עניין ידוע הוא שתקשורת טובה בין בני זוג היא חשובה והכרחית כדי לכונן מערכת יחסים מיטיבה ומשביעת רצון. מחקרים מצאו כי תקשורת פתוחה בין בני זוג בנושא מיניות והיכולת לתקשר את הצרכים, הרצונות, ההעדפות והמאוויים שלנו, מייצרת שביעות רצון מינית בתוך הקשר הזוגי. הבעיה היא שרוב המחקרים בנושא תקשורת זוגית ומינית עוסקים בתקשורת המילולית בין בני הזוג, ורק מעטים הם המחקרים שמתייחסים לתקשורת הבלתי מילולית.
על מנת להבין מה היא תקשורת בלתי מילולית ומדוע היא כה משמעותית בתוך מערכות יחסים זוגיות ורומנטיות, עלינו לחזור אחורה בזמן, לתקופת הינקות ליתר דיוק. אבי תאוריית ההיקשרות, הפסיכואנליטיקאי ג'ון בולבי, הביא לקדמת שיח הפסיכולוגיה ההתפתחותית את הצורך המולד שלנו לחפש קירבה וביטחון אצל הדמות המרכזית שמטפלת בנו. כך, בחודשי חייו הראשונים של התינוק, כאשר הוא חסר אונים לחלוטין, ההישרדות שלו תלויה במבוגר אחראי שיטפל בו וידאג לו. בולבי טוען כי אנו נולדים עם דחף טבעי ומולד לחפש אחר קירבה וביטחון כדי לשרוד. דחף זה נקרא 'דחף ההיקשרות'.
מחקרים מתחום מדעי המוח מ-15 השנים האחרונות שמו דגש על תהליכי ההיקשרות הלא מודעים, הבלתי מילוליים והמבוססים יותר על גופניות, שמתקיימים בין האם לתינוק בחודשי החיים הראשונים. כלומר, כאשר התינוק עדיין לא יודע להתבטא מילולית והדרך שלו לתקשר למבוגרים המשמעותיים לו את צרכיו ורצונותיו היא באמצעות תקשורת בלתי מילולית.
החוקרים התייחסו להיבטים הגופניים של ההיקשרות – מנח הגוף, הבעות הפנים, טון הדיבור ועוד. מכאן שהאופן הראשוני והקדום ביותר שבעזרתו אנו מחפשים מגע, קירבה וביטחון במהלך חיינו, נעשה דרך תקשורת בלתי מילולית. היכולת לתמלל את הצרכים והרצונות שלנו מתפתחת רק בשלב מאוחר יותר בחיים. היקשרות בטוחה מתפתחת כאשר האם מצליחה לקרוא את האיתותים הבלתי מילוליים של התינוק ולהיענות לצרכיו. קוראים לזה 'התכווננות גופנית' - התהליך שבו דמות ההיקשרות מצליחה לקרוא באופן מדויק את האיתותים הבלתי ורבליים של התינוק ולהגיב להם באופן מותאם.
מחקרים מצאו כי אימהות מחקות את תנועות התינוקות שלהן, הבעות הפנים שלהם והקצב הגופני שלהם. התכוונות גופנית בין האם לתינוק הנעשית דרך חיקוי של האם את מנחי הגוף, המקצבים והפעולות של התינוק, מייצרת אמפתיה ברמה הגופנית בין האם לתינוק ומחזקת את הקשר ביניהם. בולבי טען שההיקשרות מאפיינת את החוויה האנושית לאורך כל החיים, אולם רק באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת החלו חוקרים לנסות להבין את תפקידם של תהליכי ההיקשרות בבגרות.
אהבה בלתי מילולית
הפסיכיאטר והאנליטיקאי דניאל שטרן, חקר את מקורות האהבה מתקופת הינקות. במחקריו הוא מצביע על גינונים וביטויים הנצפים בין הורים לתינוקות, המבטאים יחסים והתנהגויות של אהבה. שטרן מצא כי גינוני האהבה אשר נצפו בין תינוקות והוריהם, החל ממבטי עיניים ממושכים וכלה בסוגים שונים של מגע אינטימי, קיימים גם באינטראקציות של זוגות בוגרים מאוהבים.
שטרן מצביע על התקופה שבה מתחילים להופיע גינוני האהבה ונוצרות התבניות. זוהי תקופה ינקותית המתרחשת בחודשי חייו הראשונים של התינוק. אומנם התבססות התבניות והתכנים ממשיכה עם ההתפתחות, אך השלבים בהם עוסק שטרן מתחילים בתקופה הפרה-ורבאלית, הווה אומר – התבניות הנפשיות הבסיסיות שלנו לאהבה הן בלתי מילוליות.
כאשר אנו מבינים שמערכות יחסים רומנטיות שייכות למערכת ההיקשרות ושמערכת ההיקשרות ביסודה הינה מערכת בלתי מילולית, בלתי מודעת ובמובנים רבים גם ממוקדת גוף - אנו מבינים את החשיבות שבתקשורת הבלתי מילולית בתוך מערכות יחסים רומנטיות בבגרות.
במחקר משנת 2019 שערכה ד"ר עינת שופר אנגלהרט, נשאלו זוגות על המשאלות הארוטיות-רומנטיות שלהם. ניתוח התשובות העלה ממצא מעניין: זוגות העלו משאלה כמוסה להיות מובנים ברמה הגופנית על ידי בני הזוג שלהם, בלי שהם יצטרכו להשתמש בתקשורת מילולית. כלומר, שבן/ת הזוג כבר ידע באופן קסום וטלפתי מה אני מצפה ממנו ומהם הצרכים הגופניים שלי. מכאן שהמשאלה שעולה מן המחקר היא הבקשה של אנשים מבוגרים לאותה התכווננות גופנית - לסנכרון ותקשורת גופנית בתוך מערכות היחסים הרומנטיות הבוגרות שלהם.
