בשנת 2017 תנועת ME TOO# הגיחה בסערה לרשתות החברתיות והציפה את ממדיה המחרידים של תופעת ההטרדות והתקיפות המיניות. התברר שזהו נגע אוניברסלי, המקיף את כל שכבות החברה ופוגע בכל שכבות האוכלוסייה.
פגיעה מינית היא אירוע טראומטי אשר ממוטט את מערכות ההתמודדות הרגילות המעניקות לאדם הרגשת שליטה, קשר ומשמעות. תופעה זו כרוכה באיום על החיים או על השלמות הגופנית, ומעמתת את האדם עם מצבים קיצוניים של חוסר ישע ואימה. זאת ועוד, מעל 85% מכלל מקרי התקיפה המינית מבוצעים על ידי אדם המוכר לקורבן בתוך יחסי אמון וסמכות, עובדה אשר פוגעת קשות ביכולתם של השורדים ליצור קשרי אמון בהמשך חייהם. לטראומה מינית השלכות רבות, אך בטור זה אני מבקשת להתמקד בהשלכות הטראומה על מערכות יחסים זוגיות ואינטימיות.
עו"ס גאולה פלדמן, מטפלת זוגית ומינית מוסמכת, מגדירה טראומה מינית כאירוע פסיכולוגי: "כל אירוע שיוצר קשר בין מיניות לבין תחושת מצוקה כלשהי: פחד, גועל, רתיעה. זה מאוד סובייקטיבי. בטיפול, אני לא שואלת אם התרחשה טראומה. אני שואלת האם התקיים אירוע שחיבר בין מיניות לבין תחושות כמו מצוקה או אי-נוחות, ולא הייתה לך אפשרות לעצור אותו.
"לפעמים זה יעלה בטיפול מיד, למשל במקרים בהם יש אירוע מאוד ברור וזכור והמטופל או המטופלת יספרו עליו. לפעמים זה לא יעלה בצורה ישירה, אבל המטופלים יספרו על תחושות של מצוקה, פחד ורתיעה בתוך אינטראקציות מיניות. לפעמים המטופלים לא ממש זוכרים, אבל הגוף מספר את סיפור הטראומה דרך תחושות חרדה קשות שעולות בכל ניסיון לפעילות מינית".
4 צפייה בגלריה
לפעמים היא תעלה בצורה ישירה בטיפול ולעיתים בעקיפין. טראומה מינית
(צילום: shutterstock)
לא סתם ברוב המקרים, מטופלים ומטופלות לא יגיעו לטיפול כדי לטפל בטראומה המינית אלא כדי לטפל בהפרעה נלווית בתפקוד המיני. שיעור הפרעות אלו בקרב שורדים הוא בין 58 ל-94 אחוזים. ניתן לייחס אותן לחרדה, פלשבקים וזיכרונות טראומטיים שעשויים להתעורר כתגובה לגירוי מיני. ככל שהגירוי מזכיר יותר את האירוע הפוגע, קיים סיכון גבוה יותר להתעוררות של פלאשבקים.
להכיר את הסימפטומים וללמוד מהו טריגר
טלי רוזנבאום, מטפלת זוגית ומטפלת מינית מוסמכת, אומרת: "כשזוג מתמודד עם קשיים בתחום המיני ואחד מבני הזוג עבר טראומה מינית בעבר, חשוב לתת על כך את הדעת. אם בני הזוג מרגישים שהם לא מצליחים לפתור את הקושי בעצמם, טיפול עשוי לסייע להם ולאפשר להם לעבור יחד מסע של החלמה, כשהקשר הזוגי יכול להפוך למרחב מרפא".
רוזנבאום מוסיפה: "חשוב מאוד שבני ובנות הזוג של נפגעות ונפגעים ילמדו גם הם על הפגיעה המינית והשלכותיה כדי שיוכלו להבין ולתמוך. לפעמים השורדים ירצו לספר על התקיפה או על ההתעללות שהם עברו, כשההכלה האמפתית וההכרה של בני הזוג בטראומה, עשויה להיות התחלה של חוויה מרפאת".
