אנשים רבים נתקלים בקושי לעזוב מערכת יחסים. הם יושבים מולי מבולבלים, לעיתים מותשים, מתחבטים שוב ושוב, פורשים את הסיבות לכאן ולכאן, שואלים לעצתי, וחוזר חלילה ממפגש למפגש. לעיתים משהו קורה והם נדחפים לקבל החלטה, לפעמים בן/ת זוגם או האדם שאיתו הם מנהלים רומן מתייאש ומקבל את ההחלטה במקומם, לעיתים ההחלטה הופכת ללא רלוונטית, או שהם פשוט לא בוחרים והחיים כבר עושים את שלהם בשקט ובאכזריות, וסוגרים בפניהם את חלון ההזדמנויות.
אנשים שצריכים לקבל החלטה לעזוב את בן/ת זוגם, צריכים לעבור דרך שני מדורים של סבל: הראשון כרוך בלקום וללכת, ואז לשאת בתוצאות ההחלטה וברגשות קשים כמו אשמה, והשני הוא להתמודד עם עצם הפרידה. טור זה, מתוך שלושה טורים שאני מתכנן בנושא, יוקדש למדור הראשון: מדוע קשה לנו כל כך להיפרד ולהמשיך הלאה בחיינו?
מערכת ושמה היקשרות
פרידה מאדם קרוב היא במידה רבה חוויה שמנוגדת לטבע שלנו. מערכת ההיקשרות במוח מדביקה אותנו האחד לשני, ללא קשר לאיכות הרומנטיקה או התשוקה. תבלו מספיק זמן עם אדם שאתם מחבבים ותיקשרו אליו. מאידך, כדי להשתחרר מאהוב נזדקק לכוחות נפש לא מבוטלים.
אנשים מנסים לגייס את הכוחות הללו באמצעות רגשות כגון כעס או שנאה, שהם רגשות מרחיקים. הם מקווים שאם הם יצבעו את האחר בצבעים שחורים, יהיה להם קל יותר לעזוב אותו, אולם עם הזמן הם מגלים שרגשות אלו דועכים, ומפנים את מקומם לרגשות יותר מאוזנים, אפילו חיוביים, ואז ההיסוס והספק מחלחלים מחדש.
חשוב לזכור שבחירה בוגרת ומציאותית תהיה לעולם אמביוולנטית. לא סתם אומרים כי בחירה בוגרת היא בחירה שקולה שנעשית בצלילות דעת ולא ברגע של סערת רגשות. זוהי בחירה שבמהלכה אנו מביטים נכוחה במה שאנו משאירים מאחור, ועדיין בוחרים לעזוב.
לעזוב באופן בוגר מציב אותנו מול סיטואציה כמעט לא אנושית. אנו נדרשים לשחרר משהו קיים שיש בו גם מרכיבים טובים, אך באותה העת גורם לנו להרגיש לא שלמים, רק בשביל התקווה שנמצא משהו טוב יותר בעתיד. כל עוד אנחנו עדיין בתוך הקשר, הפנטזיות על זוגיות אחרת מזינות ומקיימות את התקווה, אך לאחר שעזבנו אנו מגלים לעיתים שעם תקווה לא הולכים למכולת.
התקווה, כמו האמונה, היא בת לוויה חמקמקה שלא מעניקה את עצמה בקלות, וההתפכחות הזאת כואבת. חלק יבחרו להסתובב ולחזור על עקבותיהם, אך ייתקעו בתחושה של "אני לא יכול בלעדיך ואני לא יכול איתך". לשחרר משהו אחד, עוד לפני שמצאנו משהו אחר להיאחז בו, מנוגד לטבע ההישרדותי שלנו, שבין היתר נתמך על ידי מערכת ההיקשרות ששומרת עלינו מפני מצבים של אי-ודאות, לקיחת סיכונים גבוהים וחוסר ביטחון לגבי העתיד.
לחיות בסרט
בסרט "להתחיל מחדש" משחק טום הנקס עובד חברת פדקס התקוע על אי לא מיושב לאחר שמטוסו מתרסק באוקיינוס. לאחר כמה שנים שהוא חי לצידו של כדורעף שעליו הוא מצייר פנים אנושיות, הוא מחליט לבנות רפסודה ולצאת אל האוקיינוס, בתקווה לפגוש בספינה חולפת. הרגע שהוא דוחף את הרפסודה ללב ים הוא רגע השיא של הסרט. זוהי הבחירה בין מוות נפשי על האי לבין מוות פיזי כמעט ודאי בלב ים.
לכן, ללא טיפה של ציניות, כל בחירה לצאת אל הלא נודע כנראה מצריכה מאיתנו לחיות קצת בסרט, ורצוי אמריקאי שיש בו תמיד סוף טוב. Yes We Can היא לא רק סיסמת בחירות, העוזב חייב להיאחז בתקווה בשביל לחזק את קפיצת האמונה שהוא לוקח. אולם בן זוג הוא לא כדורעף, ולקושי להיפרד קיימים שורשים פסיכולוגיים עמוקים בהרבה מהפחד משינוי.
המטפלת הזוגית הנודעת אסתר פרל, נוהגת לומר שכשאנשים בוגדים, הם עושים זאת לא בהכרח כדי למצוא מישהו אחר, אלא כדי למצוא אני אחר. כלומר, כדי לברוח קצת מהאדם שנהייתי עם בן זוגי ולא בהכרח מבן זוגי. את אותו עיקרון אפשר להפעיל על הקושי להיפרד מבן הזוג. קשה לנו להיפרד, לא בגלל שטרם מצאנו מישהו אחר, אלא מכיוון שטרם נהיינו מישהו אחר.
