אפתח עם עובדה ידועה: לריב זה טבעי. לכולנו יש האני מאמין שלנו ולכולנו יש חיים בחוץ אותם אנחנו מביאים אל תוך הבית. תוסיפו לזה ילדים, משכנתא, שינויים שכל אחד מאתנו עובר ו... נו, הבנתם.
מריבה טובה היא כזאת שהוצאנו בה את מה שהיה לנו לאוויר העולם, כל צד שמע את הצד השני, ואחרי עיכול של מספר ימים, משהו נרגע ואפילו משתפר בהתנהגות שלנו האחד עם השני. מריבה כזאת יכולה להיות ברכה, ואם אתם מאלה שרבים בדרך שמאפשרת לכם להגיע לרמה טובה יותר של חיים משותפים, אז אשריכם.
אך מה קורה כאשר המריבה נעשית עם אדם שמאמלל אותנו? אדם שפוגע בנו כחלק מדרך התקשורת הזוגית שלו? או אז אנחנו יכולים להישאר לאורך זמן בלי אוויר ועם תחושות קשות שלא מתפוגגות, ביניהן: כעס, חוסר אונים, עצב ואפילו חרדה. אם זה המצב אצלכם בבית, כדאי מאוד לשקול להחליף אסטרטגיית תגובה.
בזמן מריבה אנחנו לפעמים לא רואים בעיניים ואז אנחנו מגיבים בהתאם לרפלקס קבוע שהושרש בתוכנו. הרפלקס הזה יכול לגרום לנו להרים את הקול, אולי אפילו להוציא מילים שבאופן רגיל לא היינו מעזים להגיד, או לחילופין לשתוק או אפילו לרצות לברוח לכמה ימים. אם התגובה האוטומטית שלנו מקדמת אותנו ופותרת בעיות, כדאי כמובן להמשיך להשתמש בה. אך אם היא לא מקדמת אותנו ואת הבעיות שלנו, מומלץ לחשב מסלול מחדש.
איך נדע באיזו תגובה כדאי לנו להשתמש? קודם כול, כשמשהו עליו אנחנו חוזרים שוב ושוב לא מקדם אותנו, תמיד כדאי לנסות משהו חדש, ולו כדי להזיז את הגבינה מהמקום שבו היא נמצאת. בנוסף, מוטב להתאים את התגובות שלנו לאדם הספציפי איתו אנו רבים. למה זה מומלץ? כי אם נדע לאתר מיהו הטיפוס איתו אנו מנהלים דינמיקה תקשורתית ומה מפעיל אותו, נוכל להכין מראש תגובה שתתאים למערכת ההפעלה שלו ותקדם אותנו. אז בלי להמשיך לדבר יותר מדי, לפניכם ארבעה סוגים של בני זוג מאתגרים במיוחד, והמלצה כיצד לנהל את התקשורת מולם.
1. מבקר המדינה
כל מי שחי עם בן או בת זוג ביקורתיים יודע על מה מדובר - בן זוג מהסוג הזה פשוט חייב להעביר ביקורת ולספר לכם מה עשיתם לא בסדר. עם טיפוס כזה, שתיקה תהיה כנראה האסטרטגיה הכי פחות יעילה. מכירים את הפתגם "הפשרות של היום הן הנורמות של מחר"? ככל שנשתוק ונקבל את המילים הקשות שנזרקות לעברנו, כך עוצמת הביקורת עלולה לגדול עד שהיא תגיע להתעללות של ממש.
לכן, כאן מומלץ בחום דווקא לענות, גם במחיר של מלחמה. לא לוותר ולא להבליג. שתיקה במקרה הזה - כמוה כהסכמה שייכנסו בנו בלי הפסקה. "מבקר המדינה" צריך מישהו שיספוג את הביקורת, אבל, וזה אבל חשוב, מי קבע שזה התפקיד שלכם? תפקידו של "מבקר המדינה" הוא להצביע על בעיות, ועל כן, אם אתם חיים עם אדם כזה, נסו להציב בפניו חוק: על כל פעם שהוא מבקר אתכם בקול, הוא חייב לתת לכם מחמאה על משהו אחר. זה ישתלם לו כי מחמאה יכולה לרתום אתכם הרבה יותר מתלונה.
2. חובב הוויפאסנה
כאן מדובר בטיפוס מאתגר במיוחד, שיכול להיכנס לשתיקה רועמת לתקופת זמן בלתי מוגבלת, לפעמים אפילו בלי לעדכן אתכם בסיבה שבגללה הוא כה כועס. לחיות עם אדם שבשעת מריבה נכנס לוויפאסנה עצבנית ומשתתק לכמה ימים, זה עונש לא קטן עבורנו.
פעמים רבות, מדובר ב"מבקר המדינה" בתחפושת, אדם שיש לו המון מה להגיד לכם אך הוא לא רוצה או מעז לבטא את מה שיושב לו על הלשון, ובמקום לתקשר הוא הוא סוגר את הפה וצולל למחוזות של כעס ופרצופים רושפים, מתוך תקווה שכבר תבינו לבד מה עשיתם שהרגיז אותו.
