במשך אלפי שנים, נשים וגברים משחקים את המשחק העדין של החיזור בתחילת הקשר, ולעיתים המשחקים ממשיכים גם לשלבים המאוחרים יותר של הקשר הזוגי. ואם אתם מרימים גבה עכשיו וטוענים שאינכם משחקים, יש לי חדשות בשבילכם: כולם משחקים, וגם אתם במשחק.
למשחק יש פונקציה מהותית בכל מערכת יחסים, ולכן חשוב מאוד להבין את החוקים שלו. בחלק גדול מן המקרים, גם התנהגות שלא נראית 'משחקית' ברגע הראשון, יכולה להתגלות כניסיון להעביר מסר סמוי לצד השני.
תחשבו על השלב הראשוני של בקשת מספר הטלפון: אתם בבר ויצרתם קשר עין. עכשיו אתם צוחקים, מפלרטטים ואז הוא מבקש את מספר הטלפון שלך. כבר בשלב המוקדם הזה של הקשר כללי המשחק ברורים. לרוב הוא יהיה זה שייגש אלייך ראשון, יעשה את הצעד ההתחלתי ויבקש את המספר. כי למרות שאנחנו בתקופה שמקדשת שוויון מגדרי, עדיין מעטות הנשים שיידחפו לגבר פתק עם מספר ליד או יבקשו את המספר שלו מפורשות.
אבל זה לא נגמר כאן – גם אחרי בקשת המספר את תחשבי שנייה, תהססי, תיראי מתלבטת, הכול כדי לא להיראות להוטה מדי, גם כשברור לך לגמרי שבסוף תתני לו את המספר. השלב השני, אחרי שנתת לו את המספר, יכלול שיחה שלך עם חברותייך הקרובות. בשלב זה את תרצי שהוא יתקשר, אבל עכשיו הכדור כבר במגרש שלו.
מראיונות שערכתי עם גברים נוכחתי לדעת שגם אצלם חוקי המשחק ברורים: לרוב הוא לא יתקשר אלייך למחרת בבוקר, אלא ימתין לפחות יום-יומיים. גם הוא לא רוצה להיראות להוט מדי, ומעדיף ״לתת לך לחכות". מכאן הכללים ברורים - במידה שהגבר חיכה יותר מיום, את כבר לא תעני מיד כי תחשבי לעצמך, "הוא נתן לי לחכות יומיים, עכשיו שיחכה בעצמו". אז את תעני לאחר כמה שעות ותשחקי אותה עסוקה.
תורת המשחקים לא פסחה גם על עידן הדיגיטל, שבו הוואטסאפים הפכו לכלי התקשורת המרכזי בתחילת מערכת היחסים. גם שם יש תורה שלמה, אותה אני מכנה "שפת האימוג'ים". הוא שלח לך לב סגול ולא לב אדום? כנראה שתשאלי את חברותייך מה בדיוק זה אומר. או שתשאלי "למה אתמול הוא כתב לי בוקר טוב עם 3 פרחים, אבל היום הוא הסתפק בבוקר טוב נטול אימוג'י לחלוטין? האם זה אומר שהוא כבר לא מעוניין בי?".
כי אם לרגע היינו באשליה שעידן הדיגיטל יפשט את הדברים, נראה שהוא רק מסבך אותם. כך, אם למשל האדם השני מחובר אך הוא לא מגיב להודעה ששלחנו, מיד עולות בראשנו תהיות לגבי מי הוא האדם שעמו הוא כן משוחח, אדם שככל הנראה נמצא גבוה יותר בסולם העדיפויות שלו. אם הצד השני מקליד לזמן ממושך מדי, הצד השני יבין שהוא מוחק, או לא יודע כיצד להגיב, ויפרש את הדברים כהתלבטות או הססנות.