טראומה מינית אכן משפיעה רבות על הזוגיות והמיניות. נשים וגברים שנפגעו בתוך יחסי אמון וסמכות מתקשים ליצור קשרים קרובים ואינטימיים, לתת אמון באדם השני ולבטוח. קשר קרוב נחווה על ידם כמסוכן וכמעורר חרדה, וכתוצאה מכך הם עשויים לפתח דפוסי היקשרות אמביוולנטיים של התקרבות–התרחקות, שעשויים להכאיב ולהתיש את בני ובנות זוגם.
השפעה נוספת של פגיעה מינית על המיניות בהווה היא טריגרים שעשויים להציף את הנפגע/ת בזיכרונות טראומטיים. חשיפה למאזכרים כגון: ריח, צליל, הבעת פנים או תנועה של בן/ת הזוג, עלולים לעורר פלאשבקים של אירוע הפגיעה או תגובה דיסוציאטיבית (ניתוק מהסיטואציה הנוכחית).
הן פלדמן והן רוזנבאום מסכימות שכחלק מתהליך הטיפול, חשוב מאוד שהנפגעות ובני זוגן יכירו את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים, יבינו מה הוא טריגר, מה קורה בזמן פלאשבק ומה היא דיסוציאציה. "במקרים רבים, שורדות פגיעה מינית מרגישות מאוד אשמות על מה שקורה להן עם בני הזוג שלהן", אומרת פלדמן. "הן לא מבינות מדוע רגע אחד הן נהנות מכרבול נעים עם אהוב ליבן ורגע אחר כך הן מרגישות רע, מוצפות בחרדה ובפחד.
"המצב הזה, שבו אישה גם מרגישה חרדה מהמין וגם מרגישה אשמה על כך שהיא בחרדה, רק מכניס אותה עוד יותר למצוקה שממלכדת אותה. כל כך חשוב שנפגעות ידעו שהקשיים והתחושות הללו הם השלכות של הפגיעה, ושאנשים שעברו חוויות מסוג זה מתמודדים עם קשיים דומים. יש המון הקלה ונחמה בעצם הנורמליזציה והלגיטימציה לכל מה שהנפגעת מרגישה ולאמירה שהיא אדם בריא, שהנפש שלה מנסה להגן עליה, ושבמסגרת ההגנה הזו גופה מנסה להרחיק אותה ממקומות שנתפסים על ידו כמסוכנים".
הקורבן המשני של הטראומה המינית
בני זוג של שורדות פגיעה מינית נאלצים גם הם להתמודד עם קשיים רבים בתחום המיני. למעשה, הם קורבנות משניים של הטראומה המינית. זיכרונות העבר והשלכותיהם מובאים לתוך הקשר הזוגי ומשפיעים עליו באופן משמעותי. למרות שבן הזוג אינו אחראי לטראומות הקודמות ואינו יכול לפעול לשינוין, הוא עלול לחוות סימפטומים דומים לאלה של בת הזוג הנפגעת, כמו חלומות בלהה וחרדות.
רוזנבאום אומרת: "פעמים רבות, בני זוג של שורדות טראומה מינית מרגישים בושה ואשמה על כך שהם מעוניינים ביחסי מין. הם חשים אשמים על כך שהם רוצים משהו שמעורר כל כך הרבה קושי ומורכבות אצל בנות זוגן. לפעמים הם ינסו ליזום ובת הזוג תסרב, ואז הם ירגישו דחויים ולא רצויים. אם הם מנסים ליצור מגע אינטימי והדבר מעורר טריגר אצל בת הזוג, זו חוויה מאוד מבהילה. המחשבה שההתנהגות שלהם עוררה זיכרונות כואבים אצל אהובתן היא בלתי נסבלת.
