אורי ישב במשרדי ומולל בין אצבעותיו חתיכת נייר. "למען האמת, אם היית שואלת אותי לפני שבוע אני לא בטוח שהייתי זוכר את שם המשפחה של עדי", הוא אמר. "הייתי כל כך צעיר, סטודנט בן 24 ששוכר דירה עם עוד שני שותפים, והיא גרה בדירה מעלינו. היא הייתה בת ארבעים בערך ונראתה מדהים".
הוא עצר לרגע קל, לגם מכוס האספרסו והמשיך לספר. "ביום ההולדת שלי יצאתי עם השותפים שלי לבר לחגוג. עדי הייתה שם והתחלנו לדבר". לרגע קל חיוך חשף את שיניו הצחורות, והוסיף, "את יודעת, כשגברים עוד היו מתחילים עם נשים בברים, לפני תקופת הטינדר".
"מהרגע הראשון הייתה בינינו כימיה מדהימה. היו לנו כמה ימים סוערים, אבל לשנינו היה ברור שזה לא הולך לשום מקום רציני ושאנחנו במקומות שונים לחלוטין בחיים. לכן, כשהיא הפסיקה לענות להודעות שלי, פשוט הנחתי שזה כבר לא מתאים לה. אחרי כמה שבועות היא עברה דירה ואני שכחתי מכל הסיפור, עד שבוע שעבר".
מה קרה שבוע שעבר? שאלתי. "השעה הייתה כבר שבע וחצי בערב, אני ואשתי היינו בדיוק באמצע מסע השכנועים הקבוע מדי ערב, מסבירים לבת שלנו כמה חשוב לצחצח שיניים, כשפתאום הופיע שליח בדלת", המשיך אורי לספר. "הוא ביקש ממני לחתום על משהו ומסר לי מעטפה. הנחתי אותה בצד ולא חשבתי על זה יותר מדי".
אורי עצר בפתאומיות את שטף הדיבור ונאנח קלות. "אחרי זה, כשפתחתי את המעטפה, גיליתי בה את זה", אמר אורי ומסר לי מסמך עב כרס. בכותרת המסמך הופיעו המילים המוכרות "כתב תביעה למזונות קטין" ורפרוף מהיר גילה לי שבתביעה מספרת עדי שלפני עשר שנים נולד לה בן, ועתה היא מגישה תביעה למזונות כנגד אביו - אורי. בתביעה טענה עדי שבשנתיים האחרונות היא נקלעה למצוקה כלכלית, פוטרה מעבודתה וכילתה את חסכונותיה. ברור היה שמצבה הכלכלי הוא שגרם לה להגיש דווקא עתה את תביעת המזונות ובכך לחשוף בפני אורי את הסוד הכמוס אותו הסתירה ממנו במשך עשור.
באמת יש לי בן?
"אתה באמת מאמין שאתה האבא?" שאלתי את אורי בפליאה. גם במקצוע שלי, לא כל יום מגיע לקוח שמגלה בפתאומיות שיש לו ילד שכבר מלאו לו עשר שנים. "כן, האמת שכן", אורי השיב. "התאריכים מתאימים בול. בדקתי והוא נולד בדיוק שלושים ותשעה שבועות אחרי תאריך יום ההולדת שלי, אז כשפגשתי את עדי בבר".
אורי קטע לפתע את שטף דיבורו וכעבור כמה רגעים קלים הוסיף, "למען האמת, אחרי שקיבלתי את התביעה לא יכולתי להתאפק וחיפשתי את מספר הפלאפון של עדי. אפילו שאחי אמר לי שכדאי לי להמתין ולהתייעץ עם עורך דין לפני כן".
חייכתי. נכון שעדיף היה להתייעץ עם עורך דין לפני השיחה, שכן לא אחת הצד אשר נערך לכך מבעוד מועד מקליט את השיחות האלו ומשתמש בהן לאחר מכן כראיות בבית המשפט, אבל הפעם בהחלט הבנתי מדוע אורי לא התאפק.
