להיכנס לזוגיות חדשה זה חתיכת אתגר. לצד הפרפרים המרגשים, השמורים להתחלות חדשות, המחשבה להתחיל הכל מהתחלה, לבטוח שוב, לתת אמון, להתרגל לבן זוג חדש ולכל "הנדוניה" הרגשית שהוא מביא עמו, עלולה להיות מאתגרת מאוד, כשהשאלה - "האם זה יהיה שונה הפעם?" היא המאתגרת מכולן.
אז קודם כל, צר לי לאכזב אתכם, אבל כשזה מגיע לדפוסי התנהגות, היו בטוחים שנשחזר אותם גם בזוגיות הבאה. לרוע המזל, זה הדבר היחיד שהמוח הקדום שלנו יודע לעשות. החלקים הזוחלים במוחכם כבר ידאגו למשוך למרחב שלכם שוב את אותה גברת או אדון בשינוי קל של אדרת. התפאורה אומנם תשתנה, אך התחושות והרטטים ישחזרו את עצמם. אלא אם כן, תעשו שינוי פנימי גדול מספיק שיעצור את הלופ וישים סוף לשחזור האוטומטי.
לשינוי העמוק עליו אני מדברת, אנחנו קוראים בשפת המטאיזם "התמרה". זהו מונח מעולם הכימיה המתאר תהליך של מטמורפוזה, של מעבר של חומר כלשהו ממצב צבירה אחד לאחר. ואיך זה קשור אלינו? למקרה ששכחתם, גם אנחנו כימיה צרופה, חומרים ותדרים המשמשים בערבוביה, כך ששינוי עמוק בתוכנו יאפשר לאנרגיה שאנחנו לעבור ממצב צבירה אחד לאחר מיטיב ומפותח יותר.
מבולבלים? אתן לכם דוגמה אישית שתעשה קצת סדר בעניין: הנטייה הטבעית שלי היא לחוש דחויה. לא משנה כמה אוהבים ורוצים אותי, בסוף אני מובילה את עצמי באמנות אין קץ לתחושת הילדה הדחויה. אפשר להגיד שזה בעצם "הבית" אליו אני חוזרת על פי התכנות הקדום של תודעתי. כך נכנסתי למערכת היחסים הקודמת שלי עם גרושתי המדהימה, וכך נכנסתי למערכת היחסים הנוכחית שלי עם 'שתחיה' המדהימה לא פחות.
כך לא הפכתי למתגרשת סדרתית
נכון שכל קשר ביניהן הוא מקרי לחלוטין, האחת אמנית פרועה וילדת פסטיבלים שובבה, והשנייה הייטקיסטית לשעבר ומנכ"לית חובבת אקסלים בהווה, אך מבחינת מוח הזוחלים הפרימיטיבי שלי, זה כלל לא משנה. הוא אפילו לא רואה את ההבדלים. שתיהן חלק מהסיפור שאני מספרת לעצמי כבר שנים. מבחינתו, יש כאן ילדה דחויה ודוחה, וזה מה שהוא יודע לשחזר, עם כל דמות שתלבישו לו במראה.
אלא שלמזלי המודעות שלי התפתחה, אחרת ללא ספק הייתי הופכת למתגרשת סדרתית. לימדתי את עצמי להרים דגל אדום, להדליק נורת אזהרה וזה בדרך כלל מספיק בשביל לעשות 'התמרה' - להחליף את רטט הדחייה באהבה עצמית, ולהזכיר לעצמי ש"כפרה עליי, אני טובה וראויה".
אתם מבינים? לכל אחד מאיתנו יש את הפתולוגיה שלו, את ה"פילטר" האוטומטי דרכו הוא חווה את החיים. הכפתורים שמפעילים כל אחד מאתנו אומנם שונים, אך בסופו של דבר, המתודולוגיה זהה. שאיפתו של "הזוחל" שבנו היא לשחזר את אותם תכנים, בעוד שאיפתנו המודעת היא לייצר תוכן חדש וסיפורים משודרגים יותר.
