התקופה הקרובה מזמנת לכולנו סדרה של אירועים שכל אחד מהם בנפרד יכול לעורר מתח וחרדה, קל וחומר כשהם באים בעת ובעונה אחת: אובדן עבודה, ירידה דרסטית בהכנסות, שהות ממושכת עם הילדים ובן הזוג במקום אחד ולאורך זמן. זה כמעט נשמע כמו ניסוי חברתי בחוסן משפחתי. אגב חוסן, בניגוד למה שרבים חושבים, לא אומר שאנו לא מושפעים מאירועים קשים, אלא עד כמה מהר הנפש שלנו יכולה להתארגן ולחזור פחות או יותר לתפקוד נורמלי, לאחר שוך ההשפעה הראשונית של האירוע.
ככל הנראה, האדם הכי קרוב אלינו, תרתי משמע, יספוג את מרבית ההתפרצויות, התלונות והבכי שלנו. תקופות מעין אלה גורמות לא פעם לקרעים קשים לאיחוי בתא המשפחתי, מה שמוביל לעלייה בשיעור הגירושים ולפניות מרובות יותר לטיפול זוגי. להלן כמה נקודות למחשבה שיעזרו לכם להתמודד עם השינויים הרבים שעוברים על כולנו על הצד הטוב ביותר.
גמישות
אחד המרכיבים החשובים של חוסן הוא גמישות. גמישות היא היכולת להסתגל למציאות משתנה, בניגוד לנוקשות שבה אני ממשיך לדבוק בדרכי הפעולה הישנות שלי. היעדר גמישות תגרום לכם להוציא את כל התסכולים שלכם על בן זוגכם ויכולת ההכלה שלכם תיפגע.
מספרים על עץ הזית וקנה הסוף שחיו זה לצד זה. הזית לגלג על קנה הסוף לעיתים קרובות. "תראה אותך, כל רוח קטנה מכופפת אותך. אני, לעומת זאת, חזק ובלתי שביר". לימים הגיעה סופה חזקה ושברה את הזית. קנה הסוף, לעומת זאת, התכופף, היטלטל ברוח, ולבסוף חזר למקומו. רובנו חושבים שדרווין אמר שהחזק שורד, אך הוא בעצם אמר שהגמיש שורד. הסתגלות למצב החדש שנוצר כוללת בין היתר דחיית סיפוקים, צמצום הוצאות לא הכרחיות, וניצול הזמן שנוצר לעשיית דברים שעד היום השגרה דחקה הצידה. משברים הם גם הזדמנות מצוינת לערער על תפיסות ומוסכמות ולערוך שינויים בחיינו, שכנראה לא היינו עורכים אלמלא המשבר שפוקד אותנו.
אי-ודאות
יכול להיות שתחזרו לעבודה ויכול להיות שתצטרכו לחפש אחת חדשה, יכול להיות שתחלו, ויכול להיות שרמת החיים שהתרגלתם אליה תרד בשנה הקרובה וההזמנות מ"וולט" יצטרכו להצטמצם משמעותית. החיים הם שינוי מתמיד, והטבע מזכיר לנו את העובדה הזאת ביתר שאת בימים אלה. לחלקנו זה מגיע בהפתעה כיוון שהשגרה שאנו בונים מתעתעת בנו לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה. יתכן שבתוך הזוגיות שלכם יש כרגע מתח בין זה שחרד יותר ובין זה שחרד פחות.
חשוב להבין שככל שאדם חרד יותר, כך הוא ישאף לשלוט יותר במה שקורה בכדי לצמצם את חרדתו. אין טעם לשכנע אדם כזה שהכל יהיה בסדר, אלא לנסות לעזור לו להבחין בין הדברים שיש לו שליטה עליהם לבין הדברים שאין לו יכולת לשנות. התמקדו בדברים שיש לכם שליטה עליהם והוציאו אותם לפועל בכדי להשיג תחושה של יכולת ותפקוד. לאחר מכן, הפחיתו את הצפייה הקבועה בטלוויזיה או ברדיו והתרכזו בהסחת דעת ובפעולות שגורמות לשמחה כגון בישול, טיפול בעציצים או כל דבר שעוזר ליצור אי של שפיות בתוך כל הטירוף.