לא קל לחיות עם אדם כזה, ושתיקה בוודאי לא משרתת אתכם כי היא רק מנציחה את הדינמיקה חסרת המילים. במצב כזה כדאי לקחת את בן הזוג לשיחה, להסביר לו מה השתיקה שלו עושה לכם ולבקש ממנו להגיד לכם מה עשיתם לא בסדר, גם אם זה לדעתו הדבר הכי נורא בעולם, כדי שתוכלו להתמודד ולהגיב. להפוך את השתיקה ההדדית לשיח יכול להיות יעיל במקרה הזה.
3. המתהפך
כאן מדובר בטיפוס שההתנהגות שלו הפכפכה. רגע אחד הוא יכול להיות האדם הכי חמוד בעולם, וברגע שאחריו מפלצת שממררת את חיינו. הרבה פעמים אנחנו בוחרים להיכנס לשתיקה לאחר מריבה עם אדם מהסוג הזה. עומק הפגיעה לא מאפשר לנו למצוא מילים ולהגיב, גם אם אנחנו ממש רוצים. זה כמו לחיות עם יצר טוב ויצר רע, שאין לנו שום יכולת לדעת איזה מהם יופיע בכל רגע, ולכן אין לנו גם שלווה בחיים המשותפים. הסכנה כל הזמן מרחפת מעל הראש ובכל רגע יכולה להתפתח מריבה חד-צדדית.
במקרה כזה, אסטרטגיה יעילה יכולה להיות לעמוד מולו ולעמת אותו עם ההתנהגות שלו. אולי להגיד לו את האמת - שאתם חיים עם אדם מכה שפוגע בכם הרבה. בדרך כלל, כשהצד השני שומע את צמד המילים "אדם מכה" הוא מזדעזע, ואז משהו יכול להתחיל לזוז בהתנהגותו.
4. הטנור/סופרן
לחיות עם אדם שעולה לטונים גבוהים בזמן מריבה משאיר אותנו בדרך כלל עם שתי אפשרויות: להצטרף לצעקות - ואז יש לנו בבית קונצ'רטו למריבה זוגית, או לשתוק ואז קולכם לא נשמע. החדשות הטובות הן שבניגוד ל"חובב הוויפאסנה", לפחות כאן אתם יודעים על מה הצד השני כועס, ובניגוד ל"מבקר המדינה", לא כל הזמן שולחים בכם חיצים. הפעם ניצב מולכם אדם שפיו וליבו שווים – וזה המון. יחד עם זאת, לחיות עם אדם שמרים עלינו את הקול זה ממש לא נעים ולא פעם מכווץ.
מה עושים במקרה כזה? ובכן, שווה לנסות את ההיפך ממה שאנחנו עושים בדרך כלל. אם אנחנו מאלה שעונים ומצטרפים לתחרות צעקות שגולשת למילים קשות, כדאי לנסות לכבוש את הרצון להחזיר באותו מטבע, ולהגיב הפעם בדיבור רגוע.
לפעמים, כאשר אדם שרגיל לשמוע אותנו בטונים גבוהים שומע פתאום טון נמוך, הוא מתחיל להרגיע את הדיבור שלו. אם אנחנו מאלה ששותקים מול הצעקות שמופנות אלינו, שווה להחליט שבפעם הבא דווקא נגיב אליהן בקול.
לא עובד לכם? שנו אסטרטגיה
לא משנה איזה טיפוס הוא בן הזוג שלכם, כפרפרזה על אמירתו של איינשטיין, לעשות את אותן פעולות יום אחרי יום ולקוות שהאדם שמולנו ישנה את התנהגותו, זה לא ממש רציונלי וגם לא מקדם אותנו לשום מקום. לכן, אם יש עצה אחת שאני יכול לתת במקום הזה היא שאם זה לא עובד עבורכם, שנו את האסטרטגיה.
כמו במלחמה, כאשר אנחנו מפתיעים את הצד השני, אין לו ברירה אלא לחשב את צעדיו מחדש. אם אנחנו חיים עם "מבקר המדינה" ואנחנו בדרך כלל שותקים, אז כדאי לעמוד מולו ולהגיב. אם אנחנו חיים עם אדם שנופל לשתיקות ארוכות וכופה עלינו בעצם זה חיים של שתיקה הדדית רועמת, כדאי לשקול לזמן אותו לשיחה ולחייב אותו לדבר, או לפחות לשמוע מה שתיקתו עושה לנו. אם אנחנו גרים עם "המתהפך", כדאי לקחת אותו לשיחה כאשר הוא ברגע טוב, ולהסביר לו בדיוק מה ההתנהגות שלו עושה לכם.
כדי לשנות דינמיקה זוגית אנחנו צריכים לצאת מהדפוס שלה ולנער אותה באמצעות התנהגות חדשה. אם אנחנו מאלה שתמיד שותקים, כדאי לנסות לענות. אם אנו תמיד עונים, כדאי לנסות להבליג. ואם ההבלגה לא מקדמת אותנו, אז מומלץ לענות בדרך אחרת, תוקפנית יותר או רגועה יותר, תלוי במה שעשינו לפני כן ולא עבד. לפעמים עדיף לשתוק, לפעמים עדיף לענות, אבל אם משהו שאנחנו עושים יום אחרי יום לא עובד עבורנו – בהחלט כדאי להחליף אסטרטגיה.
תנסו את זה בבית.
גילי ויינטראוב הוא מטפל זוגי ויוצר שיטת טיפול זוגי בחצי