"חשוב שבני הזוג יבינו שיכול להתרחש מצב שבו הם עוררו בטעות את הטריגר, אבל הם אינם אלו שאחראים על הפצע. את הפצע והכאב העצום יצר הפוגע. בני זוג של נפגעות טראומה מינית צריכים להבין שהמיניות שלהם בריאה, שהרצון שלהם לגיטימי, שאין כל רע בכך שהם משתוקקים למיניות סוערת ותשוקתית עם אהובת ליבם. אלא שכרגע, במצב הנוכחי ובנסיבות הקיימות, הדבר לא אפשרי מכיוון שזה מסכן את בנות זוגן בהצפה של זיכרונות טראומטיים מן העבר" .
מסע של ריפוי מיני וזוגי
החדשות הטובות הן שמסע ריפוי מיני בהחלט יכול להתקיים. הוא מחייב עבודה ומחויבות של שני בני הזוג, אך עם התמדה והשקעה הדבר אפשרי. איך עושים זאת? המטרה הראשונה היא יצירת מרחב זוגי-מיני בטוח. הנפגעת חייבת להיות בשליטה מלאה על כל מה שמתרחש במרחב המיני, ולדעת שיש ביכולתה להפסיקו בכל עת. עדיף לקיים אינטראקציות אינטימיות באור ובעיניים פקוחות, ולשמור על קשר מילולי תמידי עם בן הזוג כדי להזכיר לנפגעת את ההבדל בין העבר להווה.
במצבים בהם הנפגעת נמנעת מכל סוג של קרבה פיזית, מתוך חשש שקרבה זו עשויה להוביל למיניות שאינה רצויה על ידה, אפשר לתרגל שהייה עם בן הזוג בקרבה אינטימית ללא מגע, תוך הרגשת נינוחות וביטחון. כאשר ישנה רמה מספיקה של ביטחון בשהייה משותפת ללא מגע, אפשר להתקדם למגע קליל ולא מיני כמו החזקת ידיים. התהליך הטיפולי מתקדם באופן כזה שבו בכל פעם בני הזוג יתקדמו עוד קצת במגע ובקרבה בצורה הדרגתית, תוך קשב מלא לרמת החרדה ותוך בדיקה מתמדת שבת הזוג הנפגעת מרגישה בטוחה ונינוחה עם ההתקדמות.
מסע ההחלמה מהטראומה עשוי להיות מאתגר עבור בני הזוג של הנפגעות. הוא דורש יצירת מרחב אינטימי, בו יש הרבה מאוד גבולות. ההתקדמות הפיזית מתרחשת לאט, ומתוך תשומת לב מתמדת לתחושותיה ולרגשותיה של הנפגעת. במובנים רבים, בתהליך השיקום המיני אין מקום לספונטניות.
לעיתים, המטפל יציע הפסקה מוחלטת מקיום יחסי מין והתמקדות במגע של חיבה שאינו ארוטי. המטרה היא הרגעת האמיגדלה, אותו חלק מהמערכת הלימבית, שבמשך שנים הגיבה לכל חוויה אינטימית באיום ובפחד. דרך תרגול מופעי חיבה שאינם ארוטיים, האמיגדלה לומדת שפעילות אינטימית עם בן הזוג איננה מסוכנת.
לסיכום, חשוב מאוד להיעזר באנשי מקצוע בעלי ניסיון בטיפול בטראומה בכלל ובטיפול מיני בפרט. יש מרפאות ציבוריות המספקות טיפולים אלו וכדאי לברר לפני פניה לטיפול כה רגיש את הרקע המקצועי של המטפל/ת, הרי כל הסיפור מתחיל בבגידה באמון ובבניית אמון מחודשת.
היכולת לתקשר סביב נושא הטראומה המינית, ההקשבה ההדדית, הרגישות וההתגייסות של בן הזוג לתהליך, יכולים לרפא את פצעי העבר וליצור מרחב אינטימי קרוב, מחובר ומשמעותי בהווה.
שולמית שפרבר היא מטפלת מינית מוסמכת וחברת צוות במרפאה לטיפול מיני בבית החולים "רעות" ובמרפאת "אישי"
