהוב ולהיות נאהב".
"עברתי לא מעט משברים בשנים האחרונות, חלקם סגרו מעט את הלב וחלקם אטמו אותו לגמרי. זה התחיל בגירושים מכוערים מאוד, כשהגרושה השתמשה בבן שלנו ככלי נשק. באותה תקופה הצלחתי לפתח קשר, אבל לא יכולתי להראות אהבה כי הלב שלי דימם 7/24", מספר ארז (שם בדוי), בן 37. "בהמשך הייתי במערכת יחסים שבה התחלנו כיזיזים, אבל אני בחור טוטאלי והתאהבתי בבחורה. זה לא התאים לה. אחריה הייתי בזוגיות של שנתיים, שנגמרה בפרידה ובכאב גדול. חזרתי ליזיזה, שהצהירה שהפעם היא מוכנה לקשר רציני, אבל זה שוב נגמר בשברון לב. לאחרונה הרגשתי שמצאתי סוף-סוף את הבחורה המדויקת, אבל אחרי חודשיים של שכרון חושים היא חתכה. זה היה הקשר הכי קצר אבל גם הכי כואב, הנסיקה הייתה גבוהה וכמוה גם הנפילה, והלב - שגם כך היה שבור - נופץ לרסיסים".
החוויה האחרונה כבר סגרה לארז את הלב: "בכל פעם הצלחתי לפתוח את הלב מחדש, אבל הפעם אני מרגיש שונה, חסום, הדופק מונוטוני, לפעמים נדמה שחסר תחושה. אני מנסה להעיר את זה בכוח כי זה נוגד את האופי שלי, אז אני יוצא ונפגש, אבל לא מרגיש שום דבר. תמיד היה לי כפתור ניתוק, וידעתי לשלוט בו, אבל כיום מרגיש לי שהוא לחוץ מבלי להשתחרר".
לב סגור הוא בעצם מנגנון הגנה, מסבירה ד"ר כצמן: "כשהלב שלנו שחוק מגירויים רגשיים, כמו פחד נטישה, עצב וכאב, נוצר ריחוק שיוצר ניתוק. אם בעבר אהבה נגמרה בכאב, אז ברגע שאגלה משהו שיש בו פוטנציאל לאהבה, הלב שלי יגן על עצמו מפני שאהבה אצלי מחוברת לכאב. באופן לא מודע אמצא הסברים לכך שהקשר לא מתאים, אבל הסיבה האמיתית לפסילה היא שיש כאן משהו עם פוטנציאל לאהבה".
"לעיתים אחרי שאדם היה מושקע בקשר שנחל אכזבה, כדי שזה לא יקרה שנית, הוא מקבל החלטה לא להתאהב. במצב כזה הוא נכנס למערכת יחסים אבל לא נוכח בה, אלא כל הזמן בשמירה שלא להתאהב. מספיק שברון לב אחד כדי להפוך אדם לבלתי נוכח בשאר מערכות היחסים מתוך שמירה".
"היינו ביחד שנתיים וחצי לסירוגין, נאחזתי במעט הרגעים היפים שלנו, אבל זו הייתה אהבה עיוורת. נפרדתי ממנו סופית ביום הולדתי ה-30. הוא היה אמור לבלות איתי את היום וביטל בתירוץ כלשהו. באותו הרגע התפכחתי, וביקשתי שלא יתקשר אליי יותר. בדיעבד זו הייתה המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי, אבל אז שכבתי לבדי בחושך בדירתי והחלטתי שעם אהבה סיימתי", משתפת מיכל שחר, רווקה בת 40. "שם הלב שלי נסגר, הייתי עצובה מאוד. היו ימים שהייתי בטוחה שאמות מרוב עצבות. תפקדתי על אוטומט, בכיתי המון, לא שיתפתי חברים, בקושי פגשתי אנשים ולא הצלחתי לראות איך אני יוצאת מזה. לא הייתי מוכנה לשמוע על דייטים, ננעלתי, ולא האמנתי שאי פעם תהיה לי אהבה.
"בדיעבד הבנתי שעברתי טראומה, ולפעמים במצב כזה דווקא מתבקש להשתיק הכול ולתת לרגשות הנמוכים לצוף כמה זמן שנדרש. כיום אני מבינה שלב סגור הוא בעצם לב שבור ופצוע שמבקש ריפוי, והזמן בהחלט מרפא. בחלוף חצי שנה פגשתי מישהו, נוצר בינינו קליק והלב שלי נפתח שוב. הוא גם נשבר שוב, אבל הוא לא נסגר יותר".