ערך עצמי
התקופה הזו תפגע לחלקנו בחוויית הערך העצמי ותהפוך אותנו ליותר שבריריים. לאבד מקור פרנסה זה אחד האירועים המטלטלים בחייו של אדם. אובדן של עבודה, במיוחד אצל גברים, הוא מכה מוראלית קשה שמכוונת הישר אל הערך העצמי של האדם. לכן זו הזדמנות טובה להזכיר לעצמנו שערכנו העצמי לא באמת קשור לביצועים שלנו, למה שיש לנו, או למה שאנשים אומרים עלינו. ערך עצמי בריא הוא ההבנה שאני בדיוק כמו כולם, לא יותר ולא פחות, ומתוקף זה אני ראוי לאהבה ולכבוד. זכרו לנהל דיאלוג רך וחומל יותר עם עצמכם, להקשיב פחות לקולות הביקורתיים ולומר, "אני מספיק ואני משמעותי" בכל פעם שתרגישו כי ערככם העצמי נופל.
פרופורציות
הבעיה העיקרית בדיכאון היא שלא רק שהמציאות נחווית כרגע כשחורה, אלא שגם העתיד נראה כחסר תקווה. בדיכאון אנחנו מרגישים כ"אובייקט בעל הווה נצחי", כלומר אובייקט במובן שאנו חסרי אונים מול המציאות שנכפית עלינו, בניגוד לסובייקט בעל יכולת השפעה. אבל האמת היא שאם הייתם יכולים להציץ לרגע בסיכום העשור בדצמבר 2029, אני מניח שהייתם מביטים לאחור ואומרים האחד לשנייה, "את זוכרת את התקופה המטורפת ההיא?". האדם הוא יצור מסתגל, לא פחות מהווירוסים שתוקפים אותו. וחשוב שנזכור שהתקופה הזו, חריגה ככל שתהיה, גם היא תעבור.
קבלה
אל תתווכחו עם המציאות, זה המצב החדש ואין לכם הרבה מה לעשות איתו. ויכוח עם המציאות רק יגרום לכם להרגיש סבל מיותר, שיתווסף לכאב שנוצר בלאו הכי בעקבות האובדנים השונים שהביאה איתה הקורונה. המנטרה הבאה יכולה לעזור: "ברגע זה אני מקבל את מה שאני חושב, מרגיש וחווה. אני לא מתכוון להיות מוטרד, מודאג או עצבני בגלל זה. זה מה שזה, והרצון שהדברים יהיו אחרת לא הולך לשנות את זה כרגע. אני מסכים לחוות את הרגע הזה כפי שהוא, ואני יודע שאני יכול להתמודד איתו".
קורבנות או טינה לדוגמה הם ביטויים של חוסר קבלה והם דרך מחורבנת לחיות את החיים. קורבנות גורמת לאדם להרגיש שהוא כוח קטן שמונע על ידי כוח שחזק ממנו ושאין לו שליטה עליו. הכוח הזה לא חייב להיות בהכרח כוח חיצוני כמו וירוס, אלא כוח פנימי כגון התמכרות או התקפי זעם שבמהלכם אני מרגיש כמו קורבן של הזעם הבלתי נשלט שלי.
העצה שלי? נסו ככל האפשר להימנע מקורבנות, לא רק מול המצב שנוצר, אלא בעיקר מול בן/ת הזוג שלכם. מתקרבנים משתמשים בתקשורת מעוותת שדרכה הם מנסים לגרום לאחר להרגיש מבפנים את המצוקה שהם חווים, רק ללא מילים. כל תוקפן תמיד מרגיש בפנים גם כמו קורבן – ואם אני מאמין שאני הקורבן, אני משוכנע כי יש לי את הזכות להגיב בגלל מה שנעשה לי, וחוזר חלילה.
תיקון
אתם הולכים לריב בתקופה הזאת, והרבה. רבים טועים לחשוב שהיעדרם של ריבים הוא ביטוי לקשר טוב ולאהבה, ומופתעים כשהם שומעים על זוג קרוב שהתגרש למרות "שהם אף פעם לא רבו". אולם אינטימיות היא כור מחצבת קשוח ומסוכן, שבו מטבע הדברים אנשים מתנגשים זה בזה. לכן, השאלה החשובה בכל זוגיות ואולי ההגדרה הטובה ביותר למערכת יחסים היא האם אתם יודעים לתקן?
