לא כל הזוגות שפונים לטיפול זוגי מעוניינים להציל את נישואיהם. לא פעם מגיעים אליי זוגות שיודעים שכבר לא נותר עוד מה להציל, והם בכל זאת מגיעים להתייעץ. הם עושים זאת מאחר שהם רוצים לוודא שהפרידה לא תפגע בילדיהם. לסכסוך זוגי מתמשך יכולה להיות השפעה דרמטית ביותר על הילד, שעלולה להוביל לכך שבבגרותו הוא ימצא עצמו במערכות יחסים אלימות ופוגעניות.
החדשות הטובות הן שמחקר חדש מצא שבהחלט ניתן למזער את ההשפעות השליליות של חשיפת הילד לסכסוך ההורי, בתנאי שהאם תנהג בו באכפתיות וחום. פרופסור ג'ניפר לווינגסטון ועמיתיה שערכו את המחקר, מצאו כי ילדים בגילאי העשרה שיש להם יחסים תומכים ואוהבים עם האם, יהיו פחות מעורבים ביחסים מתעללים עם הסביבה ועם בן/ת הזוג, גם אם הם חיו בבית שבו ההורים עצמם היו מסוכסכים.
המחקר עקב אחר משפחות שבהן אחד ההורים הוא אלכוהוליסט (בדרך כלל, האב), ובדק את התנהגות הילדים בגיל ההתבגרות. באופן כללי, ילדים הגדלים במשפחות כאלו חשופים יותר מילדים אחרים לקונפליקטים של הוריהם ביחסים הזוגיים. עם זאת, חרף החשיפה של הילד לקונפליקטים, לא כל הילדים שגדלו היו מעורבים בבגרותם במערכות יחסים אלימות, דבר שהראה שישנם גורמים נוספים שיכולים לבלום הידרדרות לסביבה אלימה.
מסתבר שבמשפחות בהן האם הביעה חום ויכולת תמיכה בילד, הילדים הצליחו לפתח דימוי עצמי חיובי, וגם מערכות היחסים הזוגיות שניהלו שנים מאוחר יותר היו בריאות וטובות. במחקר שערכנו מצאנו כי ילדים שזכו לחום מאימם, טוענים החוקרים, גדלו להיות מבוגרים בעלי מיומנות טובה יותר לפתרון בעיות, כמו גם יכולת התמודדות טובה עם קונפליקטים.
מנגד, ילדים שגדלו להורים במערכת יחסים פוגענית ולא עקבית, עם אם שהפגינה כלפיהם רמה נמוכה של תמיכה וחום, לא הצליחו לפתח דימוי עצמי חיובי, ורבים מהם מצאו עצמם שנים מאוחר יותר במערכת יחסים פוגענית ומתעללת.
המחקר החדש בא לבדוק את השפעת הסכסוך הזוגי במקרה שבו האם מתפקדת. החוקרים מציעים לבדוק בעתיד מקרים שבהם האם לא מתפקדת ואילו האב כן מתפקד. מחקרים קודמים מצאו שסכסוכים בין בני זוג בתקופת הנעורים של ילדיהם פוגעים בסיכויי הילדים לנהל מערכות יחסים תקינות, אך מחקר זה גילה שיש בהתנהגותה של האם למתן השפעות אלו, גם אם חייה הזוגיים רוויים בקונפליקטים.
דיון באולפן על אלימות במשפחה
(צילום: אלי סגל, אביהו שפירא)
תאוריית ההתקשרות של בולבי
החוקרים איששו במחקר אמפירי תאוריות פסיכולוגיות רבות העוסקות ביחסי אם-ילד. מחקר זה מתבסס על "תאוריית ההתקשרות" של הפסיכולוג האמריקאי ג'ון בולבי, המסביר כיצד הילד מפתח יכולת ויסות לרגשותיו השליליים ויכולת התמודדות עם יחסים אלימים. לפי ג'ון בולבי. ההורים הם גורמי התקשורת החשובים ביותר לילד ליצירת מודלים לגבי העולם שבו הוא חי. מודלים אלו מהווים בסיס ליצירת קשרים רגשיים עמוקים וקשרי אהבה בבגרות.
זה אומר שהורים צריכים לספק לילד בסיס בטוח, שיהווה נקודת מוצא שתאפשר לו את הביטחון והכוח לצאת ולחקור את העולם. קיום בסיס בטוח זה מצריך דמויות מפתח זמינות ותומכות, והן אשר מבטיחות שבעתיד, כבוגר, הוא יוכל לפתח מערכות יחסים קרובות וחיוביות.
משפחה שבה ההורים נמצאים בסכסוך זוגי ומגלים חוסר פניות ליחסי הורה-ילד, יוצרת מצב של חוסר יציבות, היעדר חום ותמיכה. מצב זה מונע מהילד לפתח יכולת התמודדות פנימית וגם ההתמודדות הבין אישית שלו נפגעת. הילד חש תסכול וכעס משום שהוא לא יכול לסמוך על מבוגר אחראי, ובכך נפגעת יכולת האמון שלו, שבאה לידי ביטוי בהתנהגות אלימה.
כיצד טיפול זוגי יכול לשפר את המצב?
יש בתוצאות מחקר זה כדי לאשר את הדברים שאני חווה בחדר הטיפולים. הורים החווים גירושים מכוערים עסוקים חדשות לבקרים במריבות והופכים את הילד ל"שותף בעל כורחו", עד כי הם לא רואים את צרכי הילד ולא פנויים כדי לספק לו חום ואכפתיות. כתוצאה מכך, הילד מחפש דרכים לשחרר את הלחצים, התסכול והזעם, שלא פעם באים לידי ביטוי בהתנהגות אלימה, פגיעה של הילד בעצמו ובסביבה, התנתקות ואדישות.
הורים שלא יתעשתו במהרה, ישאירו בילדם פגיעה נפשית, עד כדי פגיעה ביכולת שלו ליצור קשרים חיוביים וטובים עם אחרים. לכן, אפילו אם רק הורה אחד מתעשת, המחקר מוכיח כי יש בכך הצלה ונחמה לילד, אין זה משנה אם זה האב או האם.
בטיפול אני מעוררת בהורים את רגשות האהבה, החום והרוך שלהם כלפי ילדם, ושואלת אותם אם הם היו מוכנים לוותר על רכושם/איבר מגופם כדי להציל את בנם ולאפשר לו עתיד טוב יותר. ואם תהיתם מה תשובתם, דעו כי אין הורה שמשיב בשלילה על שאלה זאת. מכאן נסללת הדרך לגייס את ההורה למען ילדו, וכפי שהראה המחקר – מספיק שרק הורה אחד יתעשת כדי להציל את עתידו הזוגי של הילד.
רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