ריקוד ארוך אל תוך הלילה
'סנכרון גופני' הוא מושג הלקוח מעולם המחול, אשר מתאר מצב שבו הגופים של בני הזוג מסונכרנים בהיבטים שונים. סנכרון יכול להתרחש בנשימה, בקצב, במנחי הגוף, ברמת מתח השריר, בעוצמת המגע ועוד. סנכרון גופני בהקשר של קשר בין שני בוגרים מייצג את היכולת של בן או בת הזוג לקרוא במדויק את האיתותים הבלתי מילוליים של הצד השני, ולהגיב באופן שמאפשר לכל אחד מבני הזוג להרגיש שהרגשות והכוונות שלהם לא רק מובנים אלא גם מורגשים ע"י האחר. סנכרון גופני מבטא איכות נרכשת, אותה אפשר ללמוד ולשפר לאורך זמן.
אחרי שהבנו כמה חשובה התקשורת הבלתי מילולית בתוך מערכות יחסים רומנטיות ומיניות, נשאלת השאלה - כיצד ניתן לפתח ולשכלל את ערוץ התקשורת הזה? התשובה לכך – בדיוק כמו עם הסנכרון הגופני - היא דרך למידה. תקשורת גופנית בלתי מילולית היא איכות נלמדת ונרכשת, שככל שמתרגלים אותה יותר, כך היא משתפרת.
השלב הראשון בתרגול תקשורת בלתי מילולית הוא להעניק תשומת לב אישית לגוף שלי ותשומת לב לגופו של הפרטנר. אפשר לעשות זאת דרך מתן תשומת לב לנשימה שלי ושל הפרטנר, תוך ניסיון לסנכרן בין עומק וקצב הנשימה שלי לזאת של בן/ת הזוג.
טכניקה נוספת לתרגול תקשורת גופנית בלתי מילולית היא דרך תרגילי מראה. בתרגילי מראה שני אנשים עומדים זה מול זה ונעים יחד בסנכרון, כאילו שהם השתקפות מראה האחד של השני. זוגות שנשאלו על החוויה שלהם מהתנסות בתרגילי מראה, דיווחו שתרגילי המראה עוררו בהם תחושות של אינטימיות, תשוקה, עוררות מינית ורוגע.
דרך נוספת להמשיג את הרעיון של תקשורת גופנית היא בעזרת מופעי מחול. כאשר רקדנים מעוניינים ליצור מופע דואט, הם עובדים שעות רבות בחזרות המשלבות תקשורת מילולית ותקשורת בלתי מילולית. טכניקת העבודה הנפוצה היא לתת זמן לתרגול בתנועה ולאחר מכן לאפשר פידבקים מילוליים.
הרקדנים מפדבקים האחד את השנייה על ההיבטים בתרגול שהיו רצויים וטובים מבחינתם, לצד ההיבטים שדורשים שיפור והתכווננות מדויקת יותר. השיחות בין הרקדנים נסובות סביב רמות המתח בשרירים, מהירות התנועה, עוצמת התנועה, המגע ביניהם, כיווני התנועה בזמן הריקוד, הריכוז או חוסר הריכוז בזמן התרגול ועוד. כך, כאשר מתבוננים ברקדנים, נראה שהם תואמים להפליא, זורמים והרמוניים, אך למעשה לריקוד המסונכרן הזה קדמו שעות רבות של עבודה על הבנה את הגוף האחד של השנייה.
השתתפות בריקודי זוגות, אומנויות לחימה, יוגה זוגית, אקרו-באלנס, קונטקט, אימפרוביזציה ותנועה מפתחים את ההקשבה הגופנית ואת יכולות התקשורת הבלתי מילולית, והם מומלצים לכל זוג. כאשר בני הזוג מרגישים שהפרטנר שלהם קשוב לאיתותים הגופניים שלהם, שם לב לאזורי כיווץ ושחרור בגוף שלהם, לעומק או לשטחיות הנשימה שלהם, לדופק שלהם ולמנח הגוף שלהם, הם נכנסים למרחב הקסום של התקשורת הבלתי מילולית וחווים בזעיר אנפין את תחושות העונג וההתעלות של גן העדן האבוד של ראשית החיים.
אני סבורה שהמתכון המנצח למיניות מיטיבה, מעצימה ומספקת הוא השילוב שבין תקשורת מילולית לבלתי מילולית. הדרך לעשות זאת היא קודם כל להיות בתשומת לב ערה לגופים שלנו ושל בני ובנות הזוג שלנו, לשים לב לאיתותים הגופניים שלנו ושל הפרטנר/ית, לנסות להבין מה הגוף שלנו מספר ומבקש, ולדבר על זה עם הצד השני.
הגוף שלנו מדבר, מאותת ומתקשר כל הזמן. כל שעלינו לעשות זה להטות אוזן ולב, להקשיב לעצמינו ולבני ובנות הזוג שלנו בצורה ערה ונוכחת, לוודא דרך תקשורת מילולית שהבנו את האיתותים הגופניים שלהם, למצוא התאמה וסנכרון גופניים ולרכב על גלי העונג של שיחה בין גוף לגוף.
שולמית שפרבר היא מטפלת בתנועה ומחול (MA) וחברת צוות במרפאה לטיפול מיני בבית החולים רעות ובמרפאת "אישי"