"הכל התחיל כשהחלטנו על נישואים פתוחים", אמרה מירי ומיהרה לתקן: "בעצם, אני ואלי בכלל לא קראנו לזה ככה, אלא אמרנו שאנחנו רוצים לחוות מחדש את החיים שלנו". שאלתי את מירי למה היא מתכוונת, ומירי חייכה חיוך מבויש שהסגיר גומות חן עדינות וסיפרה: "התחתנו בשידוך כשהייתי בת 19 ואלי בן 20. נפגשנו פעם אחת בזמן שההורים שלנו סיכמו ביניהם את הפרטים של החתונה ופעם שנייה מתחת לחופה". מירי עצרה, וכשדבריה עוד מהדהדים בחלל האוויר, הוסיפה: "פחות משנה אחרי החתונה כבר ילדתי את הבת הבכורה שלנו, ואחריה נולדו לנו שלושה בנים".
הבטתי במירי. היא הייתה בת פחות משלושים, ודבר בג'ינס הצמוד עם הגזרה הגבוהה שלבשה או בציפורניה המשוחות בלק שחור לא הסגיר שעד לא מזמן חבשה כיסוי ראש ושהיא כבר אם לארבעה ילדים. "לפני שנתיים עברנו תהליך מואץ של יציאה בשאלה, וגילינו עולם חדש שלא יכולנו לדמיין אפילו", אמרה וניצוץ קל של התרגשות נשמע בקולה.
"תביני, זה לא רק החופש ללבוש מה שבא לי או לאכול גלידה אחרי שאכלתי המבורגר בצהריים, אלא הרבה מעבר לכך. עד היציאה בשאלה, המילים אהבה ותשוקה פשוט לא היו חלק מהלקסיקון שלנו". מירי השתהתה, חוככת בדעתה כיצד להמשיך והאם לומר מילים נוספות שעד לא מזמן כלל לא עלו בראשה.
הסתכלתי על אלי, הוא היה זה שהתקשר וביקש לקבוע פגישת גישור ביחד עם מירי, אך עד כה ישב מכונס בתוך עצמו וכמעט ולא אמר מילה, מלבד ברכת שלום מנומסת כשהם נכנסו. עתה, ראיתיו נע בכיסאו בחוסר נוחות קלה. כששאלתי אותו בעדינות איך הוא מרגיש, אלי החליק את ידו על לחיו המגולחת למשעי ואמר בעודו בוחר את המילים בקפידה: "למען האמת, אני זה שאמרתי למירי שאני סקרן לדעת איך זה להיות עם אישה אחרת. הרי מירי היא האישה היחידה שאי פעם נגעתי בה. בהתחלה היא שתקה, אבל אחרי כמה ימים היא אמרה לי שהיא לא רוצה שאני ארגיש חנוק בתוך הנישואים שלנו". "נכון", אמרה מירי והנהנה בעדינות. "הרגשתי שעשינו צעד גדול. נסענו באוטו בשבת וברק לא הכה בנו, אז מה כבר יכול לקרות אם נתנסה גם עם אנשים אחרים?"
ואיך זה עבד לכם? שאלתי את הזוג, ואלי כחכח בגרונו וסיפר שמירי הייתה עסוקה בבית ובילדים הקטנים ולא באמת עניין אותה לצאת ולפגוש גברים אחרים, בזמן שהוא כן השתתף בחוויות חדשות ומרגשות. "אבל בסוף כל יום כזה חזרתי אל חיק המשפחה", הכריז. "אפשר לומר שבאותה תקופה הרגשתי שפיצחנו את הסוד לחיים מושלמים", הוא סיכם בחיוך מהול בעצב.
"אני הרגשתי את ההיפך", התערבה מירי. "הייתי אומללה, אבל לקח לי המון זמן לספר את זה לאלי כי הוא היה כל כך מאושר... וזה נכון שאנחנו כבר לא חרדים ושאני הסכמתי להכל, אבל זה היה כל כך רחוק מכל מה שהכרתי ומהדרך שבה אני רוצה לגדל את הילדים שלנו, עד שמהר מאוד בקושי יכולתי להסתכל לו בעיניים".