מיכל מצאה את הדרך שלה לפתוח את הלב באמצעות הזמן והפגישה עם האדם החדש. ד"ר כצמן מדגישה כי הדרך הטובה ביותר לפתיחה מחדש של הלב היא בהתמודדות במקום בבריחה. "בעלי הלב הסגור נמצאים בממ"ד רגשי. הם אומנם מוגנים ולא ייפגעו, אבל חייהם מתים, הם אינם חיים את כל מנעד החיים, ומרגישים רק חלק מהרגשות האפשריים. זה כמו לאכול סוכריה עם נייר, את לועסת אבל אין בזה טעם, לכן מה שהם צריכים לעשות הוא לקבל החלטה מושכלת לבחור בחיים".
"כשאנחנו פוגשים את הפחד או כל רגש קשה אחר, הנטייה היא לברוח לעבודה, אוכל, אלכוהול, קניות, סמים וכו', אבל הדרך הנכונה להתמודדות היא לא לברוח אלא לתת לרגש המאיים לשטוף אותנו, להשתכשך בו. במקום להגן על הלב, עשו בדיוק הפוך, תנו מקום לרגשות - ואחרי פעמיים-שלוש תגלו שלא רק שזה לא מפחיד, אלא שיורדת לכם אבן מהלב. בנוסף, תלמדו להקשיב ללב, בדקו את מי אתם מרחיקים ולמה. שימו לב מי טוב לכם, ושם הישארו".
תופעת הלב הסגור לא מתרחשת בהכרח אחרי פרידה או אהבה נכזבת - היא יכולה לקרות גם בגלל אובדן של אדם קרוב או חוויה אישית קשה. "הכול התחיל כשאבא שלי חלה בסרטן סופני. הייתי בן 15, ותוך שנה ראיתי אותו מתפרק לגמרי. היו ימים שהוא חשב שכבר הלכתי לישון, אבל שמעתי אותו בוכה במיטה ונפרד מאמא. אבא כבר התייאש מרוב סבל וכאב שלא יכול היה לשאת, והרופאים הציעו 'להרדים' אותו במינונים גבוהים של מורפיום שמהם הוא לא יתעורר עוד", משתף אוהד מונצ'רש, גרוש בן 34. "לאחר שהחליט להקשיב לעצת הרופאים, אבי נפרד מכל בני המשפחה וגם ממני. בכיתי המון. קברתי את אבי כשהוא בן 42 בלבד, וכבר בהלוויה שמתי לב שאני לא מצליח לבכות בכלל, אז זייפתי כדי שלא יחשבו שאני משוגע. האירוע הזה שרט אותי לעד, נחסמתי מלהביע רגשות קשים.
"כעבור עשור הרגשות שלי נקברו אפילו עמוק יותר. אובחן אצלי סרטן הדם. נשלחתי לטיפול נמרץ, והרופא ביצע שחזור מדהים לסצנה שחוויתי בגיל 15: 'תיפרדו ממנו יפה, תנו לו חיבוק לפני שהוא הולך', הוא אמר. יצאתי מזה בנס והחלמתי, אבל הסרטן חזר שוב ומהר. עברתי השתלת מח עצם, וגם את זה שרדתי כנגד רוב הסיכויים.
"כיום אני צוחק גם כשאני צריך לבכות, יכולת הבעת הרגשות שלי נפגעה ואני מתקשה לסנכרן בין מה שאני מראה כלפי חוץ לבין מה שהולך בפנים. אני לא בוכה ולא מצליח להביע רגשות אותנטיים של כאב או אהבה. אני מעדיף לשתוק או לעבור להומור, גם להומור שחור מאוד.
"אני גם שונא פרידות ולא יודע איך לסיים מפגשים חברתיים. מבחינתי כל פרידה היא לעד. שילמתי על זה מחיר, אני גרוש פעמיים, בשל אותו מחסום רגשי שמנתק אותי מעצמי והורס לי המון בחיים האלו. אבל המחסום הזה גם הציל אותי".