אורי סיפר שבשיחה ביניהם עדי אמרה לו שבתקופה שבה הכירה אותו היא כבר כמהה להפוך לאם והרהרה באפשרות של תרומת זרע. לכן, כשגילתה להפתעתה שהיא בהריון היא הייתה מאושרת. עם זאת, היא ידעה שאורי בכלל לא מעלה על דעתו להפוך לאב בשלב כל כך מוקדם בחייו, וחששה שאורי יבקש ממנה לבצע הפלה, ולכן העדיפה פשוט שלא לספר לו על ההיריון. "היא גם שלחה לי תמונה של הילד", אמר אורי. "אין לי ספק שהוא הבן שלי. הוא נראה בדיוק כמוני כשהייתי בגילו".
הבהרתי לאורי, שגם אם התאריכים מתאימים וגם אם הוא דומה לו כשתי טיפות מים, בשלב הראשון אנו נדרוש בדיקת אבהות וסיווג רקמות, באמצעותה ניתן לבדוק בוודאות אם אורי אכן האב.
היא גזלה ממני את האבהות שלי ומהילד את אבא שלו
"אני כל כך כועס עליה", אמר אורי. "לא הייתה לה שום זכות לגזול ממני עשר שנים עם הבן שלי רק מפני שהיא חששה שאבקש ממנה להפיל את העובר".
"אתה צודק", אמרתי לאורי והזדהיתי עם כאבו. למעשה, החשש של עדי גם היה חסר כל בסיס משפטי, שכן לאב כלל אין זכות לדרוש מהאם להפיל את העובר.
"אתה יודע מה עדי סיפרה לילד?", שאלתי את אורי. "בכל זאת, הוא כבר ילד בן עשר, אני בטוחה שהוא שאל אותה על אבא שלו".
"כן, גם אני שאלתי אותה את זה", אמר. "היא סיפרה לו שהוא נולד מתרומת זרע אנונימית, בדיוק כמו שהיא שקלה לעשות לפני שגילתה שהיא בהריון". אורי הוסיף בכאב, "את מבינה? לא רק ממני היא גזלה את האבהות שלי, גם מהבן שלה היא גזלה את אבא שלו". אורי והוסיף ואמר: "שיהיה ברור, אם הוא באמת הבן שלי – אני אשלם עבור כל מה שהוא צריך. אבל אני ממש לא רק כספומט, אני רוצה להיות באמת אבא שלו, ושהבת שלי תכיר את אחיה".
הסברתי לאורי שבמקרים רבים בהם אחד מההורים עותר לקביעת זמני שהות, בית המשפט מורה על הזמנת תסקיר סעד אותו עורכת עובדת סוציאלית. מאחר שאורי נשוי ואף יש לו בת קטנה, סביר להניח שהעובדת הסוציאלית תשוחח גם עם אשתו ותרצה לוודא שהיא תקבל את בנו לחיק המשפחה.
"אשתי מדהימה", אורי הכריז והבעת הקלה התפשטה על פניו. "אני מודה, בהתחלה גם לה היה קשה לעכל את זה. מאוד קשה. בדיוק גם התחלנו לדבר על ילד שני, ועכשיו, עם תביעת המזונות, יכול להיות שנצטרך לחכות קצת. אבל בסופו של דבר אשתי אמרה שהיא איתי באש ובמים, ושהילד שלי הוא גם הילד שלה".
ואכן, אורי, וגם אשתו, עמדו במילתם. מיד לאחר שבדיקת האבהות קבעה בוודאות שאורי הוא האב, הגשנו תביעה לקביעת זמני שהות בין אורי ובין בנו. אשתו של אורי תמכה בו ועודדה אותו לכל אורך הדרך, ויחדיו הם נחושים לפצות על הזמן האבוד.
עו"ד אפרת אמסטר היא שותפה במשרד יריב-אמסטר