מערכת יחסים היא תנועה בלתי פוסקת בין הרמוניה (קירבה), דיסהרמוניה (מרחק) ותיקון (התקרבות חוזרת). תיקון הוא היכולת לפגוש את הכוחנות של האחר עם פגיעות, הבנה וחמלה, בכדי לצאת ממעגל ה"פגעת-בי-אז-אני-אפגע-בך-בחזרה". זאת היכולת לומר "חשבתי על מה שאמרת ואני מוכן ללכת לקראתך בצורה הבאה" או "כשאתה מתנהג ככה אני מרגיש לבד/מבויש/קטן", במקום לתקוף בחזרה.
ובהקשר זה, אם אתם רבים מול הילדים כדאי מאוד שגם תתקנו מולם, כדי שהם יראו שאפשר לריב ולצעוק ועדיין לאהוב ולהתחבר מחדש. ילדים לומדים את מה שהם חיים בבית, והם צריכים ללמוד מכם איך להביע כעס בצורה נכונה, ואיך להתפייס. את זה הם ייקחו איתם לזוגיות שתהיה להם ביום מן הימים.
איפוק
רובנו דוגלים בביטוי עצמי בלתי מרוסן וחסר עכבות, מעין ונטילציה או הקאה רגשית שבסופה אתם כביכול תרגישו טוב בזמן שבן הזוג שלכם ירגיש קטן. דוגמאות כאלה יש בשפע - לשמור טינה ולהזכיר מה האחר עשה או לא עשה לפני שנה במקום להתרכז רק בכאן ועכשיו, להשתמש במשפטים כמו: "אתה תמיד", "אתה לעולם לא", "את כמו אמא שלך", או להקיש על האופי של האחר בכללותו ולומר לו למשל "אתה אגואיסט". משפטים כאלה מייצרים חוסר אונים ובושה אצל בן זוגכם, גם אם הם גורמים לכם להרגיש צודקים, וזה מבלי שהזכרתי את הבוז, שהוא שורש כל האלימות הפסיכולוגית בין בני אדם.
תחשבו לרגע: האם הייתם אומרים לילדכם את כל מה שאתם חושבים עליהם באופן שאתם מדברים לבני זוגכם? כנראה שלא. איפוק הוא דרך המלך לאמפתיה, לכן למדו לומר את האמת שלכם באהבה ואסרטיביות. כל מה שהוא מגעיל הוא תמיד מקלקל. אין ערך בגועל, נוקשות, בוטות או אכזריות. במקום זה למדו לכעוס באופן יעיל שמציב גבולות או אומר במפורש את מה שאתם צריכים מהאחר.
הכרת תודה
אהבה דורשת שוויון, אבל אם נודה על האמת המערכת הזוגית היא לא תמיד שוויונית, ונשים רבות הולכות לשלם את מחיר ההישארות של הילדים בבית יותר מבן זוגן. אחד מבני הזוג ינסה להמשיך ולעבוד בזמן שהאחר יישאר עם הילדים, ובדרך כלל תהיה זו האישה. גם אם לא תמיד ניתן לעשות הרבה עם העובדה הזאת גם מסיבות כלכליות, יש הבדל גדול בין גברים שמתייחסים לכך כמובן מאליו תרבותי, לבין גברים שמכירים בכך ונותנים לבנות הזוג שלהם את ההרגשה שהם מעריכים ורואים את המאמץ שהן עושות.
לא פעם אני נתקל בקליניקה בגברים שאומרים לי, "אבל היא יודעת שאני אוהב אותה, לא!?". בתגובה אני מצביע על עציץ יפה שאני מאוד אוהב בקליניקה ושואל אותם האם זה מספיק שאומר לו שהוא יפה, או שהוא צריך גם דשן ומים. לא נדרשות יותר מכמה דקות לעשות משהו מתחשב – תשאיר פתק, תקנה פרחים, תביא מתנה, תהיה עדין, נדיב וחכם. זה לא רק מה שאתה מרגיש, זה גם מה שאתה עושה.
בהצלחה.
