בשעה שתיים בצהריים, יומיים לפני יום הנישואים שלהם, יצא אלעד מוקדם מן העבודה כדי להפתיע את ימית בסוף השבוע הארוך שהזמין עבורם. הוא כבר הודיע מראש לבוסית שלה שהיא עומדת להיעדר מן העבודה למספר ימים, ואירגן בייביסיטר לילדים למשך כל ימי החופשה. עכשיו, כאשר פסע בצעד בוטח לכיוון ביתו, לא נותר לו אלא לחייך כשהוא מדמיין לעצמו את המבט המופתע והמאושר על פניה של אשתו.
גם כאשר ראה מבעד לחלון, רגע לפני שנכנס הביתה, את ימית יושבת ומשוחחת עם גיא, החבר הכי טוב שלו, לא סר החיוך מפניו. כל כך תמים היה בקשר למתרחש בחייו, שלא עלה על דעתו שמשהו מוזר קורה שם. הוא המשיך להתבונן בהם כשהוא שולף את המפתח מכיס מעילו, ובדיוק ברגע שבו פתח את דלת הבית ועמד להיכנס פנימה, רכן החבר הכי טוב שלו לכיוונה של אשתו ונישק אותה נשיקה ארוכה ורטובה.
אלעד נעצר במקום והתבונן בהם המום. הגוף שלו היה משותק. נשימתו נעתקה, סביבו זמזמו רעשים שנשמעו כמו התנצלויות והסברים ותירוצים או טענות. כיסא נפל ברעש והחבר הכי טוב שלו יצא מן הבית במנוסה. אלעד רק עמד שם, מנסה להימנע מלנשום, להימנע מלהרגיש, הוא התבונן בימית כאילו שהוא רואה אותה בפעם הראשונה בחייו, ואחרי רגעים שהרגישו כמו נצח ניגש אליה בשקט מוחלט, הגיש לה את שובר ההזמנה לחופשה שהזמין להם, ויצא מהבית.
שלושה חודשים היה אלעד מחוץ לבית. הוא שכר דירה ברחוב הסמוך כדי להיות קרוב לילדיו, ובא לבקר אותם בימים ובשעות בהם ידע שאשתו עובדת. מחקירה פשוטה ולא מקצועית שערך, הבין שאשתו בוגדת בו כבר למעלה משנתיים: היא ניהלה רומן עם החבר הכי טוב שלו, פלרטטה עם גברים זרים באינטרנט, ובגדול, הייתה דמות שהוא לחלוטין לא הכיר. "איפה לעזאזל הייתי, כשכל זה קרה?" שאל את עצמו שוב ושוב, אבל עם ימית סירב להחליף מילה, וכאשר התחננה שידברו אמר לה בתקיפות שהוא לא מכיר אותה ושאין לו מה לומר לה.
אחרי שלושה חודשים התקשר אליי וביקש שאזמין אותה להצטרף אליו לטיפול זוגי. "אני לא מסוגל לדבר איתה", אמר לי, אבל אני חייב להבין מה קרה בחיים שלי, ואיך לא ראיתי את זה מגיע. ימית, שכמעט התייאשה מלקוות, הייתה מאושרת כשהתקשרתי אליה. היא לא רצתה בשום אופן לפרק את המשפחה שלהם ותלתה תקוות עצומות באפשרות של טיפול זוגי.
אתה אשם
ברגע שנכנסו לחדר העבודה שלי הרגשתי את האנרגיה בתוכו מתרוקנת: אלעד נראה שדוף ועיניו הבהירות היו כואבות וריקות בו זמנית. למרות שלא ראיתי אותו מעולם קודם לכן, היה לי ברור שהוא השיל בחודשים האחרונים קילוגרמים רבים ממשקלו. ימית נראתה גם היא עייפה וכבויה, המבט בעיניה הסגיר בהלה וכעס, ואני תהיתי מה יצא ממנה בהמשך.
לאחר הדקות הראשונות של הפגישה, בהן שאלתי מספר שאלות טכניות שחייבו אותם לתקשר זה עם זו, התבוננה ימית בבעלה והחלה לדבר: "אני מתגעגעת אליך. כבר שנים שאני מתגעגעת אליך ואתה לא כאן. אני יודעת שאתה עובד קשה, אני יודעת שאתה מפרנס אותנו ומאפשר לי לעבוד פחות ולהיות עם הילדים, אני זוכרת שכל זה סוכם בינינו עוד לפני שילדתי את הבן הראשון שלנו, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה כל כך קשה", אמרה והתבוננה בו במבט מודאג.