כך הדין במקרה של מחיקת הודעות. אפילו הבחירה למנוע מאנשים לדעת מתי אתה מחובר או אם קראת את ההודעה היא לא פחות מאמירה בעלת משמעות. "אם אני יוצאת עם מישהו שחסם את האפשרות לראות מתי הוא מחובר, תמיד עובר לי בראש שהוא מסתיר משהו", סיפרה לי רווקה איתה שוחחתי.
בין גלוי לסמוי
אין ספק שאם היה נוחת חוצן על כדור הארץ והיה נאלץ לקרוא שורות אלה, הוא ודאי היה מתבלבל ומתייאש מעולם הדייטינג, ואף מצטייד בספר הוראות. אבל אם יצאתם לדייטים בחייכם, שוב דבר ממה שכתוב כאן לא יפתיע אתכם. משחקים הם חלק אינטגרלי מזוגיות. ניתן לחשוב על הקשר הזוגי ההתחלתי כבעל שתי רמות: הרמה המודעת שכוללת את מה שאנחנו כותבים, אומרים ומבטאים במילים, והרמה הלא מודעת - שהיא הסאבטקסט שרוחש מתחת לפני השטח, ומטרתו להעביר מסר לצד השני ללא מילים.
למשחקים יש שלוש מטרות מרכזיות: הראשונה - העברת מסר הנוגע לציפיות, רצונות ופנטזיות של הצד השני; השנייה היא להבהיר מהם יחסי הכוחות, והשלישית - לשמור את הצד השני בעוררות תמידית, לדאוג שלא ינוח על שמריו, שתמיד יהיה מעט מודאג ויפנים ששום דבר בקשר הזה לא בטוח או ודאי.
אני לא יכולה לספור כמה פעמים שמעתי את המשפט: "אני לא משחק משחקים ושונא אנשים שמשחקים משחקים", על סגנונותיו השונים. זה יכול להגיע בוורסיות כמו: "מי שמשחק משחקים הוא לא בשבילי" או "אני כבר מזמן סיימתי לשחק משחקים". אך המציאות הפשוטה היא שמי שלא משחק משחקים פשוט חושף את כל הקלפים שלו.
מי שלא משחק - לא מנסה להיתפס Hard to get, אומר מה הוא מרגיש כלפי הצד השני, מתקשר כשהוא מתגעגע, לא מתחשבן עם הצד השני בנוגע למי יצר קשר בפעם האחרונה, אומר לאחר הדייט שהיה לו כיף במקום לחכות ליום המחרת, ומספר לצד השני כשמשהו פגע בו ולא מנסה להסתיר זאת. עם יד על הלב – כמה מכם אומרים בדיוק מה הם מרגישים ללא פילטורים או מסננים?
אני לא חושבת שקיים עוד נושא פרדוכסלי כמו משחקים בתחילת מערכת היחסים. פרדוכסלי במובן שאף אחד לא רוצה שישחקו איתו, אבל כמעט כולם משחקים, ומי שלא משחק – המציאות העגומה היא שהוא יוצא מהמשחק. כי למרות השם הרע שיצא למשחקים, יש להם פונקציה מאוד משמעותית במערכת היחסים. הם מאפשרים לנו להבין את מידת הפגיעות של הצד השני, את המקומות שבהם הוא חסר ביטחון ואת הצורך שלו בחיזוקים או בתמיכה.
בכל אינטראקציה זוגית שזורים סימנים הניתנים לפענוח כמו: פסיביות, התגוננות, הדדיות, רגעי שקט ועוד. אם נהיה קשובים לצד השני, נוכל להסיק מה הוא מנסה לאותת לנו, גם בלי שהוא יצטרך לדבר על כך. אם רק נהיה רגישים למסרים הסמויים של הצד השני ונעשה בהם שימוש כדי להבין לעומק את החששות, את חוסר הביטחון שלו ואת כל מה שהוא חושש לבטא במילים, נוכל לתת צ'אנס אמיתי למערכות היחסים שלנו.
ד"ר לירז מרגלית היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי ומרצה בבינתחומי
