"אתה חושב שמתישהו נפסיק לריב"? אני שואלת את בעלי אחרי ריב קולני, מודה לאלוהים שהבית שלנו גובל בשדה ללא שכנים. הרבה זמן לא רבנו, ובשיא הרצינות או התמימות כבר התחלתי להאמין שלא נריב יותר לעולם, אבל המציאות שוב טפחה על פניי כמו שהיא יודעת. אני מקנאה באלה שמספרים שהם יודעים לנהל את הכעסים שלהם, לריב בכבוד ולפתור קונפליקטים לפי מתכון שלמדו בטיפול זוגי.
מצד שני, אני לא יכולה שלא לחשוד שמי שלא רב מעל פני השטח רב מתחתיו, וריב מחופש יכול להיות אכזרי הרבה יותר. זה כמו משחק כדור מים שנראה אקזוטי למתבונן מבחוץ, אבל הוא אגרסיבי בטירוף לשחקנים, פשוט כי הבעיטות לפיקת הברך מתרחשות במעמקים, כשאף אחד אחד לא רואה.
אז יצאתי לחקור את אזור הדמדומים של הזוגות "הרגילים", אלה שנראים כמו הבת של השכן, בניסיון להבין מה זה המנגנון הזה של מאבקי הכוח הסמויים והגלויים שקיימים בזוגיות, ובעיקר - מה המטרה שלו?
הנקמה של דני
דני (42) הוא אחד האנשים המצחיקים, הקולים והחכמים שהכרתי בחיי. ביחד עם ליאורה הם מגדלים שני ילדים בתל אביב, בבית עם מרצפות צבעוניות וחלונות שטובלים בפיקוסים. "היינו לקראת סיומו של טיול משפחתי בחו"ל בבוקר שלפני הטיסה חזרה לארץ", הוא נזכר באחד הריבים הקשים שהיו לו ולזוגתו. "היה צריך לארגן את המזוודות, לנקות ולפנות את הצימר, כשלפנינו עוד שעתיים של נסיעה לשדה, החזרת רכב שכור וטיסה עם שני ילדים קטנים".
"ואז ליאורה פתאום מודיעה לי שהיא קופצת לשוק הפשפשים. 'זה לא הזמן', אמרתי, אבל היא בשלה, 'אתה לא תגיד לי מה לעשות', והלכה. נשארתי בצימר והרגשתי איך זעמי גואה בי. התחלתי לחשוב על כל מיני דרכים לנקום ולהעניש, אבל כל רעיון שעלה, כמו לא לדבר איתה, נפסל מיד כי הוא הצריך ממני לשמור על פאסון לאורך זמן", הוא משתף.
"חיפשתי נקמה מתוקה שתיגמר תוך עשרים שניות. ואז, כשהיא חזרה לצימר, הזעם שלי אומנם היה טוטאלי אבל הייתי נחמד וחייכן, וכשהיא אמרה בשמחה, 'תראה מה קניתי', לקחתי את השקיות עם הגבינות והשמונצעס שקנתה בשוק, ובנון-שלנטיות העפתי אותן מהחלון אל תוך גינה פנימית שאין אליה גישה. ליאורה הייתה המומה וניסתה לחטוף לי את הטלפון אך ללא הצלחה. היא כן הצליחה לזרוק לי זוג נעליים לגינה. אחרי שנה הגענו שוב לאותו אתר נופש וראינו מישהו שעובד שם נועל את הנעליים שלי", הוא אומר וצוחק.
איך הרגשת אחרי הריב הזה?
"אני לא אדם נקמן, אבל באותו רגע זו בפירוש הייתה נקמה. זה היה מהלך מתוכנן שאחריו התפשטה בי שלווה סטואית".
על מה אתה נוהג לריב ברמת היום-יום?
"בעיקר על הבלגן והלכלוך בבית", הוא מודה. "אני עובד שעות ארוכות וכשאני מגיע הביתה ורואה מהפכה, זה אומר עוד שעות עבודה. ליאורה זועמת על התלונות שלי, ולרוב הסיפור נגמר בכך שהיא לוקחת סיגריה וכוס יין והולכת לחדר אחר ואני זה שמסדר ומנקה".
מה עוצר את המריבות שלכם מלהתלקח?
"אחד הדברים שמקטינים את פוטנציאל האש הוא ההבנה שבסוף אתה אוהב את החסרונות של הצד השני. עוד כשהיינו חברים קראנו לדירה שלנו 'הדיר'. אני מוצא ברישול הזה גם משהו חינני, כך שבצד הכעס יש גם חצי חיוך והבנה שזה מה יש ושזה לא נגדי".
מה היית רוצה לשנות בדרך שבה אתה רב?
"הייתי רוצה להפסיק לשחזר מריבות", הוא פוסק. "כלומר, לדעת לא לבזבז את המריבה על משהו שכבר רבתי עליו אינספור פעמים ושהביא תועלת מצומצמת. לצערי, למרות שאני מזהה את המלכודת, אני קופץ אליה דוך".