אלעד בהה בה בשתיקה שימית פירשה כסימן שהיא יכולה להמשיך לדבר: "בשנים האחרונות אתה חוזר ואומר לי שאתה מתכוון להקטין את שעות העבודה שלך, בעוד שבפועל קורה בדיוק ההפך. אתה מבטיח לפנות יותר זמן למשפחה, אבל מבקש ממני שאשחרר אותך גם בשבתות, כי אתה מוכרח לעבוד. עשרות פעמים התחננתי לפניך שנצא בערב, שנעשה דברים ביחד, שנחיה, אבל אתה שלחת אותי לחו"ל עם חברות, הצעת שאצא לבד כי אתה ממש עסוק ומוכרח להמשיך ולהרוויח עוד ועוד כסף, קראת לזה 'לסדר את העתיד שלנו', אבל בינתיים נגמר לנו ההווה.
"חברות שלי מתלוננות שהבעלים שלהן רוצים יותר מדי סקס ואני מקנאה בהן, כי אתה אפילו סקס לא רצית ממני. תמיד אתה עסוק מדי, טרוד מדי, מחשב חישובים וקובע עוד ועוד פגישות, ואני יושבת, מחכה לך ומקווה שעוד רגע זה עומד להשתנות. בשלב מסוים הבנתי שאני עומדת לחכות לך לנצח, וזה הבהיל אותי. גיא היה הדבר הכי דומה לך שיכולתי למצוא, בחרתי בו כי התגעגעתי אליך, וכי לא הצלחתי לחכות יותר", סיימה את דבריה והחלה מתייפחת בקול.
יותר מחצי שעה ישב אלעד והקשיב לאשתו מדברת. הוא לא אמר מילה, אבל ניכר היה במבטו שהמילים שלה מכאיבות לו. כשסיימה, התבונן עמוק לתוך עיניה ואמר בכאב: "את בגדת בי עם החבר הכי טוב שלי. עכשיו אני מבין שאת מאשימה אותי בבגידה הזו".
אחריות במקום אשמה
סיפורים על בגידה מכילים תמיד תערובת מבלבלת של אשמה ואחריות. מי אשם? מי אחראי? מי יכול היה למנוע את זה? ולמה בכלל לבגוד במקום לצעוק בקול גדול או לקום וללכת? כאשר מדובר בסטוץ חד-פעמי או פלרטוט קטן בפייסבוק, ניתן להאשים בבגידה את השגרה החד-גונית של חיי הנישואים ואז גם קל הרבה יותר לסלוח ואפילו להבין אותה. אבל כשמדובר ברומן ארוך שכרוך בשקרים והסתרה יומיומיות, זה סיפור אחר לגמרי.
רומן ארוך שהתגלה מעורר בשני בני הזוג תחושות קשות של פחד, חוסר ערך, אשמה ובושה. התחושות הללו כל כך קשות ובלתי נסבלות עד שהדרך האוטומטית לנסות ולהימנע מהן היא באמצעות הפנייה של כעס והאשמה החוצה.
הנבגד מאשים בקלות את הבוגד במעשה הבגידה: הוא זה שעשה את המעשה, הוא זה ששיקר ורימה, הוא פגע בציפור הנפש של הזוגיות, זנח אותה בהיחבא ודרס את כל הערכים עליהם התבססה. אבל גם הבוגד, או במקרה זה הבוגדת, מצליחה בקלות להאשים את בן הזוג שלה במה שעשתה: היא מאשימה אותו על שזנח בפועל את הזוגיות שלהם על ידי כך שלקח אותה כמובנת מאליה, שלא הקשיב לרחשי ליבה, התעלם מן הבקשות החוזרות ונשנות שלה ולא היה ער למצוקות שהביעה עד שהיה מאוחר מדי.
לכאורה, שניהם צודקים, אבל בפועל הם מאוד טועים: האשמת האחר היא דרך קלה אבל מאוד לא אפקטיבית להתגבר על בעיות וקשיים בזוגיות ולהתמודד עם רגשות קשים של פחד, ספק, אשמה ובושה. האשמת האחר הופכת את בן הזוג המאשים לקורבן ומשחררת אותו לכאורה מן החובה להתמודד עם הבעיות ולנסות לפתור אותן.
במקום להתבונן בכנות ובאומץ פנימה אל תוך נפשו ואל עומק מערכת היחסים שלו, מחפש הקורבן הסברים ותירוצים למה שקרה לו ומצפה שמישהו אחר יפתור את הבעיות שלו. במקום לרפא את הכאב ולצמוח מתוכו למחוזות חדשים, אישיים וזוגיים, מתאמץ המאשים להדחיק רגשות כואבים וקשים, ונותן לכעס ולהאשמה לכלות אותו ואת הזוגיות שלו.
