רבים טועים לחשוב שקרבה ואהבה הן רגשות זהים, אולם לא כך. אנו יכולים לאהוב ועדיין לא לאפשר לאחרים להתקרב אלינו, או להימנע מלהתקרב לאחרים. בשביל להיות קרובים למישהו אנחנו צריכים להרגיש אותו, ובשביל להרגיש אותו, אנחנו צריכים קודם כל להרגיש את עצמנו.
רגש נועד לאותת לנו מה אנחנו צריכים. מאחורי כל רגש תמיד מסתתר צורך שמחפש מענה: בושה מאותתת לנו על הצורך באישור וקבלה מאחרים, העצב מאותת לנו על הצורך בנחמה, הכעס מאותת על הצורך בגבולות.
רגשות חשובים כי הם משמשים כנורות אזהרה בלוח המחוונים הנפשי שלנו. כשנורת הדלק נדלקת זהו סימן שיש לנו צורך בדלק, ואם נתעלם ממנה - נתקע. לכן, כדי לדעת מה אנחנו צריכים ורוצים, אנו צריכים להבין מה אנו מרגישים. אנשים רבים הפונים לטיפול סובלים כיוון שעולמם הריגשי אינו נהיר להם, והם מתקשים לתת משמעות לחוויותיהם ולבחור בחירות שמתאימות להם. כשאדם לא מחובר למה שהוא מרגיש, לא מזהה את רגשותיו, לא מבין אותם ואת משמעותם, יהיה לו קשה מאוד לעשות את זה עם אחרים.
רבים מאיתנו, במיוחד גברים, לא פיתחו את שפת הרגש בילדותם והם נשארים חסרי אונים ונבוכים אל מול העולם הרגשי של זוגתם. הם נוטים להדחיק את רגשותיהם או לא להפנות תשומת לב אליהם מלכתחילה. אצל רוב הגברים חוסר הנוחות לדבר על רגשות לא נעימים או מביכים נובע מתוך הפחד להיראות חלשים או נזקקים, מצב שגורם להם להביע רגשות אחרים שהם קלים ולגיטימיים יותר להבעה. לדוגמה, במקום בושה ופגיעות הם יביעו כעס, ובמקום עצב - אדישות וניתוק.
הבעיה היא שהרגשות הללו רק מרחיקים את בת הזוג מהם, כיוון שהיא מרגישה מותקפת או חסרת חשיבות, למרות שמבפנים הם כן כמהים לקרבתה. כשגברים לא יודעים מה עובר עליהם או איך לתאר במילים את החוויות הגופניות שלהם, הם ימצאו דרכים אחרות לטשטש או לבטא את רגשותיהם דרך התמכרויות, אלימות או כל דבר אחר שיקהה את הכאב או הדיכאון, שהוא תמיד ביטוי לריחוק ביחסים ולריקנות.
מחקרים מראים כי עד גיל מסוים בנים מתחבקים ומתנשקים וזקוקים לקרבה בדיוק כמו בנות, אך ההתנתקות שלהם מרגשות נובעת בעיקר מסיבות חברתיות. בעולם המאצ'ואיסטי שבו אנו חיים גברים מקבלים לגיטימציה חברתית להביע בעיקר כעס או חרמנות. ולמרות שגברים מנסים להביע אינטימיות דרך הסקס, גם שם הרבה פעמים יהיה להם קשה לעמוד בציפיות של בנות זוגם.
כי כפי שיש הבדל בין אהבה לקרבה, כך יש הבדל עצום בין לגעת ובין להרגיש. גברים יכולים לגעת בבנות זוגם, אולם לעיתים רחוקות הם ירגישו אותן ואת מה שגורם להן הנאה. הם יתרכזו בעיקר בביצוע ופחות יהיו קשובים לניואנסים עדינים יותר שבינו לבינה.
איך לומדים את שפת הרגש? קודם כל, מבינים שרגש הוא שפה בדיוק כמו כל שפה אחרת, הכוללת שלושה כללי דקדוק עיקריים: הכרה (מה אני שומע ממך), התייחסות (מה אני מבין שעובר עליך) ומתן תוקף (מה אני מרגיש כשאני איתך). ואני ארחיב:
הכרה
כשמישהו מכיר במה שאנו מרגישים, משהו בתוכנו נרגע, כיוון שהוא מאותת לנו שהצרכים שלנו חשובים לו ושהוא שם אותנו במקום הראשון. אדם שמתקשה עם רגשותיו בהווה הוא אדם שבילדותו, הוריו לא הכירו מספיק ברגשותיו ונתנו להם מקום של כבוד.