איך אתה מסביר את זה?
"בגדול, בן אדם רציונלי לא ייכנס למהלך מסוכן שפוטנציאל התועלת שלו נמוך, ועדיין יש בטבע שלנו יצר הרסנות שמקשה עלינו לא לקפוץ על ההזדמנות. אני גם חושב שיש בריב אינטראקציה לוהטת ולעיתים אנחנו נהנים להרגיש חיים".
איך ההורים שלך היו רבים?
"נורא ואיום", הוא אומר וצוחק. "אני זוכר את אמא שלי מוציאה לאבא שטרות כסף מהארנק, קורעת אותם וזורקת מהחלון, ואותו יורד לחניה, אוסף ומדביק אותם. אני לא חושב שאני רב כמו ההורים שלי, למרות שאולי באותו יום כשזרקתי את הקניות מהחלון, אמא שלי נתנה לי השראה".
"בעלי מושלם אבל אנחנו כל הזמן רבים"
דלית (45) היא מפיקה אנרגטית ומגניבה, הנשואה לקובי וביחד הם מגדלים שלושה ילדים במושב. "אני נשואה לבנאדם הכי מדהים שהכרתי מימיי", היא מספרת בעיניים נוצצות. "הוא אוהב אותי באופן טוטלי, נמצא שם בשבילי, מפנק, מבשל והוא גם אבא מושלם. אבל אנחנו כל הזמן רבים".
מה מאפיין את הדרך שבה את רבה?
"אני הופכת להיות מאוד סוערת במלל שלי, מצליפה בלשוני ומעליבה. אתן לך דוגמה, לקובי יש הפרעת קשב וריכוז, אז כשהוא אומר שאני לא יודעת להתנהל, אני עונה לו שהוא כמו נכה שאומר שאני הולכת כמו צב. מפה יתחיל בינינו כמובן מחול שדים".
60 שניות על ריב זוגי
תשתפי אותי בריב סוער במיוחד שהיה לכם.
"היינו בחו"ל עם הילדים וקובי החליט שהוא לא מרוצה מהמלון. במשך שלושה ימים הוא לא הפסיק לקטר על האכזבה שלו ועל כך שהוא מרגיש מרומה. הוא בזבז שעות בשיחות טלפון עם סוכני נסיעות, דורש שהם יבררו לו על מלון אחר. בו בעת, הבן שלנו קופץ בדשא ושואל אם אפשר לעבור לגור פה, ואני מטפלת בשני תינוקות. הרגשתי בתוך גיהינום", היא מודה.
"כל התמונה של 'ביג האפי פמילי' שהייתה לי בראש קרסה. גייסתי הרבה אומץ לטוס עם ילדים קטנים, ארזתי והכנתי, וזה היה בלתי נסבל עבורי להשלים עם העובדה שעד שהגענו, לא כיף לי בכלל. שאלתי את עצמי מי זה האיש הזה, עמדתי עם התינוק מול הים, בכיתי והרגשתי לכודה כמו בשבי".
איך הריבים שלכם בדרך כלל מסתיימים?
"אחרי ריב יש הרבה פעמים שתיקות ארוכות. ואז, בדרך כלל, קובי נשבר ומתחיל לדבר ולהתחנף, אנחנו עורכים שיחת סיכום שבה הוא אומר לי שאני ככה ואני אומרת לו שהוא ככה, אנחנו מגיעים לחצי הבנה וחוזרים לשגרה".
מהי מטרת הריבים לדעתך?
"לכאורה, הריב הוא על מי מוביל בקשר, אבל יש עוד משהו כי אחרי הריב נוצרת קרבה. ייתכן שזו הדרך שלנו לשמר את האש. זוגות שלא רבים בכלל מעוררים בי אי-נוחות. זה מרגיש מאוד מאופק, לא אותנטי ובעיקר נעדר תשוקה. יש משהו חי בבעבוע הקולח ובריב הגון מדי פעם".
"אחרי ריב קשה מגיעות השתיקות. אנחנו יכולים לא לדבר שבוע"
את אביגיל אני מכירה מילדות. היא תמיד הייתה ילדה מחוננת, שבגיל 46 עדיין מסובבת ראשים בקלות. היא בעלת קונדיטוריה בוטיק, נשואה לרוני ולשניים שני ילדים. "אנחנו רבים בדרך כלל על עניינים שקשורים להתנהלות השוטפת של הבית ועל דברים באופי שלנו שמהתחלה היו שם", היא מספרת.
"לדוגמה, אני משתגעת מהדרך שבה רוני כועס. בגדול, הוא טיפוס רגוע ושלו, עד שמשהו מכעיס אותו ואז יוצא ממנו בן אדם אחר, צועק ומשולח רסן. השינוי הזה מתרחש בבת אחת. זה תמיד מפתיע אותי ואני מתקשה לקבל אותו, אז אני צועקת עליו, 'אתה לא נורמלי, תשלוט בעצמך, מזה התגובות המוגזמות האלה?!'. זה נגמר בזה שהוא משתתק ואני ממשיכה להוציא קיטור גם על דברים אחרים".