"כשמירי סוף-סוף סיפרה לי איך היא מרגישה, אני מודה שממש כעסתי עליה. הרי היא זו שהסכימה ועכשיו יש לה טענות", אמר אלי ובקולו עדיין נשמעו רסיסים של חוסר הבנה. "ולא הצלחתם לשוב למה שהיה קודם?" תהיתי, ומירי השיבה נחרצות: "לא! היינו בטיפול זוגי, אבל אם אלי אפילו ניסה לחבק אותי, מיד עברה בי חלחלה ולא הפסקתי לחשוב על זה שעם אותן הידיים הוא נגע בנשים אחרות. עם הזמן הבנתי שאני בכלל רוצה למצוא אהבה אמיתית, כזו עם פרפרים בבטן, כזו שאני אבחר בה בשביל עצמי".
מבטה של מירי נח על טבעת הנישואים שהיא עדיין ענדה על ידה והוסיפה: "אני לא תמימה, אני יודעת שזה לא קל למצוא אהבה, בטח לא עם ארבעה ילדים, אבל אחרי הכל אנחנו חיים פעם אחת, ואני חייבת לעצמי לפחות לנסות".
"ואתה?" שאלתי את אלי אשר נראה פחות בטוח ממירי בהחלטה להתגרש. אלי שילב את ידיו ואמר: "תראי, היום אני ומירי מדברים על הכל. רוב השנים זה ממש לא היה ככה, אבל כשעזבנו את הדת המשפחות של שנינו ניתקו איתנו קשר ונשארנו רק אני והיא. מירי הפכה לחברה טובה שבאמת מבינה אותי, אבל זה כל מה שיש בינינו, חברות, לא אהבה רומנטית. ובדיוק כמו שמירי אמרה לי אז – גם אני לא רוצה שהיא תרגיש חנוקה בתוך הנישואים שלנו".
להתגבר על מריבות העבר ולהגיע להסכמות
חייכתי. הם היו זוג מקסים ולמזלם הרב, שניהם ביחד הגיעו להחלטה להתגרש והם רצו לעשות זאת במהרה ועם מינימום מריבות וחיכוכים. הסברתי להם שתהליך הגישור במשרדנו מתחיל בפגישה משותפת, ולאחר מכן נערוך גם פגישות אישיות עם כל אחד מהם בנפרד. פעמים רבות, כשבני זוג מדברים ביניהם על משמורת, מזונות או רכוש, מתעוררים דפוסים של מריבות מן העבר. באמצעות הליך הגישור ובעיקר במהלך הפגישות האישיות, ניתן להתגבר על אותם דפוסים ולהגיע לפתרונות. "זה בדיוק מה שקורה אצלנו", אמרה מירי בהקלה. "בכל פעם שאנחנו מדברים על איך נפריד את המגורים, זה מסתיים בוויכוח".
מעבר לכך, במקום שבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני יחליט עבור מירי ואלי כיצד יראו החיים שלהם, הם לוקחים את האחריות בחזרה אליהם. סיפרתי להם על זוג אחד שהיה בהליך גישור במשרדנו, והגיע להסכמה שהבעל לא ישלם מזונות לילדים במשך חמש שנים, ובתמורה לכך יוכלו האישה והילדים להמשיך ולהתגורר בדירת המגורים למשך כל אותה תקופה ללא עלות, ובנוסף תקבל האישה 60% מתמורת הדירה לאחר שתימכר.
"זו רק דוגמה שהתאימה לשני בני הזוג באותו מקרה ספציפי", הבהרתי למירי ואלי. "תראו", אמרתי להם, "הרעיון הוא שניתן לתפור עבור כל זוג את הסכם הגירושים המתאים לו. אין הכרח להיצמד לתבניות קבועות וידועות מראש, וחשוב לזכור שכולנו פועלים מתוך מטרה משותפת וחושבים ביחד מה הכי נכון והכי טוב עבור שניכם". מירי ואלי חייכו, וביחד התחלנו לצלול אל נבכי הסכם הגירושים.
עו"ד אפרת אמסטר היא שותפה במשרד יריב-אמסטר המתמחה בדיני משפחה וירושה.