לא פעם קשה לנו לחזור אחורה ולחקור את הזוגיות הקודמת שלנו. לפעמים אנחנו פשוט רוצים לסגור את זיכרונות העבר מאחורינו, לתייק אותם בתיקיה נסתרת ולהמשיך הלאה. אלא ששם בדיוק טמון המפתח להתמרה - עלינו להסתכל לזוגיות הקודמת עמוק בעיניים, לגלות מה בתוכנו הפך אותה לכזאת, ואז לעבוד עם התוכן הישן בדרך להפוך את הזוגיות החדשה למנצחת.
איך עושים את זה?
השלב הראשון הוא שלב החקירה. עלינו לברר תחילה מהי הפתולוגיה המרכזית שחוזרת אצלנו כמו תמה או תבנית. אם אצלי זה "הקיץ של אביה", אצל 'שתחיה' אלה החרדות, ואצל מישהו אחר זה עשוי להיות ערך עצמי ירוד, פסימיות, אגרסיביות, נטישה, התמכרות לסבל, אכזבה וכן הלאה. הדפוס המרכזי שלנו חולש על פי רוב על תחומים רבים בחיינו, כך שקל לאתר אותו.
פשוט התבוננו בכל מגרשי השעשועים שלכם - עבודה, הגשמה, זוגיות, הורות וכדומה, וחפשו מכנה משותף לכל האתגרים שפוגשים אתכם באזורי חיים אלה. נכון שבכל מגרש המצב שונה, אך אם תתבוננו לעומק הדברים, תגלו שהתחושות שלכם חוזרות על עצמן בהרבה מהמקרים. אחרי שאיתרתם את התבנית שלכם, זה הזמן לערוך "וידוא הריגה" - נסו לשחזר בראשכם האם זו אכן הסיבה שבגללה נפרדתם בזוגיות הקודמת. במידה וכן, זה בדיוק הזמן לעבור לשלב ההתמרה.
בשלב זה עליכם להבין כי התמרה היא עבודה, סיזיפית לעיתים, אך מתגמלת פלאים. מרגע זה ועד סוף החיים אתם עובדים בלצאת נגד האוטומט, עד שהתכנות בתודעתכם יתעדכן ויהפוך להיות הדיפולט החדש. שימו לב שהוא עדיין יצוץ ויעלה מדי פעם, אך ככל שתהיו במודעות טהורה, כך תוכלו לאתר את שבריר הרגע שבו המוח שלכם מחרטט אתכם בסיפור הישן, אולי אפילו תזהו איך מרגיש הרגע הזה בגוף, ושם, ממש שם, תעשו בחירה אחרת ומנוגדת.
לצד עבודת ההתמרה, חייבת להיות חמלה וסליחה. לעולם אל תשפטו את עצמכם, וזכרו כי לא ידעתם אחרת! מתוך הסליחה הפנימית תגיע מאוד מהר גם הסליחה לבני הזוג "לשעבר". כי הסליחה היא לא מתנה שאתם נותנים לאקס, הסליחה היא מתנה שאתם מעניקים לעצמכם. ובכלל, מיהו האקס אם לא השתקפות סך הפתולוגיות והדפוסים שלכם עצמכם? חמלה תתפשט בכם כלפיו ברגע של הארה, ותמלא אתכם הודיה על המורה המסור שהוא היה בדרככם לזוגיות החדשה.
להוציא את העוקץ
לפני סיום, חשוב לזכור שקיבלתם הזדמנות שנייה. אם נסתכל על הזוגיות שלנו כעל מגבר לצמיחה והתפתחות, הרי שכל חוויה בה מבקשת להצמיח וללמד אותנו, גם החוויות הפחות נעימות. תבינו שאתם, כמו כל אחד אחר, מגיעים לזוגיות עם חבילה הכוללת את סך כל החוויות וההתנסויות הקודמות שלכם, אלא שעכשיו יש לכם את ההזדמנות לעשות את זה אחרת. זה כמו להוציא את העוקץ, כי אתם מגיעים מוכנים, יודעים מה הפתולוגיות שלכם, יודעים איך לזהות אותן, ובעיקר מצוידים במודעות ובבחירה חופשית.
זוגיות היא לא יותר מתבנית. עכשיו אתם בוחרים במה אתם ממלאים אותה ואיזה תוכן אתם יוצקים לתוכה. הגיע הזמן לחייך אל העבר, להשתמש בו כדלק למנוע ההתפתחות שלכם ולהתרפק על הזוגיות החדשה שאתם כל כך ראויים לה. הפעם אתם תעשו את זה אחרת.