למה הכוונה? כל עוד בן זוגי מייצג עבורי חלק שלו אני זקוק, אני אתקשה לעזוב בגלל הפחד שלא אסתדר בלי אותו החלק, שלמען האמת משך אותי אליו מלכתחילה. כל עוד חלק זה לא מפותח דיו אצלי, תמיד אהיה זקוק לבן זוגי ואפחד להיפרד. כלומר, כדי לעזוב אני לא צריך למצוא מישהו אחר, אני קודם כל צריך להיות מישהו אחר, מישהו שלם.
אישה מסוימת רוצה לעזוב את בן זוגה תוך כדי שהיא מתייסרת ארוכות. היא טוענת שאין לה עימו אינטימיות רגשית וכתוצאה מכך מינית, שעולמו הרגשי דל. לעומת זאת, היא פורחת בהקשרים רגשיים עמוקים ובשיחות נפש. ההתייסרות שלה לא נובעת מכך שהיא לא בטוחה במה שהיא מרגישה כלפיו, אלא מכיוון שהיא מפחדת להישאר לבד עם עצמה.
מדוע? הרבה פעמים אנשים סוערים מבחינה ריגשית מתחברים לאדם מאופק יותר כדי שיוכלו להישען עליו לצורך הרגעה וביטחון. אולם פה גם טמון הקושי שלה לעזוב – כל עוד היא זקוקה לו בשביל הרגעה או יציבות, ולא לומדת להישען על עצמה, ברור שהיא לא תוכל להיפרד כיוון שברגע שהיא תעזוב, היא כנראה תיבהל נורא, תרגיש תלושה או בודדה ותחזור אליו במהירות.
עוד דוגמה: גבר רוצה לעזוב את בת זוגו כיוון שהוא מרגיש שהיא לא מספיק מתאימה לו. יחד עם זאת, הוא תמיד היה מוקסם מיופייה ומהאופן שהסתכלו עליו כאשר בילה בחברה. הוא מתקשה לעזוב אותה כיוון שהיא מייצגת את האטרקטיביות שחסרה לו בתוכו ושבאמצעותה הוא מרגיש אותה. כל עוד לא ירגיש אטרקטיבי בעצמו, אין סיכוי שיוכל לשחרר אותה, כיוון שזה אומר לחתוך את עצמו לשניים.
לכן, אם אתה רוצה להתנתק ממישהו, אתה צריך להיות מוכן להתנתק ממה שמשך אותך אליו מלכתחילה. ואם לא השכלת לפתח את החלק הזה בעצמך עם השנים, ככל שתמשוך יותר חזק בכיוון של להיפרד, יופעל עליך כוח ריגשי דומה בעוצמתו לחזור בחזרה, וסביר להניח שתמצא את עצמך בנקודת ההתחלה.
גברים ונשים מוצאים פתרונות שונים סביב הקושי לעזוב. אסתר פרל גם נוהגת לומר שגברים בוגדים כדי להישאר בקשרים, ונשים בוגדות כדי לצאת מהם. רומן הוא פתרון מצוין למי שמפחד לעזוב בלי שיש לו משהו אחר בידיים, אולם בדרך הזו אנו עוקפים את הכאב ואת תהליך ההתפתחות והצמיחה שנלווים אליו, רק כדי למצוא את עצמנו במערכת יחסים אחרת בלי שעשינו שום התפתחות.
גברים, בהכללה כמובן, מסתפקים הרבה פעמים בציפור אחת ביד מאשר בשתיים על העץ, או כמו שאומרים האמריקאים: "עדיף השטן שאתה מכיר, מהשטן שאתה לא מכיר". גברים יסתפקו בסקס מחוץ לנישואים כתחליף לאינטימיות חסרה עם בת זוגם, בעוד שיותר נשים יעדיפו לעזוב או לשקול פרידה. כתוצאה מכך, גברים ישלמו על כך לא פעם מחיר כלכלי וגם ריגשי, בצורת התייסרות והתלבטות הנמשכת לעיתים שנים.
מדוע, אם כן, אנשים בוחרים בסופו של דבר לעזוב למרות הקושי? ייתכן שזה נעוץ בעובדה שמחקרים מראים שאנשים מתחרטים על מה שלא עשו יותר ממה שהם כן עשו, או שאולי זה נעוץ באופי האנושי השואף להתרחב ולגדול ולעצב את סביבתו כך שתתאים לו, או שאולי פשוט נמאס לאנשים לקום בבוקר ליד אדם שמזכיר להם כדורעף חלול, שקשה לקיים איתו קשר אינטימי עמוק למרות כל הניסיונות.
בסופו של דבר, פרידה אמיתית היא לא לקראת משהו אחר. היא תמיד פרידה ממשהו קיים. קבלו החלטה לעזוב רק על סמך מה שקיים וחסר, ולא על סמך מה שיהיה, למרות שאין ספק שזה יותר קל להגיד מלעשות.
רועי צור הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט עוסק בטיפול פסיכולוגי, טיפול זוגי, וטיפול פסיכולוגי אונליין. מעביר במסגרת "Funzing" הרצאות לקהל הרחב.
