דן ורחל הם הורים לשלושה ילדים וסבים לחמישה נכדים. הם הגיעו אליי בעקבות ניתוק הקשר עם בנם הבכור עומרי. לדבריהם, עומרי תמיד היה המוצלח והחכם מילדיהם, וכל השנים היה להם קשר מצוין איתו. ההידרדרות החלה עם הנישואים להילה, בחורה שלעניות דעתם לא ראויה לו.
מאז כניסתה לתמונה המשפחתית, היחסים עם עומרי הפכו מרוחקים יותר ויותר, כשבעת האחרונה נוספו להם תוכחות טלפוניות, התפרצויות זעם ודיבור אלים כלפיהם. לפני שלושה חודשים חלה החמרה ביחסים, כשהילה עודדה אותו ואת ילדיהם המשותפים לנתק עמם את הקשר. רחל ודן מרגישים מוחרמים וכואבים בשל חוסר היכולת לשמור על קשר עם עומרי והנכדים.
לא בלי אשתי
עומרי הוא איש הייטק מבוסס ומצליח בתחומו. כשהוא מגיע אליי לטיפול, הוא מצהיר כי תמיד עשה כל שהוריו ביקשו ממנו ואף פעם לא חשב על עצמו. "רק כשבגרתי הבנתי שהם גזלו ממני את הנעורים", אמר. "בשנים האחרונות הוריי מלאי ביקורת על הבחירות שלי ורוצים שאמשיך להיות הילד הקטן שלהם, בלי להבין שיש לי היום משפחה משלי. ההערות שלהם והמפגשים המשפחתיים גורמים למריבות ביני לבין הילה זוגתי. לכן, אחרי אין סוף שיחות ובקשות, החלטתי לנתק עמם את הקשר".
הקונפליקט של עומרי עם הוריו מבטא כעס על תפקוד הוריו בילדותו. הוא מאשים אותם בסבלו, והאשמה זאת תלויה בזיכרון סובייקטיבי. אין בה אמת היסטורית, מאחר שהוא זוכר רסיסים מהאירועים ואין לו תמונה מלאה שלהם. ראייה זאת מונעת מעומרי לחמול על הוריו בערוב ימיהם. אלא שלא פעם עיסוק יתר במשפחת המוצא - מטרתו להסוות על קיומם של קשיים זוגיים וכן על הקושי ביצירת קרבה זוגית. הקונפליקט עם משפחת המוצא בא להפנות זרקור לגורם חיצוני ובכך נמנעת התמודדות ישירה עם הקושי הזוגי.
תהליך התרחקות של ילדים מהוריהם הוא תהליך טבעי ובריא. עם זאת, ניתוק מההורים מתרחש כאשר דור ההמשך חושש לאוטונומיה שלו. כלומר, כאשר בן מכריז על ניתוק מהוריו, זה מצביע על כך שהוא לא הצליח ליצור נפרדות ועצמאות רגשית לעצמו בתוך המערכת המשפחתית. לכן, אין לראות את הניתוק כתוצאה של בגרות רגשית, אלא כחשש לחוסר יכולת לפתח נפרדות מההורים.
איך פותרים את הפלונטר המשפחתי?
אחרי המפגשים הנפרדים, התחלנו להיפגש ביחד. המפגשים הראשונים בין ההורים לעומרי היו כואבים עבור כל הצדדים, ונאמרו בהם דברים קשים מאוד. אולם היכולת לדבר על הקשיים ולהבין את הרגשות של כל צד, סללה את הדרך להתפייסות וליצירת קרבה מחודשת. במפגשים אלו פעלנו ללבן את אי-ההבנות שנוצרו במשך השנים ולתקן פרשנויות שגויות שנעשו על ידי כל הצדדים במשפחה. בהמשך כל אחד מבני המשפחה התנצל על הפגיעות שהיה אחראי להן, מתוך הפנמה שאין צד אחד שצודק וצד אחד שאשם.
עומרי הבין שמה שהוא כינה "עוולות ההורים" הן בסך הכל סוג הפרשנות שהעניק למעשיהם. הוא גם למד להבין כי ניתוק אינו פותר את הבעיה, ושיש למצוא דרכים להתגבר על הכעס והכאב למענו ולמען הדור הבא. הוא גם הבין כי עליו לטפל ביחסיו עם הילה ולשפר את האינטימיות ביניהם. מנגד, הוריו הבינו שעליהם לכבד את בחירתו הזוגית של עומרי, ולהתייחס אליה בכבוד.
במקרה המשפחתי הספציפי הזה, אפשר היה להגיע להבנות ולגשר בין בני המשפחה, אך זה לא תמיד כך. לעיתים כל צד מתבצר בעמדתו ולא מוכן להקשיב ולהכיל את הצד האחר. במצב זה הנתק מתמשך ולא נפתר. החדשות הטובות הן שבמקרים בהם לא כל בני המשפחה מעוניינים להגיע לטיפול, הצד היוזם משמש "כמוביל שינוי", כאשר מלאכת ההתקרבות נעשית דרכו.
טקטיקה של ניתוק קשר עם בני המשפחה היא דרך כואבת שמנציחה את חוויית ההחמצה והפגיעה. היא לא מהווה תחליף להדברות ולליבון היחסים. צריך לזכור שהיחיד יודע איך הניתוק מתחיל, אך אינו יודע כיצד הוא יסתיים.
רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