ענבר עזרי, M.A, יועצת משפחתית וזוגית ומטפלת אישית בשיטת "איזון חיים", מסבירה שהלב עשוי להיסגר גם בגלל זוגיות לא טובה של ההורים או משפט ששמענו, כמו: 'אם תמשיכי עם גישה כזו, לעולם לא יהיה לך חבר'. "הדברים הללו נשתלים אצלנו במוח וגורמים לנו לחשוב, הרבה פעמים באופן לא מודע, שאנחנו לא יכולים לפתוח את הלב ולקיים זוגיות טובה", מסבירה עזרי.
"כשהלב שלנו סגור, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו למצוא את הזוגיות הראויה והמתאימה לנו. לכן, אם יש רצון לזוגיות, צריך לחקור מה אירע בעבר שמשפיע על ההווה ומי אני כיום, מהן החוזקות שלי? למשל, להבין שאני לא אותה הילדה ששמעה את המשפט ההוא, או שאני יכולה לייצר לעצמי זוגיות אחרת מזו של הוריי.
"אדם במצב של לב סגור אינו פנוי רגשית. הרגש שלו עסוק בדברים אחרים, יכולה להיות לידו ההתאמה המושלמת אבל לא יקרה דבר", מסבירה ד"ר כצמן מדוע כל כך קשה לאדם במצב של לב סגור למצוא אהבה. "אדם צריך לנקות עצמו מהעבר כדי להמשיך הלאה, עליו להבין מה לא עבד במערכת הקודמת ולהסיק מסקנות. במיוחד אחרי פרידה כואבת, אין מנוס אלא לעבור את חמשת שלבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, עצב גדול והשלמה. רק אחרי שעוברים את התהליך, בסיום ההשלמה, האדם יהיה פנוי לראות את מי שהוא לא ראה קודם".
היית מייעצת לאדם במצב כזה לנסות להמשיך לדייט רביעי וחמישי, גם אם הוא לא מרגיש דבר?
"כן. בעל הלב הסגור צריך גירוי יותר חריף ומתמשך. יש לנו ציפייה שנצא לדייט ופתאום דברים יקרו, אבל לעיתים צריך יותר זמן כדי להיפתח ולסדוק את ההחלטה שלא לפתוח את הלב. כבר ראיתי אנשים שהחליטו שהם לא רוצים קשר, אבל אז הגיעה מישהי שזה לא היה תקף לגביה".
ומה אם נכאב שוב חלילה?
"תאמרי לעצמך: נכון שבפעם הקודמת לא היה מוצלח ונשבר לי הלב, אבל מה זה אומר עכשיו? האם כל החיים אני אהיה בחצי קלאצ' במערכות יחסים? הדבר הנכון הוא לא לסגור את הלב, אלא לקבל החלטה מושכלת לאפשר הזדמנויות ולהסכים לראות את הדבר המתאים כשהוא יגיע לפתחנו".
עזרי מסבירה כי אדם שנמצא במצב של "לב סגור" יכול לזמן לחייו בכוונה אנשים לא מתאימים, כדי להמשיך להתאכזב ולהצדיק את מנגנון ההגנה שיצר לעצמו. "כדי לצאת מזה אצטרך להגדיר לעצמי לפרטי פרטים איזו זוגיות אני רוצה, איך אני מרגישה בזוגיות הזו, איך הוא נראה, איך אנחנו מבלים ומרגישים ביחד?"
מה אפשר לומר למי שמרגיש שאין לו היכולת להתאכזב שוב?
"אם האדם עדיין נמצא בכאב, נעבד קודם כל את הכאב, נתרומם, ורק אחרי כן יהיה אפשר לעבור לשלב הבא. לצאת לדייטים כשאת שבורה יהיה כמו כדור שלג שיהיה קשה להשתחרר ממנו. בנוסף, צריך לזכור שאנחנו עוברים בחיים מסע שיש בו עליות וירידות. קיבלנו שיעורים לחיים רק מפני שאנו יכולים לעמוד בהם, והכאב הוא בהכרח לטובה מכיוון שיש בו צמיחה".
מצד שני, מאוד מפחיד להיפגע שוב.
"השאלה היא אם אנחנו מתבוססים בפחד - או מבינים שהוא בא לשמור עלינו, שזה חיובי שהוא קיים, ויחד עם זאת אנחנו בוחרים באומץ".