ריפוי באמצעות צמיחה
החלופה שאני מציעה תמיד, בכל בעיה, היא לקיחת אחריות. לא מדובר בהאשמה עצמית והלקאה עצמית כחלופה להאשמה והלקאת האחר, אלא בצורת חשיבה ודרך התנהגות שונות לחלוטין להתמודדות עם המציאות ומכאוביה. על קבלת בעלות על מה שקרה ויצירת פתרונות אפקטיביים למצבים עתידיים בלתי רצויים.
לא מדובר על התעלמות מן העבר והדחקתו, אלא על התייחסות לאירועי העבר דרך השאלה - מה ניתן ללמוד מהם וכיצד ניתן לצמוח מתוכם? תהליך כזה מאפשר לתחושות כמו פחד, אשמה, בושה, ספק וכעס לעלות אל המודע כדי שניתן יהיה לרפא אותן, במקום לפעול מתוכן באופן אוטומטי ולא מודע.
מערכת היחסים של אלעד וימית נתקעה בלופ של האשמות הדדיות: כאשר יצא אלעד מן החדר שלי לפני סיום הפגישה הראשונה, הוא היה כואב מאוד והרגיש צודק מאוד. הבגידה של אשתו הייתה קשה במיוחד מפני שהיא נעשתה לאורך תקופה ארוכה. גרוע מכך, היא נעשתה עם החבר הכי טוב שלו.
לימית, שנשארה בחדר, היו שלוש אפשרויות לבחור מתוכן: האפשרות הראשונה הייתה להאשים את אלעד שהוא נוטש אותה שוב, במקום להתמודד עם עומק הבעיות הקשר שלהם. האפשרות השנייה הייתה להיבהל מן הנטישה שלו, לרדוף אחריו, להתחנן שיסלח לה ולקחת על עצמה את כל האשמה. והאפשרות השלישית, אותה הצעתי אני, הייתה לחכות רגע, לתת לו להירגע, ואז לבקש שיחזור להתמודד ביחד איתה עם המשמעויות האמיתיות של מעשה הבגידה.
אם תבחר ימית באפשרות הזו היא תצטרך להסתכל קודם כל עמוק פנימה אל תוך נפשה, ורק מן המקום הזה היא תוכל להתנצל בכנות ומעומק ליבה על הפגיעה הנוראה שפגעה בבעלה. היא תצטרך להבין מה באמת גרם לה לבחור בשקר והסתרה, במקום באינסוף אפשרויות אחרות שעמדו בפניה, ויהיה עליה ללמוד כיצד להתמודד בעתיד עם הפיתוי לשקר או להסתיר, כאשר יצוצו קשיים חדשים בזוגיות שלה.
אלעד יצטרך גם הוא להתבונן עמוק אל תוך נפשו ולשאול את עצמו שאלות לא פשוטות על הנכונות שלו להתמסר לזוגיות ולא רק לעבודה, על היכולת שלו ליצור אינטימיות אמיתית ומחויבות זוגית לאורך זמן, וגם על המסוגלות שלו לסלוח, לקבל את המורכבות של המציאות הזוגית שלו, ולהמשיך הלאה.
תהליך ריפוי של בגידה בזוגיות דורש עבודת עומק ומחויבות רבה. הוא מפגיש את שני בני הזוג עם השדים האפלים ביותר שלהם, ודורש מהם לחשוף את השדים הללו האחד בפני השנייה. זוגות חזקים, שהזוגיות שלהם חשובה להם, יצלחו את התהליך הזה וילמדו ממנו להכיר זה את זו ולהתמסר זה לזו כפי שמעולם לא עשו קודם לכן.
אחרים ישברו בדרך ויוותרו על הזוגיות שלהם: הם יתגרשו או יישארו נשואים על הנייר, אבל בסתר ליבם ימשיכו להאשים זה את זו במה שקרה, ימשיכו לפתח את אמנות השקר וההסתרה, ורוב הסיכויים שהבגידה תהפוך להיות חלק בלתי נפרד מחייהם.
הטיפול בימית ואלעד עדיין לא הסתיים. הם אומנם בחרו באפשרות שהצעתי להם, אבל הדרך שלהם עוד ארוכה. אני מקווה בכל ליבי שאצליח לעזור להם להתגבר על טרגדיית הבגידה ולמצוא בחזרה את דרכם זה לזו מתוך מחויבות מחודשת לזוגיות, לאהבה ובעיקר לצמיחה.
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה" ומייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון ייעוץ וטיפול אישי זוגי ומשפחתי