למעשה, הסיבה השכיחה ביותר אצל מבוגרים לדיכאון קשורה לאופן שבו התייחסו לרגשותיהם בילדותם. אם במקום להבין ולהתייחס אליכם בילדות, אמרו לכם לא להרגיש עצב כי רצו להקל עליכם, או לא לכעוס כי זה לא מנומס ופוגע באחרים, יכולתכם כמבוגרים לשאת רגשות לא נעימים קטנה, ובאותה נשימה קטנה גם יכולתכם לשאת רגשות לא נעימים מצידו של בן הזוג שלכם. לכן, בראש ובראשונה אל לנו להתעלם או לקבור את הרגשות שלנו, אלא לשים לב אליהם ולהשתמש בהם כדי להבין מה אנחנו ובני הזוג שלנו צריכים.
התייחסות
כשזה נוגע לרגשות יש שתי דרכים שלא כדאי לנקוט בהן ודרך אחת שכן. אתחיל בשתיים הלא רצויות: הדחקה והגזמה. המדחיקים מקטינים מחשיבות רגשותיהם בתקווה שהם ייעלמו, כיוון שהרגשות מציפים אותם, ומתרחקים מבני זוגם כאשר אלו הופכים לרגשיים מדי. המגזימים מעצימים את רגשותיהם כיוון שהם מזדהים בנקל עם רגשותיהם, או נפגעים כאשר הם אינם מקבלים התייחסות רגשית מספקת לטעמם מבני זוגם.
הדרך השלישית היא הכלה. הכלה פרושה שאנו מכירים בכל הרגשות שלנו ושל האחר ונותנים להם תוקף. אנו מתייחסים לרגשות ברצינות, בלי תגובה מוגזמת. לכן, במקום לומר "את סתם עושה מזה עניין", עדיף לומר "אני רואה שאת ממש עצובה". שלילת רגשות של מישהו אחר לעולם לא עוזרת. אנו עושים זאת כי אנו נוטים לחשוב שחוסר התייחסות לרגש לא נעים יעזור לאחר להעלים אותו, אך ההפך הוא הנכון. רק אם נעניק מקום לרגש, נגדיל את הסיכוי שהוא יחלוף.
אנשים רבים מנסים למשל לתת עצות שימושיות כדי להרגיש שהם עושים משהו עבור האחר, אבל ברוב הפעמים אנחנו רק צריכים שמישהו יבין איך אנחנו מרגישים, כדי שלא נישאר בודדים עם ההרגשה הזאת.
תוקף
אם תתייחסו לרגשות לא נעימים כהזדמנויות ללמוד ולהתחבר דרכם אל האחר, תעמיקו את הקשר שלכם. לכן, ככל שתקבלו את בן זוגכם ותאהבו אותו בכל מצב ובכל דרך שהוא חווה את העולם ומרגיש כרגע כלפיו, כך תחזקו את היכולת שלו להתגבר על המצב הרגשי שהוא נמצא בו.
נסו לקבל את עצמכם ואת האחרים בכל מצבי הרוח מבלי להאיץ, לתקוף או לנתק מגע, כיוון שכשאנו מנסים לחסום רגש לא נעים, אנו חוסמים באותו העת גם את הרגשות הנעימים. אי אפשר להחליש כאב ועצב ולהגביר רק את האושר והשמחה. כשמחלישים אחד מהם מחלישים את כולם. זה נורמלי לחלוטין לרצות להתנתק מרגשות קשים, אולם כשאנו עושים זאת, הסכנה היא שעל הדרך נאבד את הרגישות לרגשות קשים של אחרים.
כשאין לנו השפעה על מה שקורה בחיינו, אנו מרגישים את התסכול הרב ביותר במערכות יחסים, והייאוש והבדידות שלנו רק הולכים וגוברים. הדרך להשיג שליטה גדולה יותר במה שקורה לנו היא ללמוד את שפת הרגש, וכמו כל שפה גם את שפת הרגש חשוב לתרגל.
רגש הוא קודם כל חוויה גופנית, לכן הקפידו להקשיב לגוף שלכם כל אימת שמשהו קורה לכם בבטן, בצוואר, בראש, בחזה או בכל איבר אחר בגוף. שאלו את עצמכם: לאיזה רגש אני יכול לשייך את התחושה הזו? האם אני עצוב? מבולבל? חסר אונים? מבויש? גם אם לא עולה לכם תשובה מידית, סביר להניח שאם תתעמקו מספיק בתחושות הגופניות שלכם, עם הזמן זה יבוא בייתר בקלות.
בהצלחה.