יש לך דוגמה לריב סוער במיוחד שהיה לכם?
"לפני כמה שנים היה לנו ריב סוער שבמהלכו רוני אמר שהוא יוצא מהבית. עניתי לו, 'אם אתה הולך, אל תחזור'. הוא יצא מהבית ואני נעלתי את הדלת והלכתי לישון. כשהוא חזר אחרי כמה שעות, הוא לא הצליח להיכנס ובאותו לילה ישן באוטו. יש גם מקרים שבמריבה סוערת אני מאבדת את זה פיזית, מתמוטטת על הרצפה, הרגליים שלי רועדות, אני לא יכולה לדבר ולנשום, ואני מוצאת את עצמי צועקת בטנטרום, 'תעזבו אותי! תעזבו אותי!'. זה מוציא מרוני את הצד המטפל, הוא מביא לי מים ודואג".
איך הריבים מסתיימים בדרך כלל?
"אחרי ריב קשה מגיעות השתיקות. אנחנו יכולים לא לדבר במשך שבוע. אני זוכרת שגם בתור ילדה ההורים שלי לא היו מדברים אחרי מריבה ואני הייתי מקווה שיגיעו אורחים, כדי שהם יאלצו אותם לעשות מולם הצגה ולדבר".
מה היית רוצה לשנות בדרך שבה את רבה?
"כלום. הריב מאפשר לי לפרוק הרבה דברים שאני לא אומרת במצבים רגילים. איכשהו, השגרה גורמת לזה שאנחנו פחות מתעסקים בנו ויותר בילדים, בבית ובעבודה, ואז פתאום בריב זה אנחנו במרכז וזה גורם לו להתחנף ולחזר אחריי, ומאפשר לי לקבל ממנו דברים שאני כבר לא שומעת ביום-יום. מכיוון שמבחינה רטורית אני הרבה יותר חזקה, אז בריב אני מרגישה סוג של עליונות כלפיו וגם זה משהו שלא הייתי מוותרת עליו".
יש מחיר בכל זאת לריבים שלכם?
"זה תלוי במינון, בסוג הריב ולאילו מקומות הוא מגיע, אבל עובדה שאנחנו עוד מעט 20 שנה ביחד. זה לא מפרק את החבילה כי כנראה יש איזשהו צורך לטלטל את המערכת, ליצור את המקום מחדש ולהיזכר למה אנחנו ביחד".
מה את חושבת על זוגות שלא רבים?
"אני אישית לא מכירה כאלה. אולי יש זוגות שמצאו דרך מכבדת, יפה וחברית יותר לריב איתה, אבל החיים מפגישים אותך עם אתגרים וסיטואציות, ואי אפשר להימנע מעימותים. יכול להיות שאצל זוגות שלא רבים מישהו אחד תמיד מוותר, אבל אז בהכרח יש אומלל אחד בתוך מערכת היחסים".
"משלם מחיר בריאותי על הריבים שלנו"
נועם הוא עורך דין מצליח בן 50, נשוי לליאת מזה 12 שנה, והם הורים לשני ילדים. "אנחנו לא נמצאים בשלב טוב בנישואים שלנו", הוא מודה. "בתקופות טובות יותר הייתה לי הרבה יכולת להכיל ולראות את ליאת, והייתי ממוסס את הריב אפילו במחיר של לוותר על החלק שלי. לצערי, בתקופה האחרונה יש לי מחשבות לפרק את החבילה וזה מתבטא גם בריבים. אני אדם מאופק, אז או שאני כועס במחתרת ואז זה מצטבר ויוצא בלי פרופורציה על משהו קטן כמו פרצוף שהיא עושה לי, או שאני מוציא את התסכול במקום אחר מחוץ לבית".
מה מאפיין את הדרך שבה אתה רב?
"הריב שלי מאופק ונשלט בצורה קיצונית ואני משלם על זה מחירים בריאותיים. לפעמים אחרי מריבה, אני ממש צריך לצאת החוצה ולהסדיר את דופק הלב שלי. אני יכול להתעורר בלילה עם דפיקות לב בגלל ריב קשה. זה דומה להתקף חרדה ואני מרגיש חוסר שליטה על הגוף שלי, כאילו שאני לא מסוגל להשקיט את הגוף".
חוסר השליטה על הגוף כאנאלוגיה לחוסר השליטה על המריבות?
"לחלוטין כן. ליאת היא זו שיוזמת את הריבים וזו כרוניקה של מוות ידוע מראש. לפעמים אני חוזר הביתה, פוגש פנים חמוצות, נכנס לעמדת מגננה והיא מצידה רוצה להוציא ממני רגש, אז היא רבה".
ומה אתה רוצה?
"אני גם רוצה לצאת מהקשר וגם רוצה להציל אותו. עוד לא ברור מה יותר חזק".
