לפני שבוע הודיעו הנסיך הארי והנסיכה מייגן קבל עם ועדה על רצונם להתרחק ממשפחת המלוכה הבריטית ולהתחיל חיים חדשים בקנדה הרחוקה. הודעה זאת, אשר תפסה כותרות במשך ימים רבים, היא תופעה שכיחה ביותר במשפחות רגילות ולא מלכותיות, רק ששם ההחלטה לא מגיעה לכותרת העיתונים וחברי המשפחה נוטים להסתיר בכל כוחם את התופעה.
התופעה של רצון להתרחק ממשפחת המוצא מצביעה על חוסר שביעות רצון של אחד הצדדים או שניהם מהאינטראקציה הבין-דורית. תופעה זאת נובעת בשל חוסר יכולת לפתח חיים עצמאיים ממשפחת המוצא, והיא עשויה להביא את הזוג לחפש נתיב בריחה ממצב היחסים הקיים, ולו רק באופן זמני עד שיבנו את הקן שלהם.
הסיפור המלכותי הזכיר לי את בני הזוג אבי ודנית, הורים לשלושה ילדים שגרו לא רחוק מהוריה של דנית, שסייעו להם בגידול הילדים בזמן שהותם בעבודה. הם היו מוציאים את הילדים מהמסגרות, שומרים עליהם בחופשות ואפילו מסייעים לזוג מבחינה כלכלית. אלא שהיה לכך מחיר - הוריה של דנית היו מלאי ביקורת על האופן שבו התנהגו בני הזוג, אורח החיים שלהם וחלוקת התפקידים ביניהם. אבי ודנית נותרו חסרי אונים. מצד אחד, הם לא רצו לאבד את התמיכה והעזרה של ההורים, אך מצד שני הם הרגישו חנוקים ולא פעם מצאו עצמם רבים ומתווכחים, לעיתים בצורה מרה וקיצונית.
כשהם הגיעו אליי לייעוץ, אבי פתח ואמר: "ההורים של דנית אינם מרוצים ממשכורתי. הם טוענים כי היא נמוכה מדי ואינה מספיקה לפרנס משפחה. הם גם טוענים שאני לא עוזר מספיק לדנית עם הילדים, ולפעמים נדמה לי שהם אפילו מסיתים אותה נגדי בכך שהם אומרים לה שהיא מוותרת לי. עוד בעיה היא שאין לנו זמן לדבר וללבן את הדברים, מאחר שדנית כל הזמן בטלפון עם אמה, והיא משתפת אותה בנושאים אינטימיים שהם לא מענייניה".
למתוח את הגבול
עם תחילת הזוגיות, על כל אחד מבני הזוג לשנות את הקשר שלו עם משפחת המוצא ולהעביר את הנאמנות שלו למשפחה החדשה שלו. משפחת המוצא מצידה, צריכה לאפשר לזוג להסתגל לזוגיות החדשה, וליצור גבול ברור וגמיש שיאפשר לזוג להיות לבד וגם ביחד עם בני המשפחה.
החוקר מורי בואן התבונן במשפחות על התנהגותם ובעיותיהם מבעד לעדשה הבין-דורית, ומצא שכל משפחה שונה מהשנייה במידת הנפרדות וההתחברות שלה למשפחת הבסיס. אלו הם שני כוחות מנוגדים הנמצאים בכל אחד מאתנו, וקובעים את המידה שבה היחיד יצליח למצוא איזון בין היכולת להיות נאמן לעצמו לבין היכולת לנהל קשרים משמעותיים עם אחרים. מכאן שזוגות אשר לא מצליחים לשמור על רמת נפרדות גבוהה מהוריהם, מסתגלים פחות לזוגיות וחווים יותר משברים ביניהם.
במקרה של דנית, ערכיה של משפחתה הקודמת מתערבים עם חיי המשפחה הנוכחיים שלה, ומצב זה לא מאפשר לה ולאבי לפתח זהות זוגית ייחודית, ומקשה עליהם לנהל אורח חיים ייחודי משלהם השונה ממה שהוריה מצפים. אם במשפחתה המקורית של דנית הייתה יותר אוטונומיה והתייחסות לכל אחד במשפחה כנפרד, זה היה מאפשר לדנית ולאבי לנהל את הזוגיות שלהם עם פחות קונפליקטים. דנית קרועה בנאמנות כפולה ובמחויבות בין משפחת המוצא למשפחתה החדשה. מצב זה גורר מריבות וויכוחים שפוגעים בזוגיות שלה עם אבי. כדי לצאת מהלופ על הזוג למצוא דרך לשנות את המצב הנוכחי. איך הם יעשו זאת?
מאחר שאבי ודנית אינם שייכים למשפחת המלוכה, תהליך קביעת הגבולות בינם למשפחת המוצא משוחרר מכבלי המסורת והפרוטוקול המלכותי, ומאידך יהיה להם פחות מאתגר לעשות זאת. הדרך לשם עוברת בשמירת האוטונומיה הזוגית מפני הדור הבוגר. זה אומר שהזוג הצעיר לא צריך לברוח לשם כך לקנדה, אלא בעיקר להסתפק בקביעת כללים ברורים להתנהגות. על דנית ואבי להציב גבולות ברורים ולעצור את התערבות המשפחה בקשר שלהם, כך שאף אדם לא יוכל להיכנס למרחב הזוגי. נוסף על כך, דנית צריכה לעמוד לצדו של אבי בפני משפחתה, כך שלא תאפשר להוריה לבקרו ולזלזל בתפקודו.
ההורים, מצדם, צריכים להבין כי התערבות בחיי הזוג היא אף פעם לא אובייקטיבית, מאחר שאין להם תמונה מלאה על מערכת היחסים, ואין להם את ההפרדה בשל היותם הורים. לכן, נקודת המוצא היחידה למצב הזה היא אי-התערבות והפרדה מוחלטת בין הדורות. בהמשך, יצטרכו בני הזוג לעבוד על פיתוח האינטימיות ביניהם, כך שהזוגיות שלהם תהווה "מקום בטוח" עבור כל אחד מהם ועבור שניהם ביחד.
רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